10 בדצמבר 2013

על יוהרה וטיפשות



לנוחי דנקנר, טייקון (מיל?) מקומי, היה רעיון מבריק. לפני כעשור אולצו הבנקים למכור "נכסים ריאליים". זו הייתה עוד אחת מהשטויות הכלכליות של שחקני הלגו הכלכלי בממשלה. וכך, העמיד  בנק דיסקונט למכירה את תאגיד איי.די.בי שהיה בבעלותו. לאיש, כמעט, לא היה ספק כי מי שיקנה את התאגיד הוא מי שהיו הבעלים של דיסקונט: שבט רקנטי.

דנקנר, אז שחקן שולי במשפחתו שרכשה נתח מבנק הפועלים, סבר שעתידו לא בבנק המשפחתי (בשיתוף עם משפחת אריסון). הוא מכר את חלקו והציע במכרז כסף טוב, בהשוואה לרקנטי, וכך זכה בתאגיד שאפשר ויאבד בשבוע הבא.


אותו דנקנר, הרבה יותר נפוח, הרבה פחות מבריק והרבה יותר טיפש התמודד במכרז על טוב ליבם של נושי איי.די.בי.. דנקנר, התברר בעשור האחרון, הוא לא ממש מוצלח. כמו טייקון אחר, אילן בן דב,  מתברר שהצטיין יותר בשימון רבנים ובמשיכת דיבידנדים מאשר ביצירת ערך כלשהו, לבטח ערך כלכלי. אלא שהדיוט עיסקי אינו יצור בסכנת הכחדה במקומותינו. להפך, אלה רק מתרבים.

רקנטי, סליחה על ההשוואה, עשה כאן כמה וכמה דברים. אבל בשלב כלשהו נח על זרי התהילה ולא האמין שאיזה צוציק, ועוד עם השם נוחי, יעשה לו בית ספר. אבל זה מה שהיה.

העשקת וגם ירשת?

דנקנר חשב שיוכל לקנות את ליבם של בעלי החוב שלו. על אף שההצעה של המתחרה שלו היתה ידועה, התעקש לא לשלם יותר. בטח לא מספיק  כדי לשכנע את נושיו שיתגברו על הגועל נפש שהוא מותיר אחריו ויסכימו להשאיר אותו ליד ההגה. ויתכן שהיה ניצל אילו רק  שילם כמו שצריך. אלא דנקנר, טיפש מדי ויהיר מדי, לא הבין שהוא צריך לשלם על חטאיו.

חטא מלקקי רבנים הוא לא חטא קטן. אף אדם, אפילו חסיד של הרנטגן לא נותן כסף לדנקנר כדי שיקשיב לעצות העיסקיות של רב. להפך, הוא נותן לרב כסף כדי שישמע לעצות העיסקיות של דנקנר. מי שרוצה לתת כסף לכנסיה – תורם לכנסיה, ולא לתאגיד עיסקי שתורם לכנסיה. גם כאשר היא ליד הקבר של הבאבא סאלי או הבאבה יאגא.

אך חטאי דנקנר אינם רק בהבלי הדת שלו. הוא החליט לשנות מקצוע ובמקום לייצר ערך כלכלי הוא הפך לספר. והסתפורות שלו, מה יש לדבר, לא היו מי-יודע-מה.  הכישרון העסקי העיקרי של דנקנר הייתה היכולת למשוך דבידנדים מעסקים שלא היו שלו, אבל כן היו בשליטתו.

מי שבמיוחד לא אוהבים את התרגיל הזה, הם הנושים. אלה שדנקנר גזז מכספם ועתה נזקק שיצביעו בעדו.  השילוב של טיפשות ויוהרה גרמו למפלתו הסופית של דנקנר. אתה יודע ששוטמים אותך ובהינתן שתי הצעות שוות ערך, זו שלך תידחה כדי להתחשבן איתך על מעלליך. אבל היוהרה של הטיפש היא תחליף לתבונה. ואם הבלשים שדנקנר שכר לא ימצאו פגמים מהותיים במתחרה שלו – טוב שלפעמים הקפיטליזם מתחזר על חזיריו.

אבל שלא תחשבו לרגע שאלשטיין, אם  אכן יזכה בסופו של יום, יהיה שונה.
10.12.2013