כאשר יש מחלוקת
והגורמים המעורבים בה מסכימים על פתרון, מקובל לחשוב שנעשה טוב. עדיף הסכם על שבירת
כלים. ובמקרה הזה עדיף ההסכם על פירוק בית החולים. לכן, ואם לא יקרה משהו ברגע
האחרון, אמורה אסיפת הנושים של בתי החולים הדסה בירושלים לאשר היום את ההסדר שבא
לפתור חוב של כמיליארד וחצי שקל והתנהלות – בעיקר של ההנהלה – שבברית המועצות היו
מטפלים בה בגולאג, ובצדק.
סוף טוב הכל טוב?
אם נקודת המבט היא שני בתי החולים של הדסה, אז
בדוחק אפשר היה לומר: נו, שיהיה. המדינה זורקת מיליארדים על שטויות כמו טנקים,
חינוך לבורות בעזרת השם והתנחלויות שלידן הסדר הדסה הוא השקעה למופת. אבל אם נקודת
המבט היא עתיד מערכת הבריאות אז יש כאן אכזבה גדולה.
קשה להניח כי שרת הבריאות, שושבינה מרכזית בהסדר,
היתה עושה אותו אלמלא ההסדר הזה מוסכם על יו"ר הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות –
אחת בשם יעל גרמן. גרמן אמורה להסתכל קדימה אלא שההסדר מלמד ששרת הבריאות הסתכלה
אחורה בבחינת מה שהיה הוא שיהיה.
שר"פ חובה
מה יש בו בהסדר? קצת פיטורים, קצת הלוואה
מהעובדים, שינויים קלים בתקנון ההנהלה והרבה כסף ציבורי. אם אפשר ללמוד מההסדר על
מסקנות הוועדה לעתיד מערכת הבריאות אז הריקבון שהתגלה בגירעונות של הדסה, יתפשט לכלל
בתי החולים.
קחו את עניין השר"פ. זה נושא כואב שבו הטבה פרטית
לבעלי ממון מושגת במתקן ציבורי השייך לכל. דומה הדבר לכך שפקיד שומה 3 בירושלים
ישמש אחר הצהריים, ובמקרה חירום גם בבוקר, כיועץ מס של פרופסור מבית החולים בעין כרם. רופאי הדסה במהלך מפתיע הציעו בשבוע
שעבר לבטל את השר"פ. הממשלה, שאוסרת שר"פ בבתי החולים שבבעלותה, נדהמה.
חס ושלום, אמרה הממשלה. אנחנו, הממשלה, רק רוצים שיקטן הנתח מהכסף הפרטי שעובר
לרופאים , ואילו הנתח שמקבל בית החולים יגדל. ועכשיו אנחנו יודעים שבעתיד סגן מפקד
טייסת הליקופטרים יוכל להטיס טייקון לעסקיו במסוק צבאי ולהתחלק בתשלום עם משרד
הביטחון. הטייס יקבל 70% ואילו משרד הביטחון – 30%. הללויה.
תרומות לנזקקים עשירים
וקחו גם את עניין התרומות. מנהל בית חולים שאני
מכיר היטב אינו היחיד כנראה שמקבל אחוזים מתרומות שהוא מביא למוסד שתחת ניהולו. מי שמנסה להבין את פערי היוקרה בין בתי החולים
יכול להסבירם בעיקר באמצעות גורם אחד: תרומות פרטיות. שינוי רציני במערך הבריאות
מחייב להפסיק עם זה. מי שרוצה לתרום מגדל אישפוז יתכבד ויעביר את הכסף לממשלה. וזו
תשקיע אותו בבית חולים שבו הוא הכי נחוץ. בכירי בתי החולים צריכים לעבוד בניהול
וברפואה ולא בהשגת מימון. ובטח שלא תמורת אחוזים. אלא שהסדר הדסה מלמד שהעבר המביש
יימשך גם בעתיד. "נשות הדסה"
שנכשלו כישלון חרוץ והביאו את בית החולים למשבר ימשיכו לנהל את המוסד רק בגלל שהתחייבו
להביא עוד תרומות. ואיפה נשות הדסה של בית החולים פוריה למשל?
להמשיך לבזבז כסף
אפילו צעד משמעותי לצמצום עלות הרכש הרפואי לא
נעשה. מששמה הממשלה את המיליארד שלה ל"הבראה" לפחות היתה יכולה לחייב את
הדסה להצטרף לרכש הממשלתי של תרופות וציוד ובכך לא רק להוזיל את הרכש אלא להבטיח שצעצועים
רפואיים יקרים, יירכשו יותר בזול ורק אם יופעלו 24 שעות ביממה כנדרש ממכשירים כה יקרים.
18.5.2014
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 20.5.2014)
