רשות המים
החליטה להפחית ב – 150 מיליון קוב את כמות המים המותפלים שתיוצר בשנה הבאה. יצרני
המים המותפלים לא אהבו את ההחלטה. כמו גם אלה שמתלוננים כי מחיר המים גבוה מדי ויש
להורידו משום שהמים המותפלים יקרים יותר, והפחתת
השימוש בהם מחייבת הוזלת המים.
האם מחיר המים
גבוה מדי? לשאלה הזו אין תשובה פשוטה. מהו מחיר ראוי למים? אם המחיר אמור לשקף
עלויות הפקה, התפלה, צנרת וחלוקה – סביר להניח כי המחיר הנוכחי מסתובב סביב היעד
הזה ובלבד שהרשויות המקומיות – שהן הבעלים
של תאגידי המים – לא ימשכו דבידנדים מאותם תאגידים. אלא שההסתכלות דרך העלויות
מחטיאה את העניין. והעניין הוא שהמודד הנכון ביותר, גם אם לא היחיד, למחיר המים
הוא גובה פני המים בכנרת. אם הכנרת ושאר מאגרי המים (אקוויפרים) מלאים בסוף מארס
זה אומר שהמחיר בסדר, יחסית.
שודדים מהילדים
מה שקורה עם מים
באזורנו הוא שוד ילדים. אפשר לטעון כי כך ראוי שיהיה. אנחנו מגדלים אותם, אז שהם ישלמו. אנחנו נשתה מי
כנרת זולים, והם שיחנקו רק עם מים מותפלים ויקרים. זו, לא מיותר לציין, היתה והווה
מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן. רק כאשר הורדנו את הכנרת על הברכיים, החלו להתפיל
מים ולהעלות את מחירם.
אבל אם מקבלים שלא
ראוי לשדוד ילדים, הרי שמדד גובה המים בכנרת בסוף החורף הוא המדד למחיר הנכון. משמעותו
היא שאנחנו מעבירים לילדים כנרת מלאה, כפי שראוי שתהיה לאחר עונת הגשמים. אבל מי
שזוכר מתי לאחרונה נפתח הסכר שבצמח (1992),
כדי למנוע מהכנרת להציף את טבריה – שיקום.
תחשיב מחיר המים
לפי מדד גובה המים הוא חלקי. כבר שכחנו שפעם היו מים בירדן הדרומי ואלה – כך כתוב בספרי
ההיסטוריה – זרמו עד לים המלח. כבר שנים
ששוד המים מונע מים המלח את מקור חייו. מי שמחפש הסבר מדוע המדינה משקיעה מיליארדים
בטיפול במלחים הנצברים ליד המלונות של ים המלח, ומי שמחפש הסבר מדוע מתרבים
הבולענים שם, ומי שמחפש הסבר מדוע הים הופך בהדרגה לביצה מסריחה – שוד המים הוא ההסבר.
המחיר והסכר
לכן כנרת מלאה אינו מדד מספיק למחיר המים. הכנרת צריכה להיות מלאה בסוף החורף
אחרי שהסכר נפתח ומאות מיליוני מטרים מעוקבים של מים זורמים דרומה.
מה שמחזיר אותנו
לרשות המים ולהחלטתה לצמצם התפלת מים.
יצרני המים
מסודרים. החוזים עימם הם מהסוג של "קח או שלם". בחוזה כזה הקונה – רשות
המים – משלם ליצרן בין אם הוא לוקח מים ובין
אם לא. אמנם התשלום אינו זהה, ומכאן ההתבכיינות של היצרנים, אבל הם לא
מפסידים. רק מרוויחים פחות. לא נורא.
זה היה לא נורא
אלמלא שוד המים. ליצרנים אנחנו משלמים גם כאשר אינם מייצרים. ומה על הכנרת? ועל
אקוויפר ההר? ועל אקוויפר החוף?
מה שמתבקש הוא
לבטל את ההחלטה לקיצוץ כמות המים המותפלים שרוכשת רשות המים. לתת למפעלי ההתפלה
לעבוד במלוא התפוקה ולספק מי שתיה ורחצה (מרבית המים בחקלאות הם מי ביוב שעברו
ניקוי). וכן – אם צריך – להעלות את המחיר לצרכן. ובמקביל לא לשאוב מהכנרת, לתת
למפלס לעלות, לפתוח את הסכר, ולתת לים המלח אינפוזיה של מים חיים שהוא כל כך זקוק
לה.
7.11.2013
(המאמר התפרסם ב"ידיעות אחרונות"
ביום 19.11.2013)
