על הדרך לגיהנום מספרים שהיא רצופה כוונות טובות.
ומה בדבר הדרך לגן עדן? במה היא רצופה? גן העדן במקרה הנוכחי היא פסיקה של בית
המשפט העליון ובה נקבע כי הזכאות לקיצבת תלויים של הביטוח הלאומי תהיה לפי גודל
ההכנסה בפועל ולא לפי גודל ההכנסה שבגינה שולמו דמי ביטוח לאומי. בכך אישר בית
המשפט כי תרגילים של אי תשלום דמי ביטוח
כדי להקטין עלויות לא יהיו קבילים יותר. זה גן העדן הפסיקתי.
אלא שלמעשה
קבע בית המשפט בדיוק את ההפך.
עוזי כהן טבע בים בעת שנחלץ לסייע לאנשים שעמדו
לטבוע. אישתו, שרה, נמצאה זכאית לקיצבת תלויים. דמי הביטוח הלאומי ששולמו בגין
עבודתו של עוזי היו בהתאם לשכר מינימום. בפועל עוזי קיבל פי 4-5 יותר. שרה זכתה,
על כן, בתביעה ותקבל קיצבה בהתאם להכנסה בפועל שקיבל אישה.
אלא שהפער בין הסכום שבגינו שולמו דמי ביטוח לבין
הסכום ששולם בפועל נובע מתשר (טיפ). עוזי היה מלצר במסעדת דלי-דג והטיפ היווה את
רוב הכנסתו. טיפ נתפס בעיני רבים כתשלום שנותן הלקוח (הסועד) למלצר (ספק שרות)
כשהמעסיק של המלצר אינו צד לעניין. לפיכך ההכנסה מטיפ אינה נחשבת כהכנסה של המסעדה
והמסעדה אף לא מנכה דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה (ועתה גם פנסיה) בעבור הטיפים.
לכל העוסקים במלאכה, למעט בעלי מסעדות, ברור שזהו
מצב לא תקין. יש כאן הכנסה שלא משלמים בגינה מסים. השאלה שעמדה לפני בית המשפט
היתה זו: האם ראוי שבית המשפט יתקן את המעוות או שמא משימת התיקון היא בידי
המחוקק, כלומר הכנסת או השר הנוגע בדבר? ארבעה מתוך 7 שופטי בית המשפט קיבלו את
גישתו של הנשיא, אשר גרוניס, שהמשימה מוטלת על המחוקק.
וזו השטות המשפטית שבכותרת מאמר זה.
מי מקבל את הטיפ?
טיפים מאפיינים את ענף המסעדנות אבל אינם
ייחודיים לענף הזה. הם קיימים, למשל, גם במכוני יופי, מכוני כושר, שליחויות ועוד.
ובכל זאת יש הבדל, במציאות, בין תשר שאנחנו נותנים למלצר במסעדה לבין תשר שאנחנו
נותנים לשליח שמביא פיצה. ההבדל הוא ששליח הפיצה שם את הכסף בכיסו בעוד שהמלצר
מעביר את הכסף ל"קופה" . וזה הבדל של שמיים וארץ.
ברוב המסעדות זה עובד באופן הבא: הטיפ מונח על
השולחן. המלצר לוקח אותו ושם אותו ב"קופה". על ה"קופה" חולש
בעל המסעדה, ולא המלצר. בעלי המסעדות מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: יש מביניהם
שמחלקים את הכסף בין כל המלצרים והעובדים האחרים באותה משמרת. ויש אחרים שקודם "גוזרים
קופון" לעצמם ורק אחר כך מחלקים את היתרה בין העובדים. הקופון, כלומר עמלת בעל המסעדה, מוסברת בכך
שהמסעדה היא מקום שמאפשר לקבל טיפ, ולכן לבעל המסעדה מגיעה תמורה – מעין דמי שכירות – עבור
ה"שרות" הזה.
הטיפ והשכר
כך או כך המלצר עדיין לא ראה גרוש. כי בשלב הזה
מתערבב הטיפ עם השכר. על פי חוק יש לשלם למלצר לפחות שכר מינימום. שכר המינימום
היום הוא 23.12 שקל לשעה. נניח, רק לשם הדוגמה, כי המלצר עבד שעה אחת בלבד ועימו
עבדו ברמן וטבח. הלקוח השאיר טיפ של 42 שקל. כמה מקבל המלצר?
כאמור ב"קופה" יש 42 שקל. נמשיך ונניח
כי המעביד לא גובה "עמלה" והסכום מתחלק בין השלושה (המלצר, הברמן
והטבח). כל אחד זכאי ל- 14 שקל. כמה מקבל המלצר בסוף אותה שעת עבודה? התשובה: רק
23.12 שקל. ברוב המסעדות הטיפ הוא השכר ובעל המסעדה מוסיף מכספי המסעדה רק השלמה
לשכר מינימום. במקרה הזה כל הטיפ עובר לבעל המסעדה.
עתה נניח שהטיפ הוא 210 שקל. חלקו של המלצר הוא
70 שקל. כמה הוא מקבל בפועל? 70 שקל שכוללים גם את שכר המינימום.
עכשיו, קוראים יקרים, אתם יודעים על טיפ הרבה
יותר ממה שיודע אשר גרוניס. לחילופין, אם הוא יודע את העובדות הכל כך מוכרות האלה
פסק דינו הוא פשוט הבל משפטי וסיוע להימנעות מתשלום מס.
המציאות הדימיונית של גרוניס
גרוניס פסק כאילו הטיפ למלצר במסעדה הוא כמו הטיפ לשליח
מהפיצה. וכאילו המעסיק – בעל המסעדה – כלל לא מעורב בכסף. זו מציאות דמיונית
לחלוטין. אין מנגנון שמחלק את הטיפ בין המלצרים לבין עצמם, ובין המלצרים ובין עובדי
הבר, ובין כל אלה והטבחים. אין מנגנון כזה אלא המעסיק בכבודו ובעצמו שהוא הבעלים
של ה"קופה" ובכוח שליטתו בקופה הוא מחלק את הכסף. המלצר, במסעדה ישראלית
טיפוסית, הוא רק שליח שמביא את הכסף משולחן הלקוח ל"קופה" של המעסיק.
ומשום שהוא לא רואה את המציאות נכוחה התבלבל נשיא בית
המשפט העליון והסביר עד כמה קשה לגבות מס מטיפים. וגם הרהר בתוצאה אפשרית שאם
המעסיק בכל זאת יגבה מסים, הנטו של המלצר ירד. באמת, גרוניס? כדאי וראוי שהשופטים העליונים ישימו לב שאם
המעסיק שלהם ייהנה מזכויות המעסיק במסעדה – הנטו שלהם יגדל פלאים.
גרוניס כסופר-אקטיביסט משפטי
גרוניס ידוע כמתנגד ל"אקטיביזם
שיפוטי". הוא מסביר שאין זה תפקידו של בית משפט לקבוע אם
ואיך ייגבו מס על טיפ. אלא שרק נדמה שגרוניס אינו "אקטיביסט שיפוטי".
הוא אקטיביסט בריבוע: בהתחמקות שלו (ושל שופטי הרוב) לכאורה מפסיקה, הוא יצר מצב
משפטי חדש ולפיו יש הכנסה (מטיפ) שלא משלמים עליה מס. לקבוע נורמה משפטית שיש
הכנסה (גרוניס וחבריו לכס המשפט התעקשו שזו הכנסת עבודה, לא סתם הכנסה) פטורה ממס
– זה אקטיביזם פר אקסלנס. עד הפסיקה היועץ המשפטי לממשלה, שדעתו מחייבת את הממשלה
ובמשתמע את הביטוח הלאומי, היה בדעה שיש חובת מס. עתה, ועד שהכנסת תחוקק אחרת, אין
מס.
זה לא הכל: לא רק שיש כאן הכנסה שעתה פטורה ממס, אלא
שבזכותה משלמים קיצבה על אף שבגינה לא שולמו דמי ביטוח.
ולסיום: גרוניס וחבריו יצרו פטור ממס בלי חקיקה.
ואם זה לא אקטיביזם, אז מהו אקטיביזם שיפוטי?
18.4.2013
