בהתנגדות הנציג מגרמניה החליט הבנק המרכזי האירופי להקציב סכום בלתי מוגבל לרכישה של אגרות חוב שהנפיקו מדינות האיחוד – ובכך לחסל , לכאורה, את משבר החובות שאיים לפרק את המטבע האירופי ואת האיחוד האירופי כולו.
אילו זה רק היה פשוט כל כך.
כסף זה לא רק כסף
הבנק האירופי מ חיסל אנומליה ארגונית. כשמדינות היורו בחרו במטבע אחיד, הן חשבו לרגע שבכך הקלו על עצמן בניהול ענייני הכלכלה. שהרי עם מטבע אחד קל יותר לעשות עסקות. לא צריך לתרגם מטבעות שונים ובעיקר – במסחר בתוך האזור – אין סיכון של שינויי שער
המטבע. זה נשמע חביב, אבל לכסף יש משמעויות נוספות מעבר להיותו כלי לביצוע עסקות.
מראשית הדרך, חששה גרמניה שהבנק האירופי יהפוך לבנק איטלקי. איטליה הצטיינה, כמדינה עצמאית, בהדפסת כסף כרונית. אנגליה, לא רק מנימוקים כלכליים אלא גם מנימוקים פוליטיים, אמרה לא תודה. נסתדר בתוך האיחוד האירופי עם מטבע משלנו. מה שהבנק האירופי החליט לעשות כעת הוא מה שהבנק אף אינגלנד, הפדרל ריזרב האמריקאי ובנק ישראל – אם נמנה רק כמה בנקים מרכזיים – עושים מאז פרוץ משבר החובות (המשבר הפיננסי) ב – 2007. ובעצם אם גרמניה היתה נשארת עם המטבע שלה, ואם הייתה נקלעת למצב של ארצות הברית ואנגליה – היא היתה עושה את אותו הדבר שהנציג שלה בבנק האירופי כל כך התנגד לו.
כולם עושים את זה
קוראים לזה הדפסת כסף. וזה, כשצריך, עושה כל בנק מרכזי. הויכוח הוא רק בשאלה, המסובכת בפני עצמה, מתי צריך?
סטנלי פישר, לא מהפכן קומוניסטי אלא שמרן מקובל, עשה בדיוק את זה – רכישת אגרות חוב ממשלתיות, ב – 2008. למה? כי זה טבעו של משטר קפיטליסטי עם רמת פיקוח נמוכה: סובלים ממחלות, במיוחד כאשר ממשלות מתעקשות, בתמיכת השמאל המטומטם, לממן את עצמן באמצעות גירעונות (המלצה שכיחה למשל אצל צמד חכמינו אהוד ברק ושלי יחימוביץ), ולאפשר לבנקים לעשות כל שעולה על רוחם(כמעט) – בשם היוזמה החופשית, כמובן.
אז אם זה כל כך פשוט ונורמלי וגורם ליציבות, אז מה הבעיה?
מזיזים את החוב מכיס לכיס
הבעיה נעוצה בכך שבמקום שהממשלה תהיה חייבת כסף, הבנק המרכזי יהיה זה שחייב. מזיזים את החוב מהכיס הממשלתי לכיס של הבנק המרכזי. מאיפה יהיה לבנק המרכזי כסף לשלם עבור אגרות החוב הממשלתיות שהוא קונה? ממכירת אגרות חוב שלו עצמו. המהות הכלכלית לא משתנה, אבל נוצרת מראית עין כאילו משהו הסתדר.
אם בנק מרכזי ינהג באופן הזה בעקביות, לבסוף תהיה לו בעיה למכור אגרות חוב "שלו" בדיוק כמו שלממשלת יוון יש עכשיו בעיה למכור אגרת חוב שלה. בהבדל אחד: שבנק מרכזי יוכל – כשיגיע משבר כזה, והוא יגיע, להדפיס כסף.
ושם כבר היינו. כלומר גרמניה היתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ולאן זה הוביל מיותר לשחזר.
