בסן פרנציסקו מתכננים חוק שיאפשר לבנות דירות ששטחן 20 מ"ר. התומכים מסבירים כי המהלך יאפשר
להחזיר לעיר צעירים, בעיקר יחידים, ש"ברחו" עקב שכר הדירה הגבוה של
דירות "רגילות". המתנגדים טוענים כי מדובר למעשה במעין חדרי מעצר – דיור
לא הולם אפילו לאנשים במצוקה.
ו-30 מ"ר זה בסדר? לא רק בסן פרנציסקו, גם בישראל מתלבטים מה
לעשות עם מחירי הדירות. לקבלנים בישראל יש פתרון מן המוכן: שהממשלה תיתן, או
תמכור, קרקע במחיר נמוך במיוחד. לשר השיכון, אריאל אטיאס, פתרון משלו: הוא יקצה
קרקע רק תמורת הבטחה למחיר מקסימלי שווה לכל נפש חרדית. וכך, בעוד אטיאס דואג בעיקר לבוחריו, הקבלנים דואגים בעיקר לכיסם.
אם הביקוש לדיור הוא גבוה, אין זה משנה כלל מה המחיר שהממשלה תקבע לדירה שבנה קבלן על קרקע
ממשלתית זולה. מי שיימצא זכאי לדירה שכזו
(כרגיל מי שהוא נשוי יותר מ – 8 שנים, כלומר חרדי צעיר) יקנה את הדירה בזול,
וימכור אותה ביוקר למרבה במחיר. לא צריך השכלה חילונית קלוקלת לספקולציה כל כך
פשוטה.
מחיר דירה ועלות דירה
בבסיס טענת הקבלנים עומדת הדעה שמחיר דירה הוא כמחיר גורמי הייצור
החיוניים בבנייתה: הקרקע, המלט, שכר העבודה, המסוי. אם זה היה מתקרב אפילו לחצי
האמת, היה מחירה של דירה רבע ממה שהוא
היום. בדיוק כפי שמחיר הקוטג' לא נקבע לפי עלות החלב. היום – ובטח בשלוש השנים
האחרונות – הגורם המרכזי בקביעת מחירי הדירות
הוא הריבית. ככל שהיא נמוכה יותר – מחיר הדירה גבוה יותר. אם מחפשים אשמים
לתופעה הרי היא בדמותם של הרב סטנלי פישר והגאון יובל שטייניץ שמנהלים מדיניות
מוניטרית מופקרת ומעודדת השקעה נדל"נית. ועל כך כתבתי לא מכבר (http://gidioneshet.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_18.html).
בהתחשב במגבלות האידיאולוגיות והניהוליות של הממשלה ראוי לבחון את
המהלך של סן פרנציסקו ביתר רצינות. וכדי להקצין את העניין נחשוב על המהלך הבא: יחוייב כל קבלן הבונה בנין
חדש להקצות חמישית מהדירות שבו לדירות של 30 מ"ר, עוד חמישית – עד 45 מ"ר וכל השאר לפי רצון
היזמים. ויותר מזה: לא יאושר כל שינוי במבנה אלא אם יכלול את חלוקת הדירות בהתאם
לנוסחה הזו.
מה יקרה?
הבכי יהיה גדול. אבל זה גם יקרה אם יטילו מס של 50% על רכישת דירה
שאינה דירה יחידה. תמיד יהיו מתבכיינים, וזה בסדר כי ההצעה כואבת. אבל לגופו של
שוק הדירות הוא יעשה מהפך. אנשים יחידים או זוגות יגדילו את הביקושים שלהם לדירות
הקטנטנות האלה. זה יפחית את הביקוש לדירות גדולות יותר. חלק מהביקוש יבוא מאנשים
מבוגרים, בעלי אמצעים, שימכרו דירות גדולות יחסית כדי לרכוש את הדירה שמתאימה
בגודלה למשק הבית.
מי יהיה האויב הכי גדול של תכנית שכזו? הרשויות המקומיות. הן הרי לא
מעוניינות באנשים עם הכנסות נמוכות ובפנסיונרים.
לכן ראוי לקבוע במקביל שני עקרונות נוספים: האחד, שלרשויות התכנון אסור יהיה להגביל
את מספר הדירות וגודלן במבנה נתון, והשני, כי לאותן רשויות יהיה אסור להגביל את
גובה המבנים (למעט באזור שקרוב לים).
שמעון פרס הוא מגדולי הקופירייטירים שגדלו בישראל. ויש להצטער שלא
פיתח את הקריירה בתחום שבו הוא כל כך מוצלח, והעדיף לקלקל את חיי הציבור. האיש,
בימי רפ"י (רשימת פועלי ישראל) שלו, הבטיח "מכונית לכל פועל".
מתברר כי מכונית כזו לא רק מזהמת אלא נעה בכבדות בפקקים שלא נגמרים. דירה לכל היא
די אפשרית. צריך רק להתנער מחשיבה בקופסה.
30.9.2012
