עבור מי להצביע בבחירות ומדוע תומכי זכויות האזרח צריכים לשמוח שמרצ לא תהיה בקואליציה
מי שמתכוון להצביע לימין
נמצא בדילמה לא פשוטה. למי ממפלגות הימין כדאי להצביע? על פי הסקרים הממשלה הבאה
תהיה ממשלת ימין. לליכוד יחד עם הבית היהודי,עצמה לישראל ש"ס ויהדות התורה יש רוב יציב להקים ממשלה.
השאלה היחידה שנותרה היא אם לממשלה הזו יצטרפו גם הציפורים והלפידים. מסקרן אולי,
אבל לא ממש חשוב.
הדילמה של איש הימין היא
שיש למפלגה שעבורה יצביע סיכוי לממש לפחות חלק ממצעה. קחו למשל תומך נלהב של התנחלות יהודית בארץ
ישראל רבתי. האם עליו להצביע ביבי או בנט? מצד אחד ביבי קצת פחדן. מצד שני, אם בנט
יתחזק מדי תהיה לביבי מוטיבציה מוגברת להכניס מישהו מהציפורים-לפידים כדי לאזן את
הבית היהודי. ואם זה יקרה, אולי תהיה פחות התנחלות? ואולי תהיה יותר כניעה להחלטות
בג"צ שאינו אלא מפלגה של פלסטינים.
דילמה.
הזכות להיות אוויל
לעומת זאת יש משהו משחרר
בהצבעה לפרלמנט עבור מפלגה שסביר שלא תהיה בקואליציה. אין סיכוי שהיא תממש משהו
מתכניותיה הפוליטיות. אז מה זה חשוב אם חד"ש בעד העלאה גורפת של כל השכר
במדינה – רעיון אווילי למהדרין? ומה זה חשוב אם מרצ (כמו חד"ש) בעד להגדיל את
קיצבאות ילדים – רעיון ימני למהדרין?
ממילא לא יצא מזה דבר – אז שיקשקשו כאוות נפשם. עבור אנשי שמאל מספיק שהמפלגה
"שלהם" תעשה רעש על כל עניין
ימני שבוודאי יעלה על סדר היום. לעולם לא תהיה מהומה סביב עניין שמאלי שיעלה. כך
למשל, חד"ש הציעה בעבר לבטל את
תשלומי ההורים לחינוך ולבריאות - הצעות מעולות. אז מה קרה? שום כלום לא קרה, ולא
יקרה.
לכן לאנשי שמאל יש,
בבחירות האלה, רק דילמה אחת: להצביע עבור אחת משתי המפלגות שיש להן סיכוי (בסקרים)
להיכנס לכנסת (חד"ש או מרצ) או להצביע עבור דעם שהסיכוי שלה נראה גבולי. אבל
הדילמה בין מרצ וחד"ש היא בעיקרה מלאכותית: זה לא באמת משנה. לשתיהן אין
סיכוי להביא ליישום משהו ממצען.
מה זה "חופש מדת"
ובכל זאת, כדאי אולי להקדיש
את הזמן לתהות על קנקנה של מרצ שפירסמה השבוע את מצעה. מכיוון שזה לא ממש חשוב אם
המפלגה בעד נסיגה מהגדה ומעזה (היא בעד עקרונית ונגד מעשית) הסתקרנתי למקרא עמדתה
של המפלגה בענייני דת.
הנה משפט המפתח: "מרצ דוגלת בחופש דת ובחופש מדת".
לכאורה זה אומר את הכל. מה גם שבהמשך כתוב "חופש הדת, שיבטיח את זכותם של כל
אזרחי המדינה ותושביה, יהודים ושאינם יהודים, חילונים ודתייים, רפורמים,
קונסרבטיבים ואורתודוקסים - לחיות את חייהם על פי מנהגיהם, השקפתם ואמונתם, ברשות
היחיד וברשות הרבים, במועד ובחול, בבניין המשפחה ובחינוך הילדים, בתרבות ובבידור,
ללא כפייה בענייני דת של צד אחד על משנהו, ובלבד שמימושם של אלה לא יפגע בכבוד
האדם".
זכויות קולקטיביות במקום זכויות אזרח
אז מה הבעיה? המפלגה
תומכת נלהבת של "זכויות קולקטיביות". וכך ל"כל קבוצה" יש
זכויות. לא כל כך ברור מי יגדיר את הקבוצות במקרה ומרצ תרכיב ממשלה, אבל נניח לעניין הלא
פעוט הזה. ברור מהמצע, שיהודים חרדים (ורפורמים וכל מיני) וערבים חרדים יוכלו
להקים בתי ספר ותיאטראות ומוסדות "משלהם" במימון ציבורי וללא מעורבות
ממשלתית ובשני תנאים: כי לא ייפגעו בכבוד האדם וכי בחינוך ילמדו
"ליבה". לפי השיטה הזו אפשר
לקבל מימון ציבורי לבית ספר שיום בשבוע ילמד "ליבה" (שבטח גם כוללת מקרא
ותלמוד) וחמישה ימים הם ילמדו את משנת הרב אבינר (על לבושן של ילדות) ומשנת הרב
ליאור (על זכות היהודים לארץ ישראל). אגב, מפלגת העבודה בעיניים דורשת "ליבה"
של 30% בלבד, לכן אצלה, האופציה של לימודי דת במימון ציבורי היא מקיפה ביותר.
בין עזמי בשארה ושולמית אלוני
הגישה הזו מעניינת כי מי
שהביא אותה לפוליטיקה הישראלית הוא עזמי בשארה שמפלגתו – בל"ד - דורשת
"אוטונומיה תרבותית". לכאורה הנה עוד רעיון נאור: לתת לקבוצות שונות
אוטונומיה. להתחשב בצרכי הקבוצה האחרת. אבל זה רק לכאורה.
האם מערכת חינוך של קבוצה
רשאית להתנהל באופן לא דמוקרטי? את מערכת החינוך של ש"ס ויהדות התורה מנהלת
חבורת רבנים. האם היא עומדת לביקורת? האם היא עומדת לבחירה? האם זכותה של
"קבוצה" להתנהל באופן הזה ולזכות במימון ציבורי? האם אני יכול להקים
קבוצה שבכל חג חנוכה תציב, לצד פסלי חנוכיות של חב"ד, גם צלבים ופסלי זאוס וחבורתו היוונית? או אולי איזה
פסל של פרה מוזהבת?
תחבורה ציבורית בשבת? תלוי איפה
מרצ לא פיקששה כאן בטעות.
קחו את המשפט הבא: "מרצ תפעל לקידום...הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, תוך
התחשבות באופי האוכלוסייה במקום ובצרכיה." זה נשמע נחמד עד שמנסים להבין מה
יש בו, בסיפא של המשפט. ניקח את אלעד – ישוב דתי-חרדי יהודי במרכז הארץ. היום יש
שער בכניסה לישוב הזה שנסגר עם "כניסת השבת" ומונע מכל כלי רכב להיכנס ולצאת.
אם הבנתי נכון מה שהמפלגה כותבת במצעה אז גם אחרי שמרצ תנהיג כאן את הסוציאל-דמוקרטיה
שלה השער לא יוסר. ואם באלעד גר חילוני אחד שרוצה לנסוע – שיקפוץ. ואם גר שם ערבי
– שבכלל ייזהר כי הוא לא לטעם ה"קבוצה". אגב, למתעניינים, סעיף זהה יש
גם למפלגת העבודה בעיניים. יאיר לפיד והציפור אפילו לא "חותר לתחבורה ציבורית
בשבת" כפי שכתוב במצע העבודה.
הרוב בעד מעלית שבת
נניח שה"קבוצה"
היא בית משותף בבניין רב קומות בקרית יובל בירושלים. אני בוחר בשכונה הזו כי אט אט
רוכשים יהודים דתיים דירות בשכונה. בבנין שלנו התגבש רוב יהודי-דתי שמבקש להפעיל
את המעלית כמעלית שבת (שנעה כל הזמן ועוצרת בכל קומה). זה בסדר? בשיטה הנוכחית, של
שלטון הימין, זה בסדר גמור. בשיטה של מרצ? זה גם בסדר.
אפשר לחשוב על חלופה:
בזירה הציבורית יש הפרדה בין המדינה והדת. לחלוטין (כפי שכתוב הן במצע חד"ש
והן במצע דעם). ואם זה תקין להציב מודעה של יצרן חזיות בחיפה, אז זה תקין גם באום
אל פחם וגם במאה שערים.
אבל, וזה מה שמעניין, מרצ
בחרה בחלופה אחרת. מזלה שאין לה רצון, כרגע, להצטרף לממשלה.
10.1.2013
