אולי אני לא קורא מספיק אבל מזמן לא קראתי מסמך
יסודי, מרתק ונבון כל כך שראוי לפרס אורוול – אילו היה פרס כזה נהוג במקומותינו. ולא, אין בו חמישים גוונים. לא של אפור ולא של
שחור. כולו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה.
על פני 50 עמודים קוטלים כל השופטים את טיעוני
הממשלה וטיעוני לשכת המסחר נגד החלטת ההסתדרות להשבית את נמלי הים בתגובה
ל"רפורמה". זה מפתיע כי שניים מתוך שבעת השופטים הם נציגי המעסיקים.
לכולם היה ברור שהממשלה והסוחרים מבלבלים
את המוח, משקרים ומטעים. אבל כדי לזכות בפרס אורוול צריך לטעון לצד אחד, ולפסוק
לצד ההפוך – וכך היה: מותר לשבות, אפילו צודק לשבות, ולכן אסור.
ה"רפורמה" של הממשלה
הסיפור, כאמור, מרתק. מאז שנת 2005 עסוקה הממשלה במיני
"רפורמות" בנמלי הים שעיקרן פירוק רשות הנמלים , הקמת חברות נמל
והפרטתן, הפרטת נמל אילת, וכעת התכנית להקים בחיפה ובאשדוד, נמלים פרטיים לצד
הנמלים הקיימים. והכל למען התחרות שתועיל לסוחרים באמצעות צמצום עלויות ותועיל לצרכנים
באמצעות הפחתת מחירים. זה נשמע נהדר מפיו של שר התחבורה, ישראל כץ, שלמקרא פסק הדיון
מתברר שהוא והאמת נעים בקווים מקבילים שלעולם לא נפגשים.
העומק
למשל. שני הנמלים החדשים אמורים להיות עמוקים ובעלי ציוד חדיש ומשובח. הגיוני?
בהחלט. אבל כדי שתהיה תחרות בינם לבין הנמלים הקיימים ראוי שגם הנמלים הקיימים
יועמקו ושגם בהם יתאפשר להתקין ציוד חדיש. זו משמעותה של תחרות, לא? והפלא ופלא
הממשלה הודיעה במפורש שהיא מתנגדת להעמקת הנמלים הקיימים. התוצאה, מסבירים
השופטים, חד משמעית: בנמלים הפרטיים החדשים יוכלו לפרוק אוניות גדולות ועמוקות וכן
אוניות קטנות. ובנמלים הקיימים יוכלו לפרוק רק אוניות קטנות. זו התחרות
הכ"צית. בלוף ושקר בעברית פשוטה.
האם תנאי העבודה יורעו?
ועוד טענה הממשלה, כי לעובדים אסור לשבות משום שעילת השביתה איננה על תנאי העבודה כי אם, כך הממשלה, ההחלטה להקים נמלים – וזה
עניין פוליטי.
קשקוש,
מסבירים השופטים. אם יוקמו הנמלים המתחרים, ולבטח בתנאים המפלים של אי העמקת
הנמלים הקיימים, בוודאי שיש סיכוי ששכר העובדים יפחת. שהרי שכרם צמוד לתפוקה שסביר
שתקטן, כאשר יותר מטענים יעברו לנמלים
החדשים. לכן גם כלכלית וגם חוקית (החוק
מתיר שביתות מעין-פוליטיות) יש לעובדים את כל הזכות לשבות על רקע פעולות הממשלה. מה גם שזכות השביתה היא עניין חשוב בכל משטר
דמוקרטי – שישראל מתהדרת בו (בתנאי שלא תשאלו על הערבים והסודאנים וכו' ).
ולכן,
בגלל שזכות השביתה קדושה, ובגלל שהממשלה
משקרת, ובגלל שהסוחרים מבלבלים את המוח, ובגלל שיש סכנה אמיתית לפגיעה בשכר
העובדים, הרי שבגלל כל אלה על העובדים להימנע משביתה. למה? כי היא לא מידתית.
חוץ מהחיוך של אורוול על כפל הלשון המשוכלל הזה,
ההסבר העיקרי לחוסר המידתיות הוא שיש
חלופה. והחלופה היא ש"הצדדים" ידברו. ברצינות ובתום לב. ולא סתם ידברו,
אלא יבואו בעוד שבועיים או משהו כזה בפני מועצת גדולי התורה (ה"ה פליטמן,
גליקסמן, רבינוביץ, חבשוש ויתר שופטי בית הדין לעבודה ) וידווחו מה יצא מהדיבורים
האלה.
בפסיקה הנוכחית אין טיפת מידתיות: לעובדים יש
זכות לשבות אבל מימוש הזכות הזאת אסור על אף שלדעת בית הדין הם צודקים. לממשלה
ששיקרה והונתה מותר להמשיך ולבצע את תוכניותיה.
29.9.2013
(המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"
ביום 1.10.2013)
