28 בנובמבר 2013

לתת ל"הדסה" לפשוט את הרגל



בדברי הימים,  תיזכר שנת  2008  בגלל  פשיטת הרגל של בנק ההשקעות האמריקאי ליהמן ברד'רס. הבנק,  שהיה אז הרביעי בגודלו בארה"ב, הסתבך בכאוס הפיננסי של אותה שנה, אפוף משכנתאות מפוקפקות ואגרות חוב ריקות מערך.  הנשיא הרפובליקני אז, ג'ורג' בוש  האמין בתמימותו,  כי בקפיטליזם דין הנכשל להתמוטט, בדיוק כפי שדין המצליח להרוויח הון.  אבל כשהבנק התמוטט קיפל ממשל בוש את זנבו התחרותי והתחיל להציל את הבנקים שהתמוטטו בזה אחר זה  באפקט דומינו מרהיב. כמו חוזר בתשובה הקפיד בוש על מצוות ההצלה ללא אבחנה בין עשיר, מועל וסתם מפקידים תמימים.

היום כשארצות הברית יוצאת מהבוץ מתבררים החובות האדירים של הממשל המרכזי, שלווה כסף כדי להציל עבריינים פיננסים לצד אנשים ישרי דרך. מעטים מפקפקים כי במידה שאפשר היה למנוע את המשבר, או לפחות להקטין את מימדיו , האחריות כולה נופלת על הממשל שהאמין ב"פילוסופיה כלכלית" נוסח איין ראנד ושאר חברי אגודת מסיבת התה הימנית, שבאופן לא תמוה  נמנים עם  חבריו הטובים של ישראלי בשם בנימין נתניהו.

הלקח מאותה פרשה כפול. ראשית, נדרש פיקוח קפדני על פעילות כלכלית/חברתית שהיא חיונית. ייצור "במבה" אינו חיוני. בנק ובית חולים הם כן חיוניים. שנית, כאשר כלו כל הקיצין והחיוני מתמוטט – יש לברור את הבר מהתבן. את המפשל מהאדם הפשוט. לא כולם ראויים לגלגל ההצלה שהמדינה מעניקה.

"הדסה" למשל

שני בתי החולים שלה בירושלים בצרה וצברו חובות של  כ-1.3 מיליארד שקל. הבנקים לא מוכנים לתת יותר הלוואות. הספקים חוששים ועלולים לעצור אספקה. העובדים מקבלים שכר חלקי. הממשלה, ולא בפעם הראשונה, מתערבת ומכינה "תכנית הבראה" שסביר שתעשה את הדסה חולה עוד יותר. לכולם ברור שצריך להזרים כסף להדסה.

אז זהו, שלא. יש לתת להדסה לפשוט רגל.

יער לזכרן

לארגון נשי הדסה האמריקאי יש זכויות: הוא (הן) הקים את בתי החולים והשקיע בהם מאות מיליונים. כעת, הגיע הזמן שהמדינה תיטע  עץ, טוב – יער, על שם ארגון הנשים הזה ותסלק אותו מהבעלות על הדסה כתנאי לכל סיוע ציבורי. כמו שהממשלה לא צריכה לעזור לנוחי דנקנר להחזיק את אי.די.בי. כך היא  לא צריכה לעזור לנשי הדסה. התנאי לסיוע ציבורי הוא העברת בעלות.

בעלות אפשר להעביר מרצון. ואם זה לא הולך אז צריך לתת להדסה לפשוט את הרגל ולקנות את בתי החולים מכונס הנכסים בשקל. אבל את החוטאים, במקרה הזה – החוטאות – צריך להוציא מהעסק. ויותר מזה: אם ארגון נשי הדסה נתן הלוואות לבית החולים, יתרתן תירשם על הקרח.

שלום שר"פ

יחד עם נשי הדסה עוד מוסד צמוד הדסה צריך להיעלם: השר"פ. אם הממשלה מזרימה  כסף ציבורי לבית החולים, וראוי שכך יהיה, אז שבית החולים  יפעל כמו בית החולים וולפסון או פוריה. כסף ציבורי לא נועד לצ'פר רופאים וחולים עשירים לטיפולים פרטיים. כסף ציבורי צריך לזרום רק למוסדות ציבוריים שנוהגים בשוויוניות. ובהדסה לא זה המצב.  אדם המבקש ייעוץ מפרופסור מנהל מחלקה מחכה בתור שנה. אך מי שפונה לשר"פ עם כסף – אלף שקלים פלוס, למעוניינים - זוכה למענה הפרופסור המנהל כמעט מיידי. לא בשביל אלה מגיעה להוד פרופסוריותו משכורת מהמדינה.

שלא לדבר על כפל המשכורות של מנהל המחלקה שהוא גם פרופסור.
23.11.2013
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב 26.11.2013)