מהו
המחיר שעל חברות התקשורת הסלולריות לשלם לרשות מקרקעי ישראל עבור השימוש בקרקע שעליה
מוצבות האנטנות שלהן?
העיתון
"כלכליסט" מדווח על העניין שהיה בוויכוח בשנים האחרונות. ההסכם הקודם
הסתיים ב– 2010, ביקשה הרשות להעלות את המחיר. בסופו של דבר, לאחר משא ומתן, הגיעו
להסכם, אך חברת "גולן טלקום"
מערערת עליו בטענה שהמחיר גבוה מדי ויחייב אותה לייקר את המחיר שהיא גובה
מהצרכנים.
מי
צודק? מה ראוי שייעשה?
לכאורה
זה עניין טכני שבין רשות ציבורית – במקרה הזה רשות המקרקעין – לבין ענף כלכלי. אלא שמאחורי הסיפור התמים הזה מסתתרים כמה מאבות
הטמטום הכלכלי הישראלי.
מו"מ עם אינטרסנטים
ראשית
לכל, העובדה שרשות ציבורית מנהלת מו"מ
על המחיר שהיא גובה עם הגוף האינטרסנטי. במקרה הזה ענף הסלולרי. אחרי זה מישהו
תוהה האם יש קארטלים בכלכלת ישראל? בוודאי
שיש והממשלה היא שיוצרת אותם בניהול מו"מ מהסוג הזה.
שנית,
מתברר שיש מחיר שונה לאנטנה של "סלקום" ולאנטנה של המשטרה, הצבא, רשות
השידור וכל גוף אנטנאי אחר. אם לגולן טלקום יש תבונה פוליטית היא תודיע שעל כל
אנטנה שלה על קרקע של המדינה - היא תשלם בדיוק מה שמשלם הצבא. נראה איך רשות
מקרקעי ישראל תתמודד עם זה משפטית.
ומופע
הטמטום השלישי הוא שההסכם הקודם הסתיים ב- 2010 ומאז אין הסכם. זה קורה לעיתים
תכופות בהסכמים קיבוציים שהממשלה צד בהם. היא לא עושה עבודתה נאמנה, לא נערכת מבעוד מועד
לפני פקיעת הסכם ומאפשרת "עסקים כרגיל" ללא הסכם.
ובחזרה
למחיר
זו
תופעה שאינה ייחודית לישראל אבל מאוד בולטת כאן: לאותו מוצר יש מחיר שונה, תלוי מי
רוכש אותו. לאחרונה דובר לא מעט על כך
שאותה רשת שיווק מוכרת את אותו מוצר במחיר שונה על פי מיקומה של החנות. ועוד נמצא כי רשתות השיווק מוכרות את אותם
מוצרים במחיר גבוה יותר בפריפריה, שם אין "סכנה" של תחרות. אותה רשת
מוכרת באינטרנט במחיר גבוה יותר מהמחיר שתגבה בחנות ממשית. כולם רואים את הפרסומות
של חברות הסלולר ובהן מחירים מוזלים במיוחד ל"מצטרפים חדשים". אותו
טלפון, אותו שרות במחיר שונה ל"ותיק" ול"חדש".
האם
מותר, בחוק, להפלות בין אנשים בהתאם למוצאם? האם קיצבת ילדים לאתיופי שונה מקיצבת
ילדים למרוקאי? מדוע המגזר הפרטי מרשה לעצמו לעשות מה שהממשלה לא מרשה לעצמה?
הממשלה,
מתברר, אדישה וממשת"פת. הגיע הזמן שהכנסת תיתן דעתה לעניין. תחרות של ממש אין
כאן כמעט באף מוצר ובאף מקום. הבנקים לא
מתחרים ביניהם בעמלות שהם גובים– כך הם הודו בתשובה לעתירה בבג"צ. הם משנים את העמלות, בזה אחר זה, כרגיל כלפי מעלה.
החוק
המוצע פשוט ביותר: כל ספק וכל יצרן רשאי לקבוע איזה מחיר שהוא רוצה ובלבד שהמחיר
הזה יהיה אחיד לכול הצרכנים: ישנים כמו חדשים. בפריפריה כמו במודיעין. למי שקונה
הרבה ולמי שקונה מעט. לכל מוצר בכל הארץ יהיה אצל אותו ספק מחיר אחד. הספק יוכל
לשנות את המחיר הזה כרצונו. ובלבד שבכל רגע נתון יהיה מחיר אחיד לכל.
22.9.2013
