עתה משהחליט
בג"צ כי זכותה של הממשלה לקבוע את כמות הגז הטבעי שתיועד ליצוא, מתעוררת השאלה איך מטילים מס על ההכנסות מהיצוא הזה.
לכאורה זה עניין פשוט: ההכנסות מהמכירה פחות הוצאות ההפקה והשיווק מוכפלים בשיעור
המס. אבל, ולשם שינוי, אפילו משרד האוצר חושב שיש כאן בעיה. המשרד פירסם מודעה
בעיתונים ובה ביקש את עזרת הציבור בחיפוש אחרי מס גז. אסף גבע מאגף הכלכלה במשרד ישמח לקבל הצעות.
הממשלה החליטה
כי "במכירת גז טבעי לצרכי יצואו, יקבע התקבול לעניין חוק המיסוי...בהתאם
למחירו של הגז הטבעי כפי שהוא נמכר לצורך יצואו, אך לא פחות ממחירו בשוק
המקומי". הדוגמה הבאה תמחיש את העניין: נניח שבארץ קילו גז נמכר ב - 100 ואילו בעיסקה בין נובל אנרג'י, זו שטוחנת
את מוחנו בתשדירי פירסומת אינסופיים, לבין קפריסין אנרג'י נקבע מחיר של 90, אז
לצורך מס תיחשב המכירה כאילו נעשתה במחיר
100, ולא 90.
נא להכיר: תחמון מס
מדוע הממשלה לא
מוכנה לקבל את המחיר שנקבע בשוק החופשי בין נובל אנרג'י וקפריסין אנרג'י? כי
בממשלה, עוד שינוי מבורך, יודעים ששוק
חופשי זה בולשיט. וכי מה שעומד כאן על הפרק הוא מניעת תחמון מס אפשרי שקוראים לו "מחיר העברה".
נניח שאתם נובל
אנרג'י וקיבלתם מהממשלה אישור למכור 40% מהגז הישראלי "שלכם"
לחו"ל. ונניח שמצאתם קונה בקפריסין שמוכן לשלם 100 – כמו המחיר בישראל. מה
תעשו?
הנה דוגמא לתהליך שאותו מנסה למנוע קביעת מחיר המינימום לגז המיוצא:
תקימו בסלובקיה חברה בת שתקנה מכם את הגז ב- 40
ותמכור אותו לקפריסין במחיר 100. למה? כי אז בישראל תשלמו מס על 40 ואילו בסלובקיה
– שם קיבלתם פטור ממס - תשלמו אפס. וכך, אם בישראל המס על הגז הוא 25% הרי באמצעות
דמי העברה תשלמו בישראל מס של 10 על מכירה לקפריסין ב – 100. זה תחמון דמי העברה.
לכן, הודיעה
ממשלת ישראל שאותה לא תתחמנו ולפיכך אם תמכרו במחיר של פחות מ-100, עדיין תשלמו מס כאילו מכרתם ב – 100. וזה אומר שבעיסקה עם קפריסין, עם או בלי סלובקיה
באמצע, נובל אנרג'י תשלם מס של 25 שהם 25% ממכירה במחיר של 100 – ולא 10 שהיו
משולמים בתרגיל התחמון.
מה זה מחיר?
העניין הוא שאין
דבר כזה "מחיר בישראל". כי נובל אנרג'י מוכרת גז במחיר שונה לחברת חשמל
(בזול) ולמפעל החרסינות בנגב (ביוקר). בדיוק כמו שכל יבואן רכב מוכר את אותה
מכונית במחיר שונה לתאגיד, לסלב (כן, הם משלמים פחות) ולצרכן הרגיל. חוץ מקבוצה
קטנה מאוד של מוצרים בפיקוח כל שאר המוצרים נמכרים במחירים שונים לצרכנים שונים. מן
המפורסמות הוא שעשירים משלמים בבנקים עמלה בסכום אפס בעוד שעניים משלמים את התעריף
המלא. כך זה עובד על אפם של ברברני השוק החופשי התחרותי. ונחזור לגז: במרווח שבין
המחיר שנגבה מחברת חשמל למחיר שמשלמת חברת החרסינה אפשר לטבוע ולהתחמן.
לכן המחיר שמונע
את תחמוני המס אינו "המחיר בישראל" שהוא המצאה תיאורטית. המחיר לצורך
תשלום המס צריך להיות המחיר הכי גבוה שישלם צרכן ישראלי בפתח ביתו. אם חברת חשמל
משלמת 100 ואילו חברת חרסינה משלמת – בפתח מפעלה – 140, אזי כל ההכנסות מיצוא גז
יחושבו לפי המחיר הכי גבוה – 140. בצורה הזו, לפי המחיר בפתח הבית, נובל אנרג'י
תדאג שגם הספק המקומי שלה לא יחלוב אותנו.
אם לא נשתמש
בשיטה הזו יהיה כדאי לנובל אנרג'י לגבות בישראל מחירים גבוהים מכל מי שאינו צרכן
גדול דיו כדי להתמקח איתם - שהם הרוב הגדול. למעט חברת חשמל כל שאר הצרכנים הם כמעט חסרי כוח
מיקוח. בהעדר מתקן שהופך גז טבעי נוזלי לגז טבעי לבעירה – מתקן שהיה מאפשר יבוא של
גז לישראל - גם יכולת המיקוח של חברת חשמל היא לא-מי-יודע-מה. הדרך היחידה להכריח את ספק הגז
הטבעי למכור במחיר סביר היא באמצעות הסנקציה על מחיר היצוא (הצמוד למחיר הישראלי
המירבי) באמצעות המס.
24.10.2013
