30 בינואר 2013

מבוגר? אחראי?



כבר כמה שנים שהוא מכונה "המבוגר האחראי" ומאמש , הודבק לו התואר הזה  בגאון בכותרות הראשיות של כל כלי התקשורת. ובכן אין ספק כי סיטיזן פישר הוא מבוגר. בעניין  האחראי יבואו כמה פיסקאות בסוף הדברים. אבל כדי לזכות בצירוף – מבוגר אחראי – כלומר האיש שבסופו של עניין, סידר לנו את העניינים כל כך טוב, נגיד בנק ישראל לא עומד אפילו בתנאי הסף.
מה עושה נגיד של בנק מרכזי

לא בגלל שסטנלי פישר איננו כלכלן מוכשר ומעניין. הוא בהחלט כזה. אבל תפקיד של נגיד בנק מרכזי הוא לא מה שכולם חושבים. במערכת כלכלית מודרנית זהו תפקיד חשוב אך שולי. עד כמה שולי? חשוב פחות מסגן הממונה על התקציבים באוצר ובוודאי מהממונה עצמו.
במשק כלכלי מבוזר, כמו שלנו, לבנק המרכזי יש תפקיד חיוני בשליטה על האינפלציה. יש מדינות, כמו ישראל, שבהן הבנק המרכזי גם מפקח על הבנקים. אלה תפקידים חשובים, אבל הם לא התפקידים החשובים ביותר.

באופן שייראה פרדוקסלי, דווקא מהיום שבנק ישראל זכה לעצמאות מכח חוק בנק ישראל, (זה קרה ב – 2010) תפקידו במשק נהיה שולי עוד יותר. עד אז המצב החוקי איפשר לממשלה – אם בחרה לעשות כן – לחייב את בנק ישראל לנהוג מדיניות מסויימת. שליטת הממשלה בבנק המרכזי הסתיימה עם החוק הזה אחרי שב – 1985 נחקק חוק שאוסר על בנק ישראל "להדפיס כסף" עבור הממשלה. עד ששני החוקים האלה נחקקו היה לבנק המרכזי  תפקיד ענקי: לעמוד נגד הממשלה. מהרגע שעול הממשלה הוסר, ניהול האינפלציה – השגת המטרה העיקרית של בנק מרכזי – נעשתה קלה בהרבה. ובעובדה ישראלית: האינפלציה בישראל הודברה סופית בערך בשנת 2000 – חמש שנים לפני הגירתו של סיטיזן פישר טו דה סטייט אוף יזראל. ובחמש השנים האלה מי שכיהן כנגיד היה איש שאף אחד לא טרח להכתירו כ"מבוגר אחראי".  דוד קליין שמו והוא חסר את כל הקשרים בינלאומיים והילת סופרסטאר שהודבקו למחליפו.

תרופה והשפעות לוואי

ואחרי שהוסבר כי פישר לא היה כל כך חשוב (כמו גם מי שיחליף אותו) מגיע הרגע לשפוט את מעשיו. עד כמה הוא אחראי?

ובכן, כמו קודמו, פישר פחות או יותר עמד ביעד האינפלציה. מכיוון שהמדידה הזו נעשית מדי חודש (עם פירסום מדד המחירים לצרכן) התחשיב מראה כי פישר עמד ביעד בערך 60% מהזמן. בבית הספר שבו למדתי, זכה הציון הזה לתואר מספיק – עובר,  אבל לא משהו.

בגלל המשבר הפיננסי שהחל בשלהי 2007 נרשמה בתקופת כהונתו של פישר, מדיניות מוניטרית מרחיבה. בעברית זה אומר שלא היה חשש לאינפלציה אלא למיתון, ואפילו למשבר. ולכן פישר, כמו רבים מעמיתיו במדינות אחרות, "הדפיס כסף". עניינית, בנסיבות האלה,  זו מדינות נכונה. ובלבד שמקפידים על המינון – בעת מתן  התרופה הזו –  ומונעים השפעות לוואי. פישר הזניח את ההיבט הזה לחלוטין.

מדיניות מוניטרית מרחיבה מתבצעת בעיקר באמצעות ריבית נמוכה, וגם באמצעות רכישה של אגרות חוב. וכך ליצרנים יותר זול ללוות כסף ולרכוש ציוד,  ולצרכנים יותר כדאי לצרוך משום שהחיסכון פחות כדאי. השפעות הלוואי הן שרכישת נדל"ן ומניות הופכת לכדאית ביותר, ואז מקבלים אינפלציה גבוהה  הן בבורסה והן בשוק הדיור.

וזה בדיוק מה שקרה: מחירי הדירות עלו מ – 2006  ( מגיעה לפישר שנה אחת של חסד ושקט מאחריות) בשיעור כפול ממדד המחירים לצרכן. מדד המניות בבורסה, מדד תל אביב 25,  עלה פי שלושה ממדד המחירים לצרכן. ולמי שתוהה, ההכנסה הלאומית ששווה לתפוקה הלאומית,  עלתה בשיעור נמוך בהרבה  הן מהדירות והן מהמניות.

יש תרופה בדוקה (הנקראת מס מוניטרי וקוראים שמעוניינים יכולים להיכנס לתגית הזו בבלוג) כנגד שתי ההשפעות האלה גם יחד. פישר סרב להציע לממשלה ולכנסת  להטיל את המס הזה ובכך תרם לבועה הנדל"נית והבורסאית.

ההתרודוכס

ואחרי כל זה חשוב לומר שפישר היה גם התרודוכס - כלומר כלכלן לא קונבנציונלי. היו שנים שבהן רכש מטבע חוץ במיליארדי דולרים ובכך מנע תיסוף מזיק מדי של השקל. והיו חודשים שבהם רכש אגרות חוב ממשלתיות (מיד שניה, כי מיד ראשונה נאסר ב – 1986) כדי למנוע נפילה גדולה מדי בערכן. בצעדים אלה תרם, תרומה מכרעת, הן ליציבות מאקרו כלכלית והן להשרשת הדעה כי שמרנות כלכלית (אורתודוכסיה) היא אאוט. ועל כך  מגיעה לו תודה. ספק אם למישהו אחר במקומו היה העוז לבצע מהלכים דרמטיים שכאלה.
אבל מכאן ועד "המבוגר האחראי" יש מרחק. המבוגר האחראי על המשק הוא ממשלת ישראל. והממשלה הזו התנהגה בחוסר אחריות. אבל זה כבר עניין אחר.
30.1.2013