7 בספטמבר 2013

סוריה הגדולה



הערה 1: אסד וחבורתו

המשטר הסורי רקוב מיסודו, ולא בגלל הנשק הכימי. הוא רקוב כמו מקבילו בסעודיה – אויבו הגדול ברגע הזה. לא צריך נשק כימי, ואפילו לא צריך את הטבח הקונבנציונלי כדי לתמוך בנפילת המשטר הזה. כאשר קמו המשטרים הנאצריסטים/בעתיסטים  הם היו חידוש מרענן בנוף הפוליטי הערבי. אבל מאז זרמו הרבה מים בנילוס, בפרת ובירדן ומה שנראו כהתחלה של תקווה הפכו למשטרים מאוסים מכל בחינה שהיא. לבטח מבחינת תושבי המדינות שהמשיכו לשקוע בבערות, בניוון, בפיגור כלכלי ובמיוחד בפיגור פוליטי.


יש סיבות לא רעות להתנגד לתקיפת המשטר בסוריה . אבל אף אחת מהן לא אומרת משהו חיובי על טיב המשטר שם. הקואליציה החיצונית התומכת במשטר הזה – רוסיה, סין ואיראן – היא קואליציה פאשיסטית ואנטי דמוקרטית. גם בה אין כדי לתרום לעתיד טוב יותר.

הערה 2: אובמה וחבורתו

ברק אובמה היה פעם תקווה לליברליות (במושגים האמריקאים – שמאל). אבל הוא  נראה טוב רק בהשוואה למפלגה שכנגד שעוברת פוטיניזציה מהירה. הן במדיניות פנים והן במדיניות חוץ הממשל של אובמה הוא כלומניק נוסח קלינטון (והרבה ימינה מלינדון ג'ונסון). לענייננו מה שנקרא "רפורמת הבריאות" אינה אלא סובסידיה לבעלי הכנסות נמוכות לרכוש ביטוח פרטי. אין בה שמץ של רפואה ציבורית שהוכחה כזולה, יעילה וטובה יותר ממה שיש במולדת הקפיטליזם. במדיניות חוץ לא גילה  הממשל כל נחישות (בהנחה שדעתו הפומבית אמיתית) להשיג  הסדר במזרח התיכון – במובן הרחב של האזור הזה. אולי בגלל שהאינטרס האמיתי של אובמה הוא בשימור הקואליציה הלכאורה אנטי פשיסטית שהרכבה - סעודיה, תורכיה, השייחים מהמפרץ, הקולונלים במצרים וישראל – לא נראה  מוצלח בהרבה.

הממשל האמריקאי סוחב על גבו חטוטרת בכל הקשור ליציאה למלחמות. אצלנו בישראל יש רבים ששוכחים את השקר הגדול של מלחמת המפרץ כשבתואנה שקרית, גוייס העולם למלחמה נגד הנשק להשמדה המונית של סאדם חוסיין בעירק. איפה הנשק הזה? כנראה נוצל כולו שנים קודם לכן לדיכוי המרד הכורדי. אך כשארצות הברית, במהלך הרמייה שלה, שלחה לשם צבא – לא נמצא בדל של נשק כזה.

לכן כאשר אובמה וחבורתו מדברים על נשק כימי בסוריה אפילו הסנילים צריכים לבקש הוכחות. ואלה אולי קיימות אך טרם הוצגו ברבים. והכי חשוב: לא עברו ביקורת של צד שלישי. בינתיים. ועד שלא יהיו הוכחות שכאלה אף אדם נורמלי לא צריך לתמוך בתקיפה של גונבי הדעת מארה"ב ומרעיהם באנגליה ובצרפת וביפן.

מה גם שלא שכחנו לאמריקאים את מה שהיפנים שכחו: זו המדינה שהפעילה נשק השמדה המוני בצורה הנוראה ביותר בתולדות האנושות.

הערה 3: נתניהו וחבורתו

אם פינוקיו היה חי עימנו אז האף של בנימין נתניהו כבר היה מגיע לירח. לישראל של נתניהו (וזה נכון לגבי רבין, ברק, בגין, פרס, אולמרט ושמיר) לא היה פרטנר נוח יותר מאשר אסד וחבורתו. מצרים איימה על הסטטוס קוו בהצעת השלום שלה. גם ירדן. ואז, ובתמורה, החזירו שטחים. עם אסד וחבורתו אין "סכנה" כזאת.  אולי בגלל הקואליציה הפאשיסטית שתומכת  בו. בקיצור: אסד הוא פרטנר ערבי מעולה. אין בעיה של שלום ושטחים. השקט – וסיפוח הגולן -  נשמרו בקפידה לאורך ארבעה עשורים.  מה טוב יותר?

אלא שהאסד הנוכחי הסתבך במלחמת האזרחים שלו. וישראל, שכל הזמן טוענת שאסד לא רוצה שלום, צקצקה בלשונה השיקרית ואמרה לעולם כולו: אתם רואים! לא רק שהוא מחרחר מלחמה ותומך חיזבאללה אלא טובח בעמו שלו. ישראל גם עשתה כמעט הכל לגנות  את העולם  שעומד מנגד ולא עושה דבר מול הטובח מדמשק שבעצם הוא החבר הכי נוח של המושלים בירושלים.

כל הממסד הבטחוני בישראל הביט בדאגה בהתפתחויות  של מה שכונה  ה"אביב הערבי" שנמשך לא יותר מחודש, והפך למלחמת הכל בכל. מרוב מהומות דמים פנימיות בלוב, תוניסיה, מצרים וסוריה היה חשש גדול שעוד מעט לא ישאר כאן  אויב צבאי. ואם אין מולנו צבא כמו שצריך, אז מי צריך אלפי טנקים, מאות מטוסים וכל שאר הצעצועים שחביבים על רבותינו הגנרלים. במצב הזה הכי חשוב שתהיה מלחמה. לא חשוב מי יילחם במי, ובלבד שתהיה מלחמה. צודקת כמובן.

נתניהו וחבורתו, לא פלא, מחרחרים את המלחמה הזו ובאיראן, במרץ רב. מנימוקים מוסריים ביותר. אבל אם הטובח מדמשק הוא כל כך איום לאנושות ולשכנים, מדוע השכן המוסרי מדרום לא מזיז אצבע? למה האמריקאים צריכים למות על קידוש השם הכימי, ולא הישראלים שכמובן למדו את לקח השואה בלה-בלה-בלה?

אז מי צודק בין חבורות הרחוב האלה?

 זה בערך כמו השאלה הבאה: איזה חומר אתה רוצה שייכנס לוינטלטור שמכוון לפניך – חרא של סוסים או חרא של גמלים?

תפוח בדבש לכול.
6.9.2013