השני בסידרה
על הבחירות שיתקיימו ב – 22 לינואר. והפעם: אני חרדי
הקדמה
יש כמה
אתרי אינטרנט המציעים שרותי ייעוץ למתלבטים כיצד להצביע. הפונה מתבקש להשיב על כמה
שאלות , ולאחר מכן פולט המחשב את שם המפלגה המתאימה ביותר ל"השקפת
עולמו" של השואל על סמך התשובות לשאלות שכאילו מבררות מהו טעמו הפוליטי. האתרים הללו פועלים בהנחה שהקורא יודע מהן העדפותיו הפוליטיות ומה שחסר לו, אם בכלל, הוא
שם המפלגה. גם הפינה הזאת התקנאה באתרים האלה, והחליטה להגיש, בארבעה חלקים,
"מורה נבוכים" למתלבט בבחירות.
כל סקרי דעת הקהל שראיתי בשבוע האחרון מתכנסים למסקנות הבאות: לגוש הימין (ליכוד + בית יהודי + עצמה לישראל) יש בערך 46 מנדטים. לגוש החרדי (ש"ס + אגודת ישראל + עם שלם) בערך 17 מנדטים. לגוש המרכז (העבודה + התנועה + יש עתיד + קדימה + כל מיני) יש בסביבות 40 מנדטים. לגוש השמאל (חד"ש + מרצ + דעם) כ- 10 מנדטים ולגוש הערבי (רע"מ-תע"ל + בל"ד + כל מיני) יש בערך 7 מנדטים.
אם
הסקרים מדייקים הרי שהכנסת הבאה תהיה דומה מאוד
למבנה הכנסת הנוכחית. ההפרש הוא
מנדט לפה או מנדט לשם, שום דבר מעניין
מבחינת הפוליטיקה "הגדולה". מכיוון שנראה גם כי דבר לא השתנה בעמדות של המפלגות המרכיבות את
הממשלה הנוכחית – סביר שהממשלה הבאה תהיה דומה לממשלה היוצאת כלומר ממשלה של גושי
הימין והחרדים +חצי המרכז לפחות.
החרד
לאן?
לחילוניים
כל החרדים נראים אותו הדבר. במובנים רבים זה בהחלט נכון. עד הבחירות האלה הם
התחלקו בהתאם לעדה: מזרחיים לחוד ואשכנזים לחוד. בדרך כלל, גזענות למהדרין עם חותמת כשרות של רבנים חשוכים.
גם בעבר
שתי המפלגות החמולתיות לא היו ממש זהות. לחמולה האשכנזית היה, ונשאר, קשר לאחיהם מהזרם של סאטמאר שמתהדר באנטי ציונות. והפינה מברכת את
הרב הסאטמארי הענק שמגיע היום לביקור
במדינה הציונית. לאגודת ישראל יש היסטוריה אידיאולוגית של שמירת מרחק מהממשלה. אלא
שהמרחק הוא זעום. הם לא יסכימו לקבל משרה של שר אבל הם ישמחו מאוד למשרות של סגן
שר. ומי שחושב שיש בכך צביעות, צודק (למהדרין ובאישור בד"צ). וכך, ערב הבחירות,
העומד בראש הרשימה, יעקב ליצמן, לא נלאה
לחזור על "הערכתו" שהוא יהיה סגן שר הבריאות.
אבל באגודה יש פגם מסויים מבחינת החרדי הלאומן היהודי המצוי. יש חשד שבנסיבות מסויימות הם לא יתעקשו על שלמותה של ארץ ישראל. בחודשים
האחרונים אף פרץ ויכוח בין שני זרמים בתוך יהדות התורה בשאלת הגיוס לצבא. שני
הזרמים הליטאים התנגדו כמובן לגיוס חרדים (כמה חבל שהם לא מתנגדים לגיוס יהודים
בכלל). אבל הזרם של בני ברק נטה להסכים למראית עין של גיוס (ובלבד שלא בודקים
באשכים של הבחורים המצויינים), בעוד הזרם של ירושלים לא הסכים גם לזה. עתה, כך זה
נראה, חבר הזרם הירושלמי לחסידי גור ובעלז מאגודת ישראל. שישו ושמחו.
ש"ס
היא מפלגה חמולתית יהודית-מזרחית לאומנית נטו. אמנם חיים רמון (אקס עבודה ואקס קדימה)
טוען שאריה דרעי "מתון". אבל אין לכך עדויות של ממש. וממילא מניותיו הפוליטיות בירידה, אחרי שש"ס לא הצליחה לגדול בסקרים גם אחרי שחזר לפוליטיקה
בקול תרועה ולמעשה תוך כניעה מלאה לחצר הרב.
שתי
המפלגות לא יסכימו להיות הצד הימני של ממשלת מרכז. לכן החרדי המצוי לא צריך באמת
לדאוג למקרה שאריה דרעי ישתגע. היחיד שיכול לשנות את סדרי העולם החרדי הוא חיים אמסלם ותנועתו עם שלם. אמסלם הוא טיפוס
מוזר יחסית. הוא מבקש להקל בגיור של מי ששרת בצבא. הוא לא ממש מרוצה מחברת הלומדים
החרדית (לומדים, יעני. הכוונה למשננים). לכן הוא נהיה חביב חילוניים, אך לפי
הסקרים הוא חביב רק על חילוניים בעיקר בפלורנטין שבתל אביב.
למצביע
החרדי יש דילמה שאין לאיש ימין. הוא יכול להמשיך את המשחק הקיים עם יהדות התורה
וש"ס או שהוא יכול לקפוץ לעם שלם. הפינה הזו ממליצה להמוני קוראיה החרדים
להצביע אמסלם. לא בגלל שהוא טוב. הוא לא. אבל להכניס סטירה לכל הרבנים הקפואים
והחשוכים של שתי המפלגות החרדיות הגדולות יזרים דם חדש לזרם הפוליטי הזה.
20.1.2013
