31 באוקטובר 2013

כאשר אי השיוויון מתנפח

יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ, לא נלאית מלהציע פתרון קל למכאובי הכלכלה: הגדלת  הגירעון הממשלתי. היא נסמכת על  מיינארד קיינס, כלכלן בריטי שנחשב מהכלכלנים החשובים בכל הזמנים – "המרדונה של הכלכלה" לבעלי השכלה כדורגלנית.
קיינס, בעיני יחימוביץ ודומיה, הוא האבא הרוחני של השמאל. לו היה בחיים, היה  נבעת. קיינס ושמאל? לא היה ולא נברא. האיש היה חסיד של אי שיוויון כלכלי.


הגורו של יחימוביץ' טען  כי העשירים מועילים. כמו דבורים הם חוסכים ומשקיעים, וכתוצאה מהשקעתם, הכלכלה צומחת ורמת החיים של כולם משתפרת. הוא לא היה יחיד  בדעה שאי השיוויון תורם לכלכלה. זו השקפה הרווחת מאות בשנים. "כמה כסף אני צריך?", נשאל מיליארדר אמריקאי והשיב: "כמה שיידרש לייצר בעבורכם מקומות עבודה".

העובדות

המציאות "השתכנעה".  בארה"ב המאון העליון (1% מהאוכלוסייה בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר) החזיק  ב – 1980 ב-8% מההכנסה. ב-2008 עלה השיעור  ל -18% מההכנסה.  בישראל 1986, השתכר המאון העליון פי עשרה מהממוצע . היום הוא משתכר פי 14. ובהשוואה לחציון (האמצע של התפלגות ההכנסה) השתכר המאון העליון פי 19 אז - לעומת פי 23 כיום.  לפי מכון אדווה כמעט כל תוספת ההכנסה הלאומית הלכה למר מאון עליון וחבריו – כ-30,000 משפחות.

המחקר העדכני

המחקר הכלכלי, בינתיים, שינה עורו. מחר יתקיים בירושלים כינוס בינלאומי בעניין. הנגידה, קרנית פלוג, אמורה להופיע לראשונה בפומבי ולדבר תכלס. שני חוקרים ישראליים, עודד גלאור ויוסי זעירא, מצאו כבר לפני שנים כי אי שיוויון לא תורם לצמיחה. הדבורים של קיינס  עוזרות , כך השניים, רק למלכה ולא לעמך. שני חוקרים אחרים,  אנדריו ברג' וג'ונתן אוסתרי מקרן המטבע הבינלאומית, מצאו כי אי שיוויון אינו תורם ליעילות הכלכלית, והיום גוברת הדעה כי אי השיוויון אפילו פוגע בכלכלה.  הוא כל כך גדול עד שאנשים במעמד הביניים ומטה מתייאשים מהסיכוי לשפר את הכנסותיהם ובכך נפגעת היזמות הכלכלית.
על מזג האוויר נוהגים לומר, כי מרבים לדבר עליו אבל איש אינו עושה דבר בעניין. די דומה לדיונים סביב האי שיוויון. אך אפילו לגבי מזג האוויר יש הטוענים כי מעשי האדם גורמים נזק -  קל וחומר באי שיוויון.

המס והקנס

אלה שהכירו בחשיבות צמצום אי השיוויון,  ביקשו לפעול  בסיוע מערכת המס והקיצבאות. הרעיון היה שלא להתערב בהכנסות ברוטו, שנקבעות בשוק כלכלי "יעיל", אלא בהכנסה נטו – באמצעות  מס הכנסה שיושת על המקבל. אלא שהברוטו של המאון העליון גדל במהירות כל כך גדולה, עד כי יש צורך בשיעורי מס דרקוניים כדי לשחק רובין הוד מטעם המדינה.  עניין שפוליטיקאים מפחדים ממנו גם כאשר הם משתחררים מפחד המאון.

מה שמביא למסקנה כפולה: הראשונה, יש עדיין מרווח מס גדול. אין דין המס על השקל האחרון של מי שהכנסתו החודשית היא 40,000 למס על הכנסה חודשית של 80,000. אין סיבה שהמס השולי לא יעלה לכדי 90% על הכנסות מנופחות של מיליונרים. השנייה, הגיע הזמן להתערב בברוטו ובאי השיוויון. תאגיד שבו השכר הכי גבוה יעלה על פי- 10 מהשכר הכי נמוך – ייענש במס אי שיוויון בגובה של פי עשרה מהשכר החריג. כך למשל, מי שמעסיק עובדת בשכר מינימום 4,300 שקל – לא יוכל למשוך הכנסה של יותר מ - 43,000 אלא אם ישלם קנס גבוה.
27.10.2013
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 29.10.2013)