ההודעה
התקבלה בברכה - לבטח בהשוואה להודעות
מיניסטריאליות אחרות. שר האוצר, יאיר לפיד, הודיע כי יתנגד למכירת חברת
"כימיקלים לישראל" (כי"ל) לתאגיד הקנדי "פוטאש". על
ההחלטה ברכו רבים שהסכימו עם לפיד כי "משאבי הטבע צריכים להישאר בידי אזרחי המדינה",
רבים שחושבים שלהחלטה יש חשיבות בהגנת הסביבה בכלל ובים המלח בפרט.
אבל
אם נודה על האמת היו רבים עוד יותר שראו בצעד הזה "תגובה ציונית הולמת"
לכוונתו של עידן עופר, הבעלים של כי"ל, להעתיק את מקום מושבו ללונדון כדי
להפחית מסכומי המס שיידרש לשלם כאן בארץ.
כי
באשר להנמקות האחרות צריך להודות: אין קשר
בין הבעלות על "כימיקלים לישראל" לבין משאבי הטבע, אזרחי ישראל והגנת
הסביבה. ללפיד לא מגיעות מחמאות על ההחלטה.
מחליפים תחתונים
עכשיו, כשאין עיסקה, האם מצב הגנת
הסביבה השתפר? האם אזרחי ישראל שולטים על משאבי הטבע "שלהם"? התשובה לא.
כל מה שהיה קורה אילו התבצעה העיסקה דומה לבדיחה הצבאית על הרב סמל שכינס את
הפלוגה ואמר: יש לי שתי הודעות. האחת, שהיום מחליפים תחתונים. השנייה, שמחליפים אותם
האחד עם השני.
אין
כל הבדל – להגנת הסביבה, למשאבי הטבע ולאזרחי ישראל – אם הטייקון השולט על
"כימיקלים לישראל" הוא עידן עופר
או ויליאם דויל. המחשבה כי שליטה של תאגיד
ישראלי על ים המלח היא יותר ישראלית ויותר סביבתית מאשר אם השליטה היא של תאגיד
קנדי – היא פטריוטיזם מזוייף. עבור עופר
ודויל גם יחד ים המלח (והפוספטים ושאר המינרלים אותם מפיקה כי"ל) הוא מקור
חומר גלם לייצור רווחים. המדינה ששניהם -
דויל ועופר – הם אזרחיה הנאמנים ביותר היא מדינת הרווח. כאן זה מתחיל וכאן זה
נגמר.
בין ים המלח והים התיכון
לפיד,
על כן, לא שינה פסיק במצב הקיים. ויש סכנה, הלוואי ואתבדה, שהוא חושב שעשה משהו
חשוב. כי אם לפיד סבור שבהחלטה על פוטאש הוא סיים את הטיפול במשאבי הטבע שלנו,
אנחנו בצרות.
השבוע
הודיע צ'אק דייוידסון, יו"ר נובל
אנרג'י, כי "אם ישראל תשנה את המיסוי על הגז הטבעי ניאלץ לשקול פעילותנו
באזור". נובל אנרג'י היא שותפה עיקרית בשדות הגז "תמר"
ו"לויתן" שבים התיכון.
האם
דייוידסון שונה משותפו, יצחק תשובה, באותם שדות גז? הם שונים בדיוק כמו דויל
ועופר. למי שלא יודע, פוטאש כבר מחזיקה בעשירית ממניות כי"ל ועתה מבקשת להשיג
שליטה. להחליף בין עופר לדויל, הוא להחליף
בין שני זוגות תחתונים לא הכי נקיים.
יש
מספרים, כבר אמרנו, שעידן עופר, לכאורה פטריוט ישראלי, ביקש לעבור להתגורר בלונדון
כדי לדפוק את המדינה במס הכנסה. אז מה אתם
חושבים שהוא עושה עם "כימיקלים
לישראל" וה"חברה לישראל"? הוא לא מנסה לדפוק את המדינה במסיה?
מה עושים עם משאבי הטבע?
מה
שמותיר עניין אחד בלבד לדיון הרבה יותר רציני: מה לעשות עם אותם משאבי טבע – הגז
הטבעי, המלח והפוספט? התשובה היא פשוטה להחריד: בשלב ראשון, ולפני שחושבים הלאה, צריך
לאסור את היצוא שלהם. כדי שאת תענוגות
משאבי הטבע נחלוק גם עם ילדינו ונכדינו, ואם אפשר, גם עם נינינו.
זה
יהיה טוב מאוד לאזרחי ישראל. זה יהיה טוב להגנת הסביבה ובמיוחד לים המלח שיפסיק
לשקוע. וזה יהיה רע מאוד לטייקונים שירוויחו פחות.
לא
נורא.
11.4.2013
