זבולון ועידן גרים באותו בניין. שניהם אף עובדים
באותו מקום עבודה. זבולון נוסע לעבודה וממנה בתחבורה ציבורית. עידן עושה כן ברכבו
הפרטי. המעסיק שלהם משלם לזבולון החזר הוצאות נסיעה באוטובוס ולעידן – החזר הוצאות
נסיעה ברכב פרטי. עד כאן הכל פשוט.
כל תשלום שמקבל עובד ממעסיקו, חייב במס. וכך הן זבולון והן עידן משלמים מס על החזר הוצאות הנסיעה שהם מקבלים מהמעסיק. גם זה
מוכר לכל.
ההבדל בין השניים נעוץ בחנייה. עידן מחנה את רכבו
בחניון קרוב למקום העבודה. למעסיק שלו יש הסכם עם החניון ולפיו הוא, המעסיק, משלם
עבור החניה. כאן, בחניה, יאיר לפיד מרגיש כי מגיעה הטבה לעידן ולמעסיקו. הוא, כמו
קודמיו, מצ'פר אותם.
התשלום בחניון מוכר כהוצאה למעסיק וזה כבר לא
מובן מאליו. מעסיק רשאי לרשום כהוצאה סכומים שהוצאו לצורך יצירת הכנסה. איך חניית
הרכב של עידן רלוונטית ליצירת ההכנסה של המעסיק? וזאת כאשר הוצאות הנסיעה לעבודה בתחבורה
ציבורית ופרטית אינן מוכרות לצורכי מס. זבולון אף הוא בעל רכב פרטי. אך הוא מעדיף לחנות
את רכבו ליד הבית ולנסוע לעבודה באוטובוס. המעסיק לא משלם לזבולון את דמי החניה.
למה? כי אין קשר בין החניה של האוטו וההכנסה של המעסיק. אבל יאיר לפיד, באמצעות
מנהל רשות המסים, הוא אדם מתחשב. בעידן, אך לא בזבולון.
פחחח....
גם המע"מ על החניה הוא הוצאה (תשומה) לצורכי
מע"מ. המע"מ על כרטיס הנסיעה באוטובוס של זבולון אינו הוצאה מוכרת
לצורכי מע"מ. ואת המע"מ הזה משלם זבולון מכיסו. הנה לכם דוגמא להעדפה של
רכב פרטי על פני תחבורה ציבורית.
רשות המסים מאשרת את העובדות האלה ומסייגת כי
ההכרה בהוצאות החניה מותנית בהיותן "לצורכי העסק". ועל המשפט הזה יש רק תגובה הולמת אחת: פחחחח...
אבל, מוסיפה רשות המסים, "השונות בחקיקה נובעת מקושי באמידה של מחיר
ההטבה בחניה וכן, בשל השונות הרבה של מחירי החניה באזורים השונים. הנושא של אמידת
מחיר ההטבה כבר נבחן בעבר והעלה חרס וייתכן כי ייבדק שוב. יחד עם זאת, חשוב לציין
כי תחבורה ציבורית זוכה לסבסוד משמעותי ביותר מהמדינה, לכן אין מקום לטענה כי
המדינה מייצרת העדפה לשימוש ברכב פרטי."
וזה כבר לא סתם
פחחחחח. זה בולשיט מושלם.
הבולשיט
רק מחירי החניה
שונים בין האזורים השונים? ומה בדבר השוני שיש בסכומים שמעסיקים משלמים לחברות
הטלפון? אלה משתנים בהתאם ליחסי הכוח הכלכלי של המעסיק וחברת התקשורת. אבל, הפלא
ופלא, רשות המסים גובה מכל עובד שמקבל ממעסיקו טלפון נייד בדיוק את אותו הסכום. רשות
המסים בכלל לא מתעניינת כמה שילם המעסיק עבור הטלפון שהוא מעמיד לשימוש העובד שלו.
גובים סכום אחד – וזהו. וזה לא חריג. גם מחיר מכוניות צמודות שמעסיקים מעמידים
לשימוש עובדים שונה. האם זה מעניין את רשות המסים? ממש לא. היא גובה מחיר אחיד
(לפי מחיר מחירון כלשהו) וזהו.
החוצפה של רשות
המסים לא מסתיימת כאן. תקראו שוב את השורה האחרונה שלהם: " חשוב לציין כי
תחבורה ציבורית זוכה לסבסוד משמעותי ביותר מהמדינה, לכן אין מקום לטענה כי המדינה
מייצרת העדפה לשימוש ברכב פרטי."
סבסוד התחבורה הציבורית הוא גמדי בהשוואה לסבסוד התחבורה
הפרטית. מיכאל שראל הוא ראש אגף הכלכלה במשרד האוצר. כדאי שיתייעצו איתו לפני
שכותבים שטויות. שראל, יחד עם סגנו, אסף שידלובסקי, כתבו מחקר מעניין על נזקי התחבורה הפרטית מול
המסים שמשלמים בעלי הרכב. על אף שנמצא כי הנזקים גדולים בהרבה מהמיסים, עדיין
מדובר בהערכת חסר של הפער. אם נוסיף את
כמות הכבישים הענקית שהמדינה סוללת ואת אחזקתם לסובסידיה של הרכב הפרטי בהשוואה
לציבורי – נגיע למספר אסטרונומי.
ועל זה מוסיפים סובסידיה לחניה....
2.11.2013
