הסרט "משפטי חיים" (של נורית קידר
וירון שני) מספר על אדם תושב עכו שאביו ערבי מוסלמי (ולכן לפי האיסלאם הוא מוסלמי) ואימו יהודיה (ולפי ההלכה היהודית
הוא יהודי). לימים האב נכלא כמחבל והאם התחרדה. את הילד אחמד (מומי, שלמה) נימר
(פינטו) שלחה האם למוסד שבו סבל מהתנכלויות קשות בשל היותו ערבי. היחידה שביקרה אותו הייתה הסבתא הערבייה שלו.
הנה מתכון ישראלי בדוק לטארארם נפשי/אישי/לאומי/פוליטי.
כעבור
שנים אחדות, לקחה אותו אמו לקנדה, לשם היגרה, ושלחה אותו לבית ספר חרדי שממנו גורש
כי התקשה להבין איך "אל חנון ורחום" מאפשר כל כך הרבה רוע בעולם. הילד
נזרק כי לא שמר ספקותיו לעצמו אלא הביעם ברבים. ואז באחד הרגעים המאירים של הסרט
מספר אחמד (מומי) על בית הספר קנדי שאליו הועבר. שם, לצד הרוב הקנדי-לבן היו יהודים, רוסים,
סינים, היספאנים ואפריקאים. זה היה המקום הראשון שאליו נקלע הילד ושבו לא מדדו
אותו לפי הדת/לאום/מוצא. חייו השתנו לטובה באחת.
בין אתיופים ורוסים
לא מכבר דווח על אופנה "חינוכית" חדשה.
הייטקיסטים ממוצא רוסי שולחים את ילדיהם לגנים ולבתי ספר שבהם יום לימודים ארוך.
מקללים את סטאלין ולומדים מתמטיקה ברוסית מהולה בעברית. לא רחוק, אם חושבים על זה,
מבית הספר החרדי בקנדה שאליו נשלח הילד מומי.
מדי שנה פורצת המהומה הקבועה סביב הרישום לבתי הספר כשהורים ו/או מורים
מתנגדים לשילוב ילדים אתיופים בבתי הספר של ילדיהם. את מספר בתי הספר
היהודים-ערבים בארץ אפשר לספור על אצבעות יד אחת. המתפעלים מהישגי מערכת החינוך
בפינלנד, שמובילה כבר שלושים שנה במבחנים השוואתיים, מסבירים כי ההישג נובע בעיקר מהומוגניות אתנית. שנאת האחר על רקע
לאום/דת/מוצא היא ביב כלל עולמי.
הורים לילדים "מצליחים" מעוניינים
בהקבצות. מדוע שילדיהם ישתעממו בשיעור פיסיקה בגלל הילד של השכן שלא יודע להבחין
בין אלקטרון לניוטרון? ייטב לשניים, שיופרדו ושלחלש אף ייתנו שיעורי יתר, ובלבד שה"מצליחים"
יתקבצו באוהל המצויינות שלהם ויפרו זו את זה. (כן, כרגיל הבנות מוצלחות יותר).
המחקרים החדשים
האמנם?
שני מחקרים שהתפרסמו בגליון האחרון של ה Economic Journal מפריכים לחלוטין את התזה בדבר יעילות ההומוגניות
בחינוך. באנגליה, בדקו את כל (!) התלמידים
בני 9-11 בשנים 2003-9 ושאלו האם הישגי
התלמידים האנגליים במבחנים, משתנים לפי שיעור התלמידים האחרים בכיתה, שבאים
ממשפחות שאינן דוברות אנגלית. ובפשטות: האם הישגי ה"מצליחים"
נפגעים כתוצאה מהתערובת בכיתה עם הערבים,
האפריקאים והמזרח אירופים. ההשוואות אינן פשוטות. יש הורים שרואים פקיסטני בכיתה
ומיד מעבירים את ילדם לבית ספר לבן. ויש קשיים סטטיסטיים אחרים שהחוקרים (שרלוטגי, סנדרה מקנלי וסקיפוניה טלהאג') פתרו. אבל התוצאה היא חד משמעית: להד"ם.
בהולנד עשו (אוסקו אוהינטה ויאן ואן אורס) דבר דומה אם כי בדקו מספר קטן יותר של בתי ספר. מה שנבדק היו התוצאות במבחנים הבינלאומיים (שישראל משתתפת בהם)
כאשר המוקד היה מה קורה לתלמידים הולנדים "לבנים" על פי תמהיל המהגרים
בבתי הספר. הממצא זהה לאנגליה: המהגרים לא משפיעים לרעה על הישגי האשכנזים
ההולנדים.
תמיד היה ידוע שבתי ספר הטרוגניים - העירוב בין הדתות והעדות
והגזעים – מועילים למהגרים, לשחורים ולעניים. עתה מתברר שאינם מזיקים לאחרים.
אז
מה בדבר פריש-מיש חינוכי ובמרכזו איסור על בתי ספר לברור את תלמידיהם?
12.9.2013
(התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"
ביום 17.9.2013)
