26 באוקטובר 2013

כשהדולר עושה שרירים

"הדולר בעיני חזק מדי, וזה נורא מעיק על היצואנים". כך אמר שר האוצר בראיון לערוץ 2 כשהוזמן להסביר מדוע נבחרה קרנית פלוג לנגידה אחרי שימים אחדים  קודם לכן הודיע במפורש שהיא לא מועמדת לתפקיד. מראייניו כל כך נלהבו מהשטיק שלהם על דעתו המתהפכת של יאיר לפיד שלא שמו לב שהנה אמר משהו חשוב, ולא רכילות על מי-אמר-למי-מה בעניין נגיד לבנק המרכזי.


בציבור, לפחות בקרב אלה שמתעניינים בדברים כאלה, השתרשה הדעה כי בנק ישראל הוא הקובע אם וכמה להתערב בשוק מטבע חוץ. בעובדה, בשנים האחרונות הבנק המרכזי הוא שקונה מטבע חוץ. וסביר להניח כי בפועל, הוא לא ממש מתייעץ או מבקש אישור משר האוצר. אבל לפי החוק (סעיפים 40 ו – 53 לחוק מ – 2010) הסמכות בעניין היא משותפת לבנק ישראל ולמשרד האוצר. ולכן אם לפיד אומר ש"הדולר בעיני חזק מדי" מתבקשת השאלה: אז מה אתה עושה בקשר לזה? המראיינים לא שאלו והמומחים גם הם התעלמו.

ההדיוט והאידיוט

מילא שלפיד הפגין את בורותו.  הוא הרי התכוון לומר "השקל בעיני חזק מדי, וזה מעיק על היצואנים" ויצא לו הפוך. הוא גם טיפש. בעבר ידעו שרי אוצר להימנע מלדבר על שער החליפין. זה רגיש מדי. האחרון שדיבר, דן מרידור שהיה חלוק על הנגיד דאז יעקב פרנקל, התפטר כאשר ראש ממשלתו, אחד בנימין נתניהו, צידד בנגיד ולא בשר באשר לאופן ההתערבות בשוק מטבע חוץ. גם אז, כמו עתה, האוצר היה מודאג שהשקל חזק מדי וביקש לחייב את הנגיד להימנע מתיסוף. מאז עברו מעט מים בירדן ובירקון, המט"ח נשאר בעיה אלא שהנגידים התחלפו ופלוג, כמו פישר – ובניגוד לפרנקל – מסכימה כי השקל חזק מדי.

או, במילים מאוד פשוטות, צריך פיחות.

עד כאן זה קל. יש הסכמה על מה ראוי שיהיה. בנק ישראל, כאמור, אפילו קונה דולרים כדי לחזק את הדולר ולהחליש את השקל. אלא שזה עובד רק בצורה מוגבלת.  אנחנו די תקועים עם דולר שמחירו 3.5-3.6 שקלים ולא 4.5 שקלים כפי שרצוי שיהיה.
והמצב יחמיר כשיתחילו לזרום הכנסות מיצוא הגז הטבעי. ועד אז – עוד אין צינורות הולכה ליצוא כזה – יבוא הדלק יורד ועימו יורד הביקוש לדולרים, מה שמחזק את השקל עוד יותר.

מס מט"ח

בנק ישראל יכול לקנות יותר. וראוי גם לעשות פיחות יזום באמצעות הודעה של בנק ישראל ולפיה שער החליפין לא יירד מתחת ל – 4 שקלים לדולר. זה המהלך שעליו התעקש מרידור ונתניהו ופרנקל בעטו בו. אבל הגיע הזמן להשתמש גם במערכת המס לשינוי שער החליפין. קוראים לזה מס מוניטרי.

הרעיון הוא פשוט: להטיל מס על אלה שמביאים לכאן מטבע חוץ לצרכים פיננסים. אם קרן הפנסיה של טימבוקטו מבקשת לרכוש נייר ערך ישראלי – היא תשלם מס כניסה של, נניח, 10%. מי שהמציא את הרעיון הוא ג'יימס טובין, כלכלן אמריקאי וחתן פרס נובל לכלכלה (1981). "מס טובין", כך הוא נקרא, נועד לצמצם ספקולציה במט"ח.
איך נדע להבחין בין דולר פיננסי ודולר של יצואן ישראלי? מתברר שהבנקים יודעים, ובנק ישראל מדווח כל חודש לציבור על העניין הזה. בצורה כזו מדכאים יבוא של מטבע זר שממנו יש לנו די והותר – 80 מיליארד דולר שאין להם שימוש.

שיעור המס צריך שישתנה עם השינוי בשער החליפין. וכך, כאשר מגיעים ליעד – כאשר השקל לא חזק מדי – המס יכול לרדת לאפס.

כפי שהוסבר כאן בעבר, את אותו התרגיל אפשר לעשות בשוק הדיור ולעצור את "התחזקות מחירי הדיור" בקלי קלות.
22.10.2012