הידיעה הייתה מה-זה-משמחת. נכתב בה
כי מבין כל הפקולטות למשפטים, שיעור התלמידים שעברו את בחינות לשכת עורכי הדין הוא
הגבוה ביותר בקרב תלמידי המרכז הבינתחומי בהרצליה – 98%. מקומות פחות מכובדים כמו
אוניברסיטת תל אביב הניבו פחות עורכי דין. והאוניברסיטה העברית בכלל "על
הפנים".
העובדה שממוצע ציוני התלמידים מהמרכז
הבינתחומי נמוך מזה של תלמידי האוניברסיטאות דלעיל לא צריכה
לגרוע משמחת בית החרושת לעורכי דין היושב בק"ק הרצליה. התעודה היא העיקר,
במיוחד למי ששילם בערך 100,000 שקל כדי להשיג את המסמך המבוקש לעומת כשליש מהסכום
הזה שמשלמים באוניברסיטה.
מה מעניין בסיפור הקטן הזה? שיש בו
ערימה של עיוותים חברתיים וכלכליים אבל כל חסידי ה"רפורמות" לא נוגעים
במזבלה הזו.
מסכת של עיוותים
העיוות הראשון הוא בכך שההסמכה של
עורכי דין היא בידי "לשכת עורכי הדין". נניח שבכדי לעבוד במקצוע הרגיש
הזה נדרשת הסמכה. ונניח כי ההסמכה המוצלחת ביותר נמדדת בדייקנות במבחן. וגם כי
היכולת שנמדדת במבחן מתבטאת בציון. תיכף
אגיע לטיבן של ההנחות האלה. אבל בינתיים ראוי לשאול: למה לשכת עורכי הדין מעניקה
את ההסמכה? למה לא האוניברסיטה/המכללה שמצליחה - מעניין איך - להסמיך כלכלנים,
מורים, פילוסופים, מהנדסי מחשב, אדריכלים לא רק לתואר ראשון אלא גם לתואר שני
ושלישי, איך היא לא יודעת להסמיך עוכרי דין?
מי זה החמור שמאפשר לטכניון להסמיך מהנדס בניין? מה עם בחינה של לשכת הבנאים? ואל
תזלזלו: בית שמתמוטט זה קצת יותר מסוכן מעו"ד שמפשל.
מסקנה ראשונה: אם צריך הסמכה, אז דין
עורכי דין כדין כל בעלי מקצוע אחר מסוגו. ואם המקצוע חריג בחשיבותו, כמו רפואה, אז
שהמדינה תבחן את אלה המבקשים רישיון לעסוק בו.
העיוות השני נוגע לתשלום השנתי הנדרש
לצורך עבודה במקצוע הזה. נניח שהוסמכתם לעבוד כעורכי דין. ונניח גם שהוסמכתם בידי
אותה לשכה, כלומר גילדה. עד כאן ניחא. מדוע מי שעובד במקצוע צריך לשלם אגרה שנתית לגילדה?
האם עיתונאי משלם? האם מתכנת מחשבים משלם? האם בנאי משלם? האם חקלאי משלם? האם
פוליטיקאי משלם? אז למה עורכי דין נאלצים לשלם?
מסקנה שנייה: גם אם צריך הסמכה, וגם
אם לשכת עורכי הדין ראוייה להיות זו המעניקה את ההסמכה – אין כל צורך בתשלום שנתי תמורת הזכות לעבוד במקצוע. דין עורך דין כדין שרברב.
העיוות השלישי נוגע לעצם הצורך
בהסמכה. זה נכון שעורכי דין, לפחות ממה ששומעים בתקשורת, הם מזיקים לא קטנים. אבל
הנזקים שלהם לא גדולים יותר משל כל בעל מקצוע אחר. אין טבחים גרועים? אין ירקנים
שקרנים? אין כלכלנים מזיקים? יש ויש. וכפי שאף אחד מאלה לא נדרש להסמכה, אין כל
צורך בהסמכה של עורכי דין. לא הסמכה של לשכת עורכי דין ואפילו לא הסמכה של מוסד
אקדמי. הסמכה נדרשת רק במקצועות רגישים במיוחד – רפואה למשל. מקצוע רגיש זה מקצוע שבו
הנזק של אי ידיעה הוא קטסטרופלי. זה לא המצב עם משפטנים.
מסקנה שלישית: לא צריך הסמכה למקצוע
עריכת דין. איש יעשה הישר בעיניו. ומי שמחפש עורך דין בוגר אוניברסיטה שיבקש תעודה
מזהה.
התוצאה העיקרית של ביטול הצורך
בהסמכה הוא חיסולה של הגילדה "לשכת עורכי הדין". צריך אותה כמו שצריך
רסיס בתחת. אבל לא לזלזל בתוצאה נלווית אחרת: רוב בתי הספר למשפטים – אלה שמייצרים
עורכי דין על סרט נע – ייסגרו. וטוב שכך. המוסדות להשכלה גבוהה יוכלו להסיט משאבים
למקצועות שמביאים תועלת. וגם לחקר המשפט באופן שחוקרים ספרות, מתמטיקה ופיסיקה.
15.11.2013
