לפני כעשור, בנסיון לבטל את האפליה לכאורה שיש
בבחינות הפסיכומטריות נגד מזרחיים, ביטלה שרת החינוך, לימור לבנת, את הבחינה
הפסיכומטרית בכלל. כרטיס הכניסה לאוניברסיטה היו ציוני הבגרות. מי שנהנו מההחלטה
הפוליטית היו בעיקר ערבים ישראליים, ולבנת מיהרה להשיב את עטרת הפסיכומטרי ליושנה.
זו כנראה עוד הוכחה לאפליה נגד ערבים, לבטח
במישור הפוליטי. אלא שחוקרים מבקשים הוכחות מוצקות יותר. ד"ר אסף זוסמן חקר ומצא דוגמה מאלפת.
זוסמן שם באתר אינטרנט 400 מודעות למכירת מכונית
משומשת. מחציתן כמוכר יהודי ומחציתן כמוכר ערבי. כמות המתעניינים במכונית
"היהודית" היתה כפולה מהמתעניינים במכונית ה"ערבית", שהרי על
ערבים אי אפשר לסמוך, בטח לא בקניית מכונית משומשת. זוסמן עשה צעד נוסף.
הוא מצא 8,000 מודעות למכירת מכוניות משומשות
באתר שפירסמו יהודים והשיב לכל מודעה פעמיים - האחת בשם יהודי והשנייה בשם ערבי. שיעור המשיבים
להצעה של קונים ערביים היה נמוך ב-
22% משל יהודים.
ההסבר כלכלי לכאורה. יהודים עשירים יותר, ולכן
הסיכוי לקבל מחיר טוב עולה עם ה"לאום" היהודי. הנה הממצא המרשיע: שיעור
המשיבים לקונה ערבי שהציע את המחיר שביקש המוכר, היה דומה לשיעור המשיבים לקונה
יהודי שדרש הנחה של 5-10%. אדם שביקש 30,000 שקל למכונית ויתר על 3,000 שקל ובלבד
שהקונה יהיה יהודי.
זוסמן טילפן למוכרים וביקש מהם להשתתף בסקר.
התברר כי ככל שהמוכר היהודי יותר ימני ודתי כך הוא מפלה יותר את הערבי שמבקש לקנות
ממנו מכונית. יהודים שהשיבו שהם מתנגדים לחוק האוסר נישואין בין יהודים לערבים –
לא היפלו בין הרוכשים הפוטנציאליים. יהודים שתמכו בחוק והאמינו שאין לתת אמון
בערבים, נהגו באפליה בשיעורים גדולים יותר.
אפליה אינה עניין חדש. היא קיימת כלפי שחורים בארה"ב
וגם כלפי יהודים מזרחיים כאן. וכרגיל אלה שמפלים כנגדם נוטים להאמין כי יש
"צדק" בטענות כנגד מזרחיים (יהודים וערבים כאחד). במחקר האחרון גם ערבים
נטו, אם כי בשיעור קטן מיהודים, למכור מכוניות משומשות ליהודים.
פראוור למתנחלים
מה אמור לחשוב בדואי כאשר עולה הצעה ממשלתית
להיטיב עימו, להקים לו יישוב "מוכר" שבו מים, חשמל ובית ספר ואולי אפילו
בית מרקחת וגינה ציבורית? לפי התגובה של נחקרי זוסמן, הבדואי שמאמין לממשלת ישראל
היהודית הוא די טיפש. מדוע שהממשלה תתייחס אליו אחרת מאלה שבחרו בה? מה גם שאותו בדואי יודע שהוא גר ביישוב
"לא מוכר" בתוך ישראל בעת שידידו בנפש המתנחל במיגרון גר ביישוב שאינו
מוכר בפלסטין. אך, הפלא ופלא, שם אין פראוור שלוקח מהמתנחל קרקע. שם, ממש לא
להאמין, יש מים. ואפילו חשמל. ובית ספר גם. וכן – גם בית מרקחת במרפאה. והממשלה,
על אף צו בג"צ עושה, שמיניות באוויר ובקרקע, כדי להבטיח שגורל המתנחל בפלסטין
לא יהיה כגורלו של הבדואי שמתגורר בתחומי מדינת ישראל.
איך בכלל אפשר להשוות? באמת, ההשוואה מטומטמת ולא
צודקת. כאן הבדואי יושב על קרקע של המדינה ושם המתנחל יושב על הקרקע של....?
הנה הצעה לתכנית פראוור חלופית: שהממשלה תתייחס לבדואי
באום אל ריחן בדיוק כמו למי שמתגורר במיגרון. עם אותם קראוונים, בתי ספר, קרקע,
מים זורמים, חשמל. ודין אום אל ריחן יהיה כדין מיגרון. וכשיפנו את אריאל, יפנו את
גם את אום אל ריחן.
15.12.2013
(המאמר התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ב –
17.12.2013)
