17 במאי 2014

אלון, מיקו ובוגי גם


פוליטיקאים, ומנהיגים בכלל, לא רק מכאן ולא רק עכשיו, נוהגים לשקר. כך היה תמיד,  והדבר נכון הן לפוליטיקאי נבחר והן למנהיג עיסקי בולט. סטאלין הבטיח מהפכה סוציאליסטית, המלך שלמה הבטיח שלום ונתניהו הבטיח שתי מדינות לשני עמים.
החידוש הישראלי הוא שהמנהיג לא מסתפק בשקר כלפי בוחריו אלא משקר את גם את עמיתיו בצמרת. וכך, כאשר נוחי דנקנר, למשל, ביקש לקנות את "מעריב" הוא הבטיח לחבריו בהנהלה כי העסק רווחי.  אפילו הביא מסמכים לחיזוק עמדתו.  וכאשר גדעון סער הצביע אשתקד בעד תקציב הביטחון הוא ידע שמשקרים אותו. מה שכנראה לא ידע -  הוא גודלו של השקר ומתי הוא יתפוצץ לו בפנים. בדיוק כמו הדירקטורים באי.די.בי שאישרו את רכישת מעריב.

למען ההגינות ראוי לומר שאת השקר הפוליטי הזה לא המציאה הממשלה הנוכחית. שקר תקציב הביטחון הוא נורמה רבת שנים. יש לו אפילו דפוס קבוע. כדי שיאושר קיצוץ  בחינוך וברווחה ובבריאות נזקק ראש הממשלה להראות שחותכים גם ב"בשר החי" – הצבא. הממשלה מאשרת את הקיצוצים כפי שביקש  שר האוצר ואז ראש הממשלה הולך לשירותים. במקרה נמצא שם גם שר הביטחון.  ובעודם מטילים את מימיהם, קורץ ראש הממשלה  ושר הביטחון מבין שהכסף יגיע.

גם התקציב הנוכחי החל לפי המסורת. לפיד דרש קיצוץ. בוגי יעלון אפילו התנדב להסכים. בשירותים הוא פגש את נתניהו. הקריצה, כצפוי, הגיעה.  עברו כמה חודשים ועקב ה"צרכים", בוטל הקיצוץ והתקציב אפילו הוגדל. ממשלה כמנהגה נוהגת.
אלא שמשהו הפעם שונה.  יש הסבורים  שהניצחון על גלעד ארדן בענין סמכויות הטיפול בעורף  הוא שממריץ את יעלון להיטפל כעת ליאיר לפיד. ויש האומרים כי ההשתוללות התקציבית-ביטחונית היא כל כך גדולה שנדרש מהפך תקציבי כלפי מעלה כדי לממן את השיגיונות הביטחוניים,  גם לאחר שהובהר שמלחמה באיראן כבר לא באופק ואויבים של ממש יש בעיקר בתעמולה אבל לא כל כך  במציאות. ויש האומרים שבוגי התקנא באלון.

בוגי מוריד את השאלטר

אלון הוא אלון חסן,  יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד ומי שנחשב לפירחח לא קטן. כאשר ביקש מנהל רשות החברות לאסור על הקוזינה של חסן להתקבל לעבודה בנמל, לקו המנופים בשפעת.  מיקו צרפתי, יו"ר ועד עובדי חברת חשמל, נתפס פחות פרחחי אבל משום מה, חברה פרטית שהקימה תחנת כוח לא מצליחה להתחבר לרשת. מה יש לאלון ולמיקו, תהה בוגי, שאין לי?

ולכן, כמותם, הוא מכריז על  שביתה.  אין אימונים ואף התרגיל להגנת העורף הושעה.  ובכך  יש חידוש. כאשר שר החינוך דורש תקציב ונדחה, הוא לא משבית את הלימודים. וכששר הפנים לא מקבל את התקציב שביקש הוא לא מפסיק הנפקת דרכונים. אבל בוגי לא עשוי מאצבע מיניסטריאלית רגילה. הוא בשביתה. והממשלה, שנוהגת לבקש צווי מניעה נגד שובתים, נאלמת.

לא שאין חלופות. אפשר היה לחשוב על האפשרות שבוגי לא יוריד את השאלטר אלא למשל יבטל השנה את הנופש. או שיקצץ בפנסיה המוקדמת. אבל בוגי לא הולך בקטנות: הוא יעצור את האימונים. ואם ניפגעת מוכנות הצבא, ובטחון המדינה יוצא חסר?  בעיה שלכם.

אז הנה רעיון לבוגי:  גודל תקציב המדינה הכולל נקבע לפי הצבעתך בכנסת לפני חודשיים. תחלק אותו כרצונך. ואם, כמו בשיר, נפוצץ את השכונה – גם לא נורא.
11.5.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 13.5.2014)