"מטרת הצעת החוק הינה לקבוע בחוק את הזכות לחשמל כזכות יסוד, הצהרה
המבטאת את ערכיה של מדינת ישראל ואת היותה מדינה השייכת למדינות המתועשות
והמפותחות".
כך קובעת הצעת חוק של ח"כ גילה
גמליאל (ליכוד) שאליה הצטרפו חברי כנסת מכל המפלגות. ללמדנו כי מדובר בהצעה
"לא פוליטית". כך נאה וכך יאה.
בדברי הסבר מצוין
כי "החשמל הוא מצרך יסודי, תנאי לקיום אורח חיים תקין ולחיים בכבוד. החשמל
הינו בסיס לבריאות ולהגיינה, מקור לאנרגיה, אור וחום ותנאי לקיום תקשורת ולקבלת
מידע. בהיעדר חשמל נפגעות זכויות בסיסיות, או שלא ניתן כלל לממשן."
מי שיעמוד בתנאים, כך ההצעה, לא ינותק מזרם החשמל
אם וכאשר לא שילם את החשבון. הוא או היא ימשיכו ליהנות מחשמל אם כי בהיקף מצומצם.
בינתיים ההצעה טרם הפכה לחוק מה גם שלא ברור כלל מי בכל זאת אמור לשלם עבור התענוג, כי חברת החשמל
(חח"י) – מה לעשות – בצרות.
אלא שבסתר הוחלט על ניסוי. ח"כ גמליאל נתפסת במקומותינו כימנית
למהדרין וכידוע, ניסויים עושים על חיות. ואם אין – אז על ערבים. כך היה בפרשה
הבאה.
בשבוע שעבר הגישה חח"י תביעה כנגד
חמ"י. מה יש לחחי נגד חמ"י? חמ"י לא משלמת חשבונות חשמל. החוב שלה,
אפשר ללמוד מהתביעה, הוא על סך 531. לא, לא 531 שקל אלא 531 מיליון שקל. כסף קטן.
אומרים שאם אדם חייב לבנק 100 שקל, לאדם יש בעיה.
אם הוא חייב לבנק 100 מיליון שקל הבעיה היא של הבנק. ויעידו טייקוננו שלא משחקים
בכסף קטן ומקפידים על מצוות התספורת – כלומר אי תשלום חוב – לכל נושה, כולל בנק.
ומה שנכון בפיננסים עובד טוב יותר בחשמל.
על פי ההצעה של גמליאל יוגבל ניתוק החשמל למקרים שבהם יוכיח הצרכן שהכנסת משק הבית אינה עולה על השכר הממוצע במשק.
ואכן חמ"י שלנו עומדת בקריטריון. בממוצע, כמובן. ולכן, כך זה נראה, גמליאל
וחח"י החליטו על הניסוי, לראות איך זה עובד.
הניסוי שלא באמת היה
חמ"י ניצלה עד תום את טוב הלב החקיקתי ופשוט
הפסיקה לשלם לחלוטין. אלא שבניסוי, כמו בהצעת החוק, אסור לנתק לנזקקים. ועל
נזקקותה של חמ"י אין ספק. וכך הלך החוב ותפח והגיע למימדי העתק שהפכו אותו,
את החוב, לבעיה של חח"י במקום של חמ"י.
ועכשיו בית המשפט יכריע. או שלא. כי מה כבר יכול
בית המשפט לעשות? לקחת את הבית של חמ"י? זה אסור. לקחת כסף מחשבון הבנק של
חמ"י? אין שם גרוש. מה שייצא מכל התביעה הזו זה כמה גרושים טובים, במיליונים,
לעורכי הדין של הצדדים שיאוננו משפטית עד בלי די.
מכיוון שהצעת החוק טרם התקבלה, עולה השאלה מדוע חח"י פשוט לא מנתקת את חמ"י מזרם החשמל. נזקקים
לא חסרים. העוני מסרב להתכופף ולהצטמצם. מה יש בה בחמ"י שהיא נהנית מההעדפה
הגמליאלית שלא ניתנת לשאר העניים והנזקקים?
לא יאומן למאמיני הימין: חמ"י היא ערבייה.
לא סתם ערבייה אלא, טפו טפו, פלסטינית. אמנם יש לה בית בירושלים אבל כולה
פלסטינית.
רשימת העבריינים
מדוע חח"י, המנוהלת בידי גנרל ימני לא מנתקת את הזרם לחמ"י הסוררת, בהתאם לחוק
בישראל? איך זה שהשר הממונה, שר האנרגיה, סילבן שלום, שותק מול ההעדפה האי-ניתוקית
לפלסטינית? ואיך זה שיאיר לפיד – הממונה על נכסי המדינה – מפקיר את חח"י
הממשלתית לגחמות חמ"י הפרטית? ולמה הלוחם האמיץ למען מדינה יהודית, בנימין
נתניהו, נותן לכל זה לקרות? וכיצד שותקים פטריוטים כמו נפתלי בנט ואורי אריאל
וטמבל אורבך?
חמ"י, לתוהים, היא חברת החשמל המזרח ירושלמית, והיא זו שקונה
חשמל מחח"י ומוכרת אותו לפלסטין. ולא משלמת.
היועץ המשפטי לממשלה לא מעמיד לדין את דירקטוריון
חח"י שמפר חובת נאמנות לתאגיד. ושרי האנרגיה והאוצר לא מפטרים את הדירקטורים
המועלים. ורק ירבו להג על עובדי חח"י שנזק בהיקף כזה מעולם לא עשו.
והפלסטינים, מה יהיה עליהם? אם יש להם תבונה
שימשיכו לא לשלם עבור החשמל. ואם ישראל תסתכן בניתוק הזרם שיגישו תביעה משפטית שבה
ייבחן החוב החשמלי מול החוב של ישראל לפלסטין על נזקי הכיבוש, לרבות אי תשלום על
השימוש שעושים ישראלים בכביש 443, למשל.
11.5.2014
