חוב לממשלה, מתברר, זה נכס. בעוד שחוב
לחוסכים, מתברר, זה נאחס. ואיך ירון לונדון שהיה פעם סוציאל דמוקרט בגרוש הפך
לקפיטליסט בדולר.
מי שקרא, הקשיב או צפה בכלי התקשורת של סוף השבוע אמור היה להשתכנע
שנוחי דנקנר, איש עסקים מהמפורסמים במדינה, הוא כישלון. תאגידים שבשליטתו דיווחו
על הפסדים גדולים, ועל החשוב מביניהם הוצמדה "אזהרת עסק חי" (מכבסת
המילים החשבונאית ל"עסק גוסס"). אלא שאיש עסקים נכשל הוא מי שהפסיד,
ומכל הדיווחים לא ברור שדנקנר הפסיד משהו.
את התאגידים שבהם הוא שולט, קנה דנקנרבכספי חוסכים וכפי שהדברים נראים היום אפשר וכספי החוסכים
ירדו לטמיון. דנקנר המעיט להשקיע ולכן המעיט להפסיד. מהבחינה הזו אפשר לומר עליו
שהוא בהחלט הצלחה כי מאז שקנה (בכספי החוסכים) ועד ש"תאגידיו" יפשטו
רגל, הוא עצמו עשה כמה עשרות מיליונים טובים.
"מעריב"
אבל, וכאן הפינה התקשורתית הזו מצטרפת לקול העם, חכם גדול הוא לא. ועל
כך מלמדת פרשת "מעריב".
כמו בעסקים האחרים גם בהשקעה ב"מעריב" דנקנר לא הפסיד. הוא
"קנה" את השליטה בעיתון, בכספי אחרים
ואם "מעריב" ייסגר – האחרים הם שיאכלו אותה, לא דנקנר עצמו. הטיפשות
הדנקנרית מתבטאת בכך שהוא טרם הגיש בקשה לממשלה לפרוס את חובות "מעריב"
למס הכנסה. מה יש? רק ל"ערוץ 10" מותר?
"ערוץ 10"
"ערוץ 10" שונה מ"מעריב". בראש וראשונה ערוץ
הטלויזיה הזה הוא תאגיד עברייני בעוד העיתון אינו כזה. דו"חות הרשות השניה
לרדיו וטלוויזיה עמוסים במידע על הפרות חוזרות ונשנות של תנאי הזיכיון. מה שלא
מפריע לאותה רשות להמשיך ולהיטיב עם הערוץ העברייני. ככה זה במדינת היהודים:
העבריינים הם אלילי התרבות. והכסף.
כמו "מעריב", "ערוץ 10" בצרות כלכליות. סביר מאוד
שאם היה תאגיד ציבורי , היו רואי החשבון מצמידים גם לו הערת עסק גוסס (המתקראת
"הערת עסק חי"). אלא שהוא כנראה ימשיך לחיות, לשדר ולעבור על הכללים כי
הוא חייב כסף לממשלה.
חוב לממשלה, מתברר, זה נכס. בעוד שחוב לחוסכים, מתברר, זה נאחס.
בעלי "ערוץ 10" הצליחו לשכנע, בעיקר את עובדי התאגיד ואת
התקשורת, כי אם הממשלה תוותר על החוב, או – למצער – תפרוס אותו לעוד הרבה שנים,
הערוץ ישגשג. זה קשקוש מוחלט. בלוף. רחוק מהאמת.
איך אני יודע?
ובכן, אני לא יודע. אבל אני יודע משהו מאוד פשוט: אם אכן פריסת החוב
לממשלה תציל את הערוץ, מדוע אין הערוץ לוקח הלוואה, משלם את חובותיו לממשלה, וממשיך לפעול בעליצות וברווחיות ואף משלם גם את
חובותיו לגוף שנתן לו את ההלוואה?
אתם יודעים למה הוא לא עושה את זה? משתי סיבות (ושוב אני כותב בלי כל
מידע מהשטח): האחת, כנראה שאין גוף פיננסי שמוכן לתת לו ההלוואה שכזו, כי הערוץ על
הריצפה עם ובלי החוב לממשלה. הראייה שמשקיעים פוטנציאליים לא מתלהבים להיכנס לצרה
הכלכלית הזו. השנייה, חוב לממשלה אפשר
למרוח כפי שמנסים עתה. כשיגיע מועד הפירעון של החוב אחרי פריסתו, שוב יחזרו בעלי הערוץ
להתבכיין. במשחק הזה היינו כבר.
מתי מחזירים חוב לממשלה?
מה זה שייך לדנקנר ול"מעריב"? אם היה ל"מעריב"
שכל הוא היה פונה לממשלה, כמו "ערוץ 10", ומבקש לפרוס את תשלומי מס
הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי ומס בריאות באותה שיטה בדיוק שדורש "ערוץ 10".
או אז הממשלה היתה מקימה ועדה בהרכב מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הממונה על
התקציבים והחשבת הכללית – ובינתיים לא משלמים.
ואיך אני יודע את זה? כי זה בדיוק מה שעשו בסוף השבוע
עם "ערוץ 10". והממשלה שלנו לא נוהגת אפליה. בטח שלא בין יהודים כל כך
כשרים כמו רון לאודר ונוחי דנקנר.
לונדון לא מחכה
ולסיום הערה על ירון לונדון. לא מכבר הוא פירסם מאמר רגשני ומתלבט על
יחסו למעורבות עמיתיו העיתונאים בהליכים הפיננסים של "ערוץ 10" שבו הוא
עובד. לונדון היה פעם סוציאל דמוקרט בגרוש והפך לקפיטליסט בדולר. המהפך המחשבתי
קרה אצלו לפני כמה שנים ומאז אורה של התחרות החופשית, היזמות העיסקית ושאר הנאות
הקפיטליזם מעצבים (ומשבשים) את דעתו. לא נורא, הוא לא לבד.
בשיא מאמרו שיבח לונדון את תבונתו הכלכלית של מתן חודורוב, הכתב-פרשן
הכלכלי של "ערוץ 10". אלא שחודורוב, נעבעך, הוא גם יו"ר ועד
העיתונאים וככזה פנה וקיבל את תמיכת ההסתדרות החדשה (כלומר עופר עיני). לונדון
תוהה איך חודורוב יוכל לפעול במקצועיות בכתבותיו הכלכליות בעת ולאחר ששיתף פעולה
עם ההסתדרות.
מעניין. כשחודורוב מפגין עם חבריו לצמצום חוב הערוץ לממשלה – זה בסדר.
כשכתבי הערוץ פונים לחברי כנסת ולשרים באותו עניין – זה בסדר. כשכמה מהם מנסים
לזווג קפיטליסט כלשהו לבעלות על הערוץ – דעתו של חודורוב לא תשתבש. מתי היא תשתבש?
רק כשהעיתונאי , בתפקיד יו"ר ועד עובדים, פונה להסתדרות.
