29 בספטמבר 2013

ארץ ציון ירושלים



יהיו מי שיאמרו כי מדובר בדמוגרפיה הייחודית של ירושלים. אלא שזו רק מקדימה את מה שיהיה בארץ כולה בעתיד הלא רחוק. על כך תעיד הסטטיסטיקה הכל ישראלית על תלמידי כיתה א' - שנראית כמו  העתק של ירושלים מלפני עשרים שנה.

הבחירות לעיריית ירושלים.
 
תל אביבים שמעו על יאיר לפיד ומפלגתו העתידנית של ההווה. שם, בעיר ההיא, מתגוררת גם אחת, שלי יחימוביץ' שמה, עליה מרכלים שהיא יו"ר של מפלגת העבודה. איפה שתי המפלגות האלה בבחירות לעיריית ירושלים? לא היו ולא נמצאו. ובוודאי שאין לשתיים מועמדים לראשות העיריה. לפני  20 שנה ניצח ליכודניק צעיר יחסית, אהוד אולמרט שמו, את טדי קולק ראש העיריה האגדי של העיר מטעם מפלגת העבודה. מאז חוסלה המפלגה בעיר הבירה הנצחית, המאוחדת ושאר התוארים הריקים מתוכן של 
ממש שהמציאו רבותינו מהעבודה והליכוד. 

הליכוד נגד הליכוד 

הדמוגרפיה הייחודית של ירושלים באמת זקרה ראשה כאשר עבר אולמרט מהעיריה
לממשלה  -  וברגע נדיר של הסכמה כלל מפלגתית אצל החרדים – נבחר ראש עירייה חרדי-אשכנזי. אך בבחירות שלאחר מכן התפלגו החרדים האשכנזים בין הפרוש והגור והבטיחו את בחירתו של ניר ברקת הלכאורה לא מפלגתי-חילוני-היי טק-צעיר ורענן.
והגענו עד לימים האלה וכעת יש לנו שני מועמדים לראשות העיריה: הליכודניק של נתניהו מול הליכודניק של ליברמן. היה גם מועמד שלישי, פפה אללו ממרצ, אך זה התקפל מרצונו/מלחץ מפלגתו שהקימה רשימה משותפת עם הבלתי נראים של שלי 
יחימוביץ'. 

הערבים תושבי העיר מחרימים את הבחירות. ולכן הדמוגרפיה המנצחת מעוותת במידה רבה – כשליש מתושבי העיר הם ערבים ואינם משתתפים במשחק המוניציפאלי.  וכך בבחירות ליהודים בלבד יש לבוחרים שתי אפשרויות: ליכודניק א' מול ליכודניק ב'. נראה לכם תמוה? אמנם שלי יחימוביץ' סידרה לקופאיות בסופרמרקטים כיסאות, על אפו ושפתיו המחייכות של נתניהו, אך הפער בינה לבין נתניהו לא גדול יותר מהפער שבין לפיד לנתניהו. לפיד, גבר-גבר, אפילו הסתייג מהחלטת ראש ממשלתו להוציא מכינוס 
העצרת הכללית של האו"ם את משלחת ישראל בעת נאום נשיא איראן. בראבו לפיד. 



על פי ההערכות יש שיוויון כוחות בין שני מועמדי הליכוד. די בהערכות האלה  כדי שמרצ ומפלגת העבודה יתקפלו בנסיון להבטיח את ניצחון המועמד הליכודניק החילוני ניר ברקת. למרצ כלל אין בעיה עם הליכודניק הזה. הם כבר ישבו בקואליציה שלו בקדנציה היוצאת. העבודה תתנסה בחוויה המרטיטה הזו, אם ינצח ברקת, כשלב ראשון לפני שהמפלגה עצמה תיכנס לממשלת נתניהו כדי להציל אותה משליטה של אותו 
ליברמן האיום והנורא. 

הדילמה של "שמאל-מרכז"

במה שונה החילוני ברקת  מקודמו החרדי לופליאנסקי? בתסרוקת. ברקת הקים קואליציה של החרדים – לכל גווניהם – ומרצ. הסטטוס קוו שיצרו טדי קולק ואהוד אולמרט נשמר: מזרח ירושלים אינה אלא טריטוריה למפעל ההתנחלות העירוני. ואלמלא בג"צ גם כיתות לבתי ספר לא היו בונים שם. מה פלא שרוב התלמידים הערבים לומדים בבתי ספר פרטיים. בשטח המערבי נמשכת ההגירה מהעיר הן של חרדים והן של חילוניים. 

ירושלים היא עיר גמ"חית למהדרין המתקיימת רק בחסדי הממשלה שמפרנסת אותה.  וכך כאשר עובדי ציבור הם ליבת תושבי מערב העיר והם נטולי אופציות תעסוקתיות למעט תורה וממשלה, מצליחה העיריה של העיר הענייה ביותר מבין הערים הגדולות להשית את הארנונה הגבוהה ביותר. בראבו לקואליציה של ליכוד-ליכוד-חרדים-מרצ-עבודה. 

ובתוך הריאליה הזו מתנהל ויכוח בין אסופת הלא דתיים בירושלים: ליכודניק א' או ליכודניק ב'? הגורם המכריע הוא הכיפה על ראשו של ליכודניק ב', משה ליאון. האיש שכמנכ"ל משרד ראש הממשלה לא הריח ולא הסריח, יסגור לפתע את מסעדת צ'אקרה 
ויקים התנחלות ליברמנית על מסגד כיפת הסלע. 

ובמרצ-עבודה מתייחסים לזה ברצינות תהומית. מועמד משלהם? חס ושלום. מה שצריך זה ליכודניק א' שסיפח לעיר גשר, על כביש 443, כדי לרצות את בנימין נתניהו, גירש את המפגינים שמחו על הפקעת בית בשייח ג'רח ולא זז סנטימטר בלי החרדים ונתניהו. 

 הוא האלוהים של השמאל-מרכז.
29.9.2013