באנגליה מחפשים מחליף לנגיד הבנק המרכזי. מה הכישורים הדרושים? היו
ימים שנגיד של בנק מרכזי היה מטיף נגד "הדפסת כסף". אז היו ימים. כעת כולם בעד "הרחבה כמותית". מה
ההבדל בין ההרחבה להדפסה? ובכן, אין למעשה הבדל,אלא בתרגיל, שג'ורג' אורוול היה
מעניק בגינו פרס להטעיה לשונית.
עכשיו התבשרנו שנגיד הבנק המרכזי האמריקאי הודיע על עוד
"הרחבה כמותית". בכך הוא מצטרף לנגיד הבנק המרכזי של היורו ולנגיד הבנק
המרכזי של אנגליה שעוסקים בכך באינטנסיביות. המצדדים יאמרו כי המצב כיום שונה
מהמצב אז. אז היתה סכנת אינפלציה. היום יש סכנת מיתון ואין אפילו רמז לאינפלציה
(ולרגע נניח את ישראל בצד עם המדד האחרון של המחירים לצרכן).
אז למה בנקאי מרכזי שמדפיס כסף לא אומר זאת במפורש? כי לבנקאים שבנו קריירה, שלא לאמר אידיאולוגיה, נגד הדפסת
כסף, קשה עם הביטוי הזה. אז המציאו את
ההרחבה המוניטרית. אבל זה אותו דבר.
אם נעבור מתחום הלשון המזייפת למציאות הכלכלית המקרטעת, אין חולקים של
ממש על הצורך במדיניות הזו לנוכח המשברון המתמשך, האבטלה הגדולה מדי ואי הנחת
הכללית-כלכלית. חשוב לציין כי אין לאיש
פתרון למשבר החובות הממשלתי – של כל הממשלות. ההרחבה הכמותית אינה אלא תרגיל של
הסטת החוב הציבורי מהכיס הממשלתי לכיס של הבנק המרכזי ( ועל כך כבר נכתב בפינה הזו
לא מכבר http://gidioneshet.blogspot.co.uk/2012/09/blog-post_9.html ).
לאן זורם הכסף
העניין הוא שהדפסת כסף מעוררת את השאלה לאן הכסף המודפס מגיע? כי אם הכסף המודפס מגיע לייצור מקומות עבודה והכנסה
לכל, זה סיפור אחד – ואילו אם הכסף מזין
התנפחות מחירים בבורסה ובנדל"ן ובשער מטבע חוץ, הרי מדובר בסיפור שונה
לחלוטין. כל אלה, האחרונים, מוגדרים "נכסים" שבינם לבין עבודה והכנסה
לכל - יש מרחק ענק.
ככלל, אין שליטה לאן הכסף עובר. על פי ניסיון העבר הוא הולך בדיוק
למקומות שאנחנו לא רוצים שיילך. אנחנו רוצים עליית מחירים של בורסה ונדל"ן
כמו שאנחנו רוצים אינפלציה בכלל או חור בראש. אלא שגם בישראל וגם בעולם הקפיטליסטי
כולו יש העדפה ברורה לאי התערבות בניתוב הכסף. לממשלה אמור להיות סדר עדיפות. על
כסף ממשלתי מותר להתווכח אם הוא ינוע לעבר האוניברסיטה באריאל או למכללה בשדרות.
על ניתוב הכסף של ההרחבה הכמותית אף אחד לא מתווכח.
לפעמים נדירות, בישראל בשנתיים אחרונות, הבנק המרכזי מודאג מניתוב
הכסף הזול שהוא מדפיס למשכנתאות ולנדל"ן. אבל אף פעם הוא לא מודאג מניתוב
הכסף לבורסה..ולזה צריך לשים קץ.
ולא, לא צריך לחזור לימים בהם הבנק המרכזי ניתב כסף במישרין לגורם
כלשהו. כל שנדרש הוא לשים מחיר גבוה על זרימת כסף לבורסה ולנכסים אחרים. קוראים
לזה מס מוניטרי והוא – כמה מצער – לא קיים באף מקום בעולם למעט בפינה התקשורתית
הזו.
המס הגואל
הרעיון הוא פשוט: כל עיסקה בנכסים תחוייב במס ששיעורו תלוי באינפלציה
הייחודית: בבורסה המדד יהיה, נניח, שיעור השינוי במדד המניות. ובנדל"ן המודד
לאינפלציה יהיה, למשל, מדד מחירי
הדירות. אם המדד הייחודי יעלה בשיעור של
יותר מ – 3% לשנה (אפשר בקלות לתרגם את זה למדד יומי) יתחיל המס לפעול. שיעור המס
יהיה תלוי באינפלציה הייחודית ויעלה ככל שהיא תעלה.
הנה דוגמה: נניח שאתם קונים מניה שמחירה 100. ונניח שבין אתמול להיום מדד מחירי המניות
בבורסה עלה באחוז. המשמעות היא שתשלמו מס על אינפלציה ייחודית של כמה מאות אחוזים
לשנה. אם מדד המניות הכללי לא עלה, או עלה בשיעור שנתי של 3% באותו יום – לא תשלמו
מס.
המס ראוי שיפעל לשני הכיוונים. גם כשהוא עולה בשיעור חריג וגם כשהוא
יורד בצורה חריגה. בכך הוא יתרום למניעת תופעת העדר – כאשר אנשים רצים לקנות או
למכור בהתאם למה שהם רואים בשוק הייחודי – בורסה או נדל"ן.
זה לא מס שנועד להכניס כסף לממשלה. להפך, הוא נועד למנוע אינפלציה
וכשאין אינפלציה – אין לממשלה גרוש הכנסה.
וזה מה שיפה בו.
18.9.2012
