3 בדצמבר 2013

נתניהו והגז



ראש הממשלה, כך דווח ב"גלובס", הורה/ביקש מחברת חשמל לפתוח במשא ומתן עם עם בעלי הזיכיון לשדה הגז הטבעי "מארין" שמול חוף עזה בכוונה לרכוש גז משדה זה. אם אכן זה מה שיקרה אז ראוי בנימין נתניהו לברכה. סוף סוף עשה משהו מועיל.


ה"בעלות" על השדה היא בידי בריטיש גז האנגלית, איש עסקים יווני והרשות הפלסטינית. לפני כעשור ערכה חברת חשמל מכרז לאספקת גז טבעי במטרה שלא להיות תלויה רק בגז "ישראלי" משדה "ים תטיס" מול אשדוד. במכרז זכתה חברה ממצרים, שהחזיקה אז במאגרי גז גדולים, בשותפות עם יוסי מימן מישראל.

מדוע לחזור לגז פלסטיני דווקא עתה משהתגלה גז טבעי בשדה לוויתן מול ראש הנקרה?
שוב חוזר הנימוק של אי תלות בספק גז אחד – נובל אנרג'י האמריקאית, דלק הישראלית ושותפיהם המחזיקים בשדה "תמר" (מול חיפה) ובשדה "לויתן". מאחר ומצרים הפסיקה למכור גז טבעי (יש לה קושי לספק אפילו את הביקוש המקומי), ומאחר והקמת מתקן לפריקת גז טבעי נוזלי הוא עניין שנוי במחלוקת, רווי התנגדויות, מסוכן ויקר, יש הגיון לחפש במה שנותר:  שדה "מארין" הפלסטיני. על כך הוסיפו מקורבי ראש הממשלה כי זו תגובה הולמת להחלטת בעלי הזיכויון להפקת גז מ"לויתן" שהודיעו כי פיתוח השדה יידחה בשנה.

כשנתניהו פגש את שרון


כך או כך זו החלטה ראויה לישראל (אם כי לא לפלסטין). הן משיקולים של עודפי מטבע חוץ גדולים מדי והן כדי להשאיר גז גם  לנינים של נתניהו, ראוי להפיק כמה שפחות גז ישראלי.

כאן המאמר היה אמור להסתיים. אלמלא  הספקות.

מה מעורר את הספקות? ההנמקה הכלכלית לא מתיישבת עם מהלכים אחרים שעושה ישראל. אם ישראל רוצה להקטין את הלחץ על השקל (שמתחזק כתוצאה מכניסת הגז) ולהשאיר יותר גז לדורות הבאים - כל שהיה עליה לעשות הוא לאסור, ולמצער – להקטין, את היצוא העתידי של גז טבעי. בשביל זה לא צריך את אבו מאזן וחבורת הזמר הפלסטיני. את זה אפשר לעשות באופן חד צדדי.

אז למה לא עשו את זה? מדוע מתנגדת הממשלה לכל הצעות החוק שיאסרו יצוא גז או יצמצמו אותו לזרזיף? הטענות הכלכליות של לשכת ראש הממשלה לא מחזיקות מים מול המעשים שהממשלה עשתה רק לאחרונה, ואף זכו לאישור בג"צ.

אז מה כן?

כדי להבין את הספק יש לחזור לימים שראש הממשלה היה  אריאל שרון ושר האוצר היה בנימין נתניהו. שרון התנגד בתוקף  לרכישת גז ממארין הפלסטינית. הוא עטף את התנגדותו בכך שההכנסות מהמכירה – מאות מיליוני דולרים – יגיעו לטרור. זה היה קשקוש מוחלט והיה איש אחד שטרח להסביר לשומעיו עד כמה זה קשקוש. ולאיש קוראים בנימין נתניהו. נתניהו לא יצא נגד שרון בפומבי, אבל למעוניינים טרח לומר שיש כאן משהו חשוד.

יום אחד ביקר נתניהו באנגליה ונפגש שם עם מנהלי בריטיש גז, חברה שמחזיקה ב – 60% מהזכיון למארין. הוא חזר נרעש. שוב, בפומבי הוא שתק. אבל שלא לציטוט ולא לייחוס טען כי הציגו לפניו ראיות ששרון, כנראה באמצעות מישהו ממשפחתו, מקבל שוחד מהתאגיד המצרי-ישראלי. מכיוון שהחלק המצרי של התאגיד נחשד כמי ששיחד את בני הנשיא דאז מובראק, סיפורים כאלה היו מוכרים לכל מי שבחש במידע בתחום. אולם נתניהו סרב לספק הוכחות. אולי גם לא היו לו. בכל זאת לא מחזיקים מסמכים עם הכותרת "שוחד" אפילו בכספות של תאגידים פרטיים.

כשנתניהו מגלה מחדש את בריטיש גז

כעת יש מי ששואל מה טיב הקשרים של נתניהו עם בריטיש גז? צריך להבין: שדה מארין, כפי שנמדד בזמנו, הוא קטן. לבריטיש גז לא כדאי לפתח אותו אם הקונה היחיד הוא פלסטין. את הכדאיות של הפיתוח אפשר להצדיק רק באמצעות חוזה עם ישראל. שרון, כאמור, פסל את זה ונתניהו התקומם בשעתו.  והנה עתה – לפתע – שוב העניין מתעורר. מה קרה?

כאמור הנימוקים הכלכליים לא מחזיקים כל תוכן. כל ליטר גז שייקנה מפלסטין ייגרע מההכנסות של נובל אנרג'י האמריקאית ושותפיה הישראלים. ואם מוכנה ממשלת ישראל לפגוע בחבורת לוויתן, קל לעשות כן באמצעות איסור יצוא. במקום זה המו"מ עם פלסטין פותח אפשרות לסחיטה מצד פלסטין: רוצים גז? תשלמו בגבולות 67'! למה נתניהו צריך את זה?

כמו שרון בזמנו התשובה של מקורבי נתניהו גם היא בפוליטיקה. שרון איים במימון הטרור. מקורבי נתניהו מספרים כי הוא זקוק למחוות כלפי פלסטין כדי למשוך את המו"מ שלא ייתקע – עניין שיחמיר עוד יותר את הקרע עם ארה"ב.

מי שחושב שזו הסיבה – לבריאות. ומי שלא – שיחשוד.
28.11.2013