ד"ר
יובל שטייניץ מונה על ידי בנימין נתניהו להיות ראש צוות 100 הימים שלו. אנחנו
מדברים על סוף 2008, הבחירות מתקרבות ונתניהו רואה את הניצחון ומתכונן בהתאם.
לשטייניץ, היום שר לאסטרטגיה כלשהי, היו הרבה מאוד הצעות מועילות – שנשכחו. מה
שזוכרים זה את התקציב הדו-שנתי. גם אז זה התחיל, כמו השנה, בטענה שעד שמוקמת ממשלה ועד שתקציב עובר בכנסת
"מבזבזים" חצי שנה. אז הבה ונסגור עניין לשנה וחצי שהם, מבחינה תקציבית,
שתי שנות תקציב.
כך בונים ארון קודש
הגיוני?
אצל שטייניץ זה הפך לאידיאולוגיה. מעניין טכני הפך התקציב הדו שנתי לטוטם ולארון
הקודש. כזה ראה וקדש. זה היה נוח מאוד לליכוד כי בכךויתרו על משא ומתן תקציביאחד מדי שנתיים, שבמהלכו יכולות מפלגות המיעוט בממשלה לסחוט שינויים
לטובתן. האופוזיציה לא אהבה את זה כי עניין חשוב כמו סדר העדיפויות בהקצאת משאבים סולק
חלקית מסדר היום. וגם זה נתפס כנורא לא דמוקרטי.
שטייניץ
הודח מתפקידו באוצר לטובת האסטרטגיה הגלובאלית ואל חדרו נכנס המאור לפיד. ללפיד, הספיקו
ימים אחדים , כדי להגיע למסקנה שהתקציב הדו שנתי הוא עניין רע ביותר, וביטל אותו.
אבל רק אחרי שיהיה תקציב דו שנתי נוסף – לשנים 2013 ו – 2014.
בין חור תקציבי ומועדי התקציב
לא
היה טעם להתעסק בשטות הטכנית הזו אלמלא טרח לפיד לנמק את החלטתו. הוא הסביר כי התקציב הדו-שנתי אינו גמיש דיו. הנה
אצל שטייניץ התקציב נבנה בעת גאות, ומשהגיע השפל נוצר חור ענק בחשבונות הממשלתיים שהסתכם ב – 40
מיליארד שקל – כפול מהמתוכנן. למה זה קרה, להבנתו של הלפיד? בגלל הדו-שנתי הזה.
אם
זו הבנתו הכלכלית של שר האוצר החדש אז אנחנו בצרות. החור בפיננסים הממשלתיים נבע
משני עניינים מרכזיים: שהממשלה הקודמת (אותו ראש ממשלה, נא לזכור) התחייבה על
מיליארדים נוספים מבלי שסיפקה מקור מימון. ושהממשלה הקודמת לא גייסה במיסים את הסכומים
שעליהם התחייבה בחוק. עם יותר הוצאות ופחות הכנסות מייצרים רק חור. וזה מה שקרה.
כל זה לא שייך לדו-שנתי כלל ועיקר.
איך שטייניץ ונתניהו חפרו חור תקציבי
לשם
הדגמה: הממשלה התחייבה להפעיל חינוך חינם מגיל 3 על פי המלצת ועדת טרכטנברג. אלא
שהוועדה המליצה לממן את זה באמצעות הפחתה בתקציב הביטחון. נתניהו ושטייניץ קיבלו את המלצת טרכטנברג, אבל
את חלקה השני "שכחו". כך בונים בית חרושת לחורים פיננסים.
אם
לפיד חושב שלצלות ברווז בתנור אחד עדיף על לצלותו בשני תנורים אז הוא טועה. ברווז
הוא ברווז, הוא ברווז. ואם זו תבונתו הכלכלית-חברתית של שר אוצרנו, מובטח שהברווז
יהיה צולע.
12.4.2013
