היום מפרסם משרד החינוך את תוצאות מבחני
פיזה ל – 2012. מדי שנה חוזרים לטקס הזה שבו
עליה בסולם הציונים מפיחה גאווה בלב שר החינוך של אותה שנה (גדעון סער במקרה הזה)
או מעוררת מסכת של התנצלויות והטחת אשם במקרה שהציון הממוצע הוא לא-מי-יודע-מה
וישראל מדורגת מתחת לסלובקיה או איזו מדינה "אזוטרית" אחרת. אז פורצים קולות בכי ונהי על העדר תקציבים, על מורים מחורבנים,
על החרדים הדפוקים שלא יודעים כמה זה אחד ועוד שבע, ולמחרת חוזרים לשקט ולשלווה של אחרי. כמו שקורה מדי שנה לדו"ח
העוני.
אלא שמיקומה של ישראל בסולם הציונים של
פיזה הוא חסר חשיבות ואילו במה שחשוב כמעט ולא עוסקים.
נחום בלס, חוקר חינוך, בדק את הקשר בין מצבנו בסולם
הציונים לבין שני פרמטרים כלכליים שפוליטיקאים אוהבים לבחון. ראשית, בדק את
"קצב הצמיחה", כלומר, שיעור השינוי של ההכנסה הלאומית. לא ממש מדד חשוב,
אבל בהחלט מדד נחשב. לפי בלס, אם הציון אכן קובע, הרי שהציון הממוצע של הילדים שהיו
בני 15 בשנות ה – 80' של המאה הקודמת צריך להשתקף בנתוני הצמיחה של שנות האלפיים. בפועל
רוב המדינות שבהן התלמידים זכו בציון גבוה מישראל – צמחו בשיעור קטן יותר. וחלק
מהמדינות שזכו לציון נמוך מישראל צמחו בקצב מהיר יותר.
ובקיצור: אין קשר בין הציון לצמיחה.
ישראל שהיא נעבעך בציונים, מצליחה לא רע
בפרמטר כלכלי אחר: שיעור הפטנטים. וכך כאשר בלס השווה את ציוני שנות ה – 80' עם מספר
הפטנטים, גילה פער ענק. ישראל היא מצליחנית בפטנטים וחנטרישית בציונים.
הממוצע הארור
הממוצע הארור
שלמה יצחקי, לשעבר הסטטיסטיקן הממשלתי,
הוא לוחם ותיק נגד השימוש ב"ציון הממוצע" כדי להבין מה קורה בחיים. יחד
עם אפרת סופר ועדנה שכטמן כתב מחקר שהראה שאפילו שינוי קל במבחן הכל-כך מדובר משנה
ברוב המקרים, את מיקומה של ישראל בסולם.
ליצחקי אין ספק שאם מה שמעניין את הפוליטיקאים שלנו זה המיקום של תלמידי ישראל
בסולם הנבוב הזה – קל מאוד לסדר את זה: מתמרנים – ולא בהרבה – את המבחן.
ובקיצור: הציון מודד את היכולת להצליח
במבחן ולא את הידע של התלמידים ובטח שלא את תבונתם.
גדעון סער, וטוב שנפטרנו ממנו כשר
חינוך, היה מאמין גדול במבחנים, ציונים ומדידות. התוצאה הייתה שכל המערכת התמקדה
בהצלחה בבחינות, וכלל לא משנה מה המבחן. שי פירון, השר הנוכחי, אמנם חובש כיפה אבל
פחות מאמין במבחנים. אך גם הוא הודיע כי ה"חומר" לבגרות יפורסם שנה
מראש. ומה יעשו המורים? כמובן שייטחנו את ראשי התלמידים רק באותו
"חומר". ואם המגיפה השחורה לא כלולה שם – הידד לחיים משותפים עם עכברים.
אנחנו חיים באשליה כי הממוצע משקף את
הרוב. וזה ממש לא נכון. 70% מהשכירים בישראל משתכרים פחות מהממוצע. ככל שהחברה
נגועה יותר באי שיוויון – וישראל מככבת בצמרת הנתון הזה – כך הממוצע - של ציונים
במבחנים, בהכנסות, במצב בריאות ומה שתרצו – לא משקף את המצב. ולכן ראוי להפסיק
להתיחס אליו.
האם חיוני לדעת אם בית הספר תיכון ד'
בבאר טוביה מוציא תלמידים גרועים?
כלל לא בטוח. מה שברור הוא שהציון הממוצע במבחן המתמטיקה, זה
שמתפרסם היום, לא משקף את מצב הידע באותו בית ספר.
1.12.2013
(המאמר פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב 3.12.2013)
