הרשות להגבלים
עיסקיים בודקת חשד לפיו בעלי ומנהלי רשתות בתי קפה תיאמו מחירים על רקע פתיחת בית
קפה "קופיקס" בתל אביב שמוכר כוס קפה ב – 5 שקלים – בערך שליש מהמחיר הרגיל שגובים בתי קפה.
על פי החשד, המתחרים לחוצפן התקשרו ביניהם והחליטו לא לשחק במשחק הזה. הם לא יורידו מחירים. אחדים מהם הסבירו שאי
אפשר למכור קפה במחיר כל כך נמוך שאפילו
לא מכסה את העלות. תיאום כזה בין יצרנים אסור על פי החוק, ומכאן הבדיקה של רשות
ההגבלים.
תחילה לצד
המשעשע.
לפני הרבה שנים
החליטה הממשלה לפתוח לתחרות את ענף השיחות הבינלאומיות בטלפון שהיה מונופול של
בזק. כך נולדו מותגים כמו 012 ו – 013 כאשר בזק נאלצה להפעיל את השיחות
הבינלאומיות שלה באמצעות חברה בת – בזק בינלאומי - שקיבלה את הקידומת 014. מכיוון
שבזק היה מונופול בתחום, מחיר השיחות היה
בפיקוח ממשלתי והיה גבוה בצורה מחפירה.
אחרי שהממשלה
העניקה זיכיון לשתי מתחרות של בזק בינלאומי, ביקשה החברה, בגלל התחרות הצפויה, להוריד את המחיר שהיא גובה מהצרכנים. מה עשתה הממשלה? למרבה האבסורד היא אסרה על בזק בינלאומי להוריד מחירים, כדי לתת יתרון כלשהו למתחרים הצעירים שזה עתה נולדו.
משעשע שקופיקס
הביאה את הוותיקים להתנהג באותה טיפשות עיסקית כמו ממשלת ישראל לפני כ - 20 שנה. אין פלא שיש אנשים שמוכנים
לעמוד בתור מייגע כדי לזכות בקפה המוזל. עם מתחרים כאלה מי צריך אסטרטגיה שיווקית.
מיקסרים, בנזין ובתי מרקחת
היו ימים שאנשים
היו מתקנים שואב אבק שהתקלקל. באותם ימים יקרים התקלקל השואב בביתי וביקשתי לתקנו.
החנות שבה הוא נרכש הפנתה אותי לטכנאי שדרש מחיר מופקע. הוא היה היחיד בירושלים
והוא היה מונופול בעיר לא רק של המכשיר
שלי אלא של כל סוגי השואבים, המיקסרים ודומיהם. הרשות להגבלים עיסקיים אפילו לא
יודעת על קיומו עד עצם היום הזה. מי מתעניין במונופול מקומי?
וזה לא מקרה
בודד.
בתל אביב, שבה ביקוש גדול ומעט תחנות, מחיר הבנזין נושק למחיר
המירבי המותר. בגליל המערבי שם הביקוש קטן יחסית ומספר התחנות גדול המחיר נמוך בכ –
8% מהמחיר התל אביבי. עכשיו כבר כולם יודעים כי שופרסל ומגה מוכרים את אותו מוצר
במחירים שונים. תלוי במיקום ובתחרות. לא התחרות התיאורטית בארץ כולה. רק התחרות המקומית
באותה שכונה. והעניין הזה מתאר את רוב המצבים הכלכליים בישראל. תחרות של ממש היא
מצב נדיר.
עד לפני כעשרים
שנה היה חוק שאסר להקים בית מרקחת בטווח מסויים מבית מרקחת קיים. החוק נתפס כמגביל
תחרות והוא בוטל במסגרת איזו "רפורמה" מקושקשת של הממשלה. התוצאה: יש
ריכוז בתי מרקחת באזורי ביקוש, ויש פחות בתי מרקחת באזורים אחרים. בירושלים, יש
בשבת בית מרקחת תורן אחד, כמו בימים שהעיר
מנתה עשירית ממספר תושביה כיום. והמחירים?
בעננים.
חופשי = מונופול
זה המצב: ככל
שהשוק יותר חופשי כך הוא – לרוב – פחות תחרותי. זו לא מעורבות ממשלתית שגורמת
למחירים בישראל להיות גבוהים (על אף שהשכר כאן נמוך יחסית). זה העדר מעורבות
ממשלתית שמאפשר לכל אחד לעשות כרצונו. והרצון הזה, מתברר, כלל אינו תחרותי.
יש בארץ די הרבה
בנקים. אבל נתח השוק של הפועלים ולאומי נשאר די קבוע. איך זה? מתברר כי רוב
המתחרים יקרים יותר משני הגדולים. ושני אלה, ודיסקונט ומזרחי גם, לא מתאמים
מחירים. מה פתאום? הם רק מחקים שינויי מחירים של המתחרה – כלפי מעלה. העמלות
התחילו לרדת רק אחרי שהממשלה והכנסת חוקקו הגבלות על מה מותר ומה אסור.
10.10.2013
