5 בספטמבר 2013

מרב הטמטום


יש משהו חביב בהתנהלות הזהירה של ראש הממשלה. אולי זו מורשתו של יצחק שמיר  שהביא אותו לתפקיד ממלכתי.  שמיר, כאיש ימין אדוק, התחייב להגיב במכה קשה על שיגור טילים לישראל מעיראק של סאדם חוסיין. התחייבות שהסתייגות קלה בצידה: "בצורה ובמועד שנקבע". ואלה לעולם לא נקבעו מחשש האמריקאים ש"ביקשו ריסון".
נתניהו, כמו שמיר, לא אוהב מהומות. ולכן כאשר קיבל מהיועץ המשפטי לממשלה מכתב המסתייג מהצעת חוק שנתניהו צידד בה – הוא החליט שלא להצביע. וכך, אולי ועל פי התקדים העיראקי, העניין ייקבר.

מדובר  בהצעת חוק של ח"כ אורית סטרוק (הבית היהודי) עם עוד כמה חברות כנסת מהקואליציה ולהן נוספה חברת כנסת מהאופוזיציה, מרב מיכאלי (העבודה). ההצעה מבקשת לקבוע כי נשים המועסקות מעבר לקו הירוק יהנו מזכויות זהות לנשים המועסקות בישראל.  היועץ המשפטי לממשלה, כמו כמה אחרים, סבור שמשמעות ההצעה היא החלת החוק הישראלי על השטחים הכבושים – עניין שיעורר מהומה מדינית, קואליציונית ואפילו חוקית כי יש הטוענים שהעניין מנוגד לחוק הבינלאומי.

כשויינשטיין מבלבל את המוח

תוקפי סטרוק וחברותיה מבלבלים את המוח. איך, יסביר עו"ד ויינשטיין, מקבלות נשים שמעבר לקו הירוק קיצבאות ילדים? איך, יסביר כבוד היועץ המשפטי לממשלה, הן וגם הגברים, משלמים מס בישראל ואף נהנים מהטבות מס ישראליות? איך כל זה קרה מבלי שהחוק הישראלי הושת עליהם ועליהן? הריבון בשטחים הוא אלוף פיקוד המרכז והוא שחותם על הצווים המאפשרים את החלה הסלקטיבית של החוק הישראלי על המתנחלים.  ומכיוון שהוא מושל צבאי, אז מותר לו והכל בסדר. מה שמעורר את השאלה איך זה שהמושל הצבאי מפלה בין תושבים באותו אזור. אבל בעובדה כל מתנחלותינו נהנות מחוק בריאות ממלכתי ורק ויינשטיין לא רואה.
את ויינשטיין עוד אפשר איכשהו להבין. הרי נתניהו מינה אותו כדי שיהיה קונסיליירי. והוא לא מאכזב ומספק הפעם סולם לבוס לרדת מהעץ עם פרי הבוסר הזה.

כשמרב מיכאלי מפלה בין נשים

על פרי הבוסר צריך להודות למרב מיכאלי. היא אחת האמהות של הפמיניזם העיוור.  מילא שהיא רואה רק נשים. רק לנשים, לפי הצעת החוק, מגיע שיוויון בזכויות. גברים, מצידה של מיכאלי, שיאכלו קש. ובלשון דברי ההסבר לחוק : "זכויותיהם נרמסות".  בשם הפמיניזם, מיכאלי  משחקת לידי סטרוק וחברותיה שמנסות להרחיב שלטון  ישראלי  בשטחים הכבושים תוך אפליה קשה בין נשים.

הצעת החוק מבקשת לכאורה להחיל את הזכויות גם על נשים לא ישראליות, כלומר פלסטיניות. אבל העובדה היא שבאותם שטחים יש הרבה יותר נשים פלסטיניות עובדות שהצעת החוק לא תחול עליהן. למעשה, רוב הנשים הפלסטיניות שעובדות בשטחים הכבושים לא ייהנו מהזכויות. איך עשו את התרגיל הזה? איך הצליחו לייצר אפליה בין נשים בהצעת חוק שמיכאלי בין יוזמותיו?

 הסכיתו ושמעו: הצעת החוק מעניקה זכויות לנשים ובלבד שהן עובדות אצל מעסיק ישראלי. ואכן סביר להניח כי בפועל כל הנשים בעלות אזרחות ישראלית העובדות בשטחים, עושות כן אצל מעסיק ישראלי. אין בנמצא אישה עברייה שעובדת אצל מעסיק פלסטיני. וכך כל הישראליות ייהנו. לעומת זאת רק מיעוט קטן מקרב הנשים הפלסטיניות מועסקות אצל מעסיק ישראלי. הן, המיעוט, אמנם ייהנה. אך הרוב הגדול – לא. למה? בגלל זהות המעסיק.

למה זכות של אישה תלוייה בזהות מעסיקה? למרב ההבלים הפתרונות.
1.9.2013

(התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" ביום 3.9.2013)