אלמלא
הפסטיבל שערך לעצמו קים איל פרס, היתה חגיגת הגז מעוררת הדים גדולים יותר.
ישבו להם שלושת המחליטים (נתניהו, שלום ולפיד) ולצידם הגורו האדמו"ר (פישר)
ובישרו לכל המעוניין כי 60% מכלל הגז הטבעי שנמצא יישארו לצריכה בישראל ורק 40%
ייועדו לייצוא. בכך צומצמה כמות הגז המיועדת ליצוא בהשוואה להמלצות ועדת צמח –
וועדה ממשלתית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה.
ואולי היה על מה לשמוח אילו
היה מדובר ביצוא אחוזים. מאחר ומדובר בגז טבעי – משקרים אותנו.
דרך הישר
לא מיותר לציין כי הפתרון הכלכלי
הנכון, מבחינת אזרחי ישראל היום ובעתיד, הוא לא ליצא גז בכלל. יש לכך שתי
סיבות: כמות הגז הטבעי תספיק לצריכה של עוד חמש עשרה שנים ולא נסבול מעודפי
מטבע חוץ שיפגעו ביצוא מוצרים אחרים – מה שנקרא המחלה ההולנדית.
אבל לצפות מארבעת המוסקיטרים
הישראלים לבחור באפשרות הטובה, זה כמו לצפות שארבעת המוסקיטרים הצרפתים יבחרו בדרך
הרעה. הטענה העיקרית שלהם, בעקבות ועדת צמח, היא כי בלי יצוא, בעלי
הזיכיון לא ייפתחו את שדה לוויתן – המאגר הגדול ביותר שנחשף.
מה רע בכך שבעלי הזיכיון הנוכחיים לא
יפתחו את השדה? אין בזה כל רע. כמו כל בעל זיכיון, גם אלה יאבדו את הזיכיון
אם לא יפיקו לשימוש בישראל. ואז אפשר יהיה למכור את ההפקה לגורם אחר, ויש הרבה
שהיו שמחים לעמוד במשימה שעיקרה להניח צינור מהקידוח לחוף.
ואם מתעקשים לטעות בהחלטה לפחות היו גובים מס כמו שצריך.
בין צורכי ישראל ורווחי הטייקון
מול האפשרות הנוראה הזו עמדו
טייקונים מקומיים ואמריקאי אחד. ברור לאן נוטים המוסקיטרים שלנו. כמו קים איל פרס
הם אוהבי חו"ל.
יתרה מזאת. נכון לעכשיו, יש רק הערכה
לגבי כמות הגז שיש בלוויתן. מי עשה את ההערכה? בעלי הזיכיון, כמובן. הם אומרים שיש
המון. ואם הם טועים? אז זו לא בעיה שלהם. זו בעיה שלנו. מכאן אתם מבינים למה
מדברים באחוזים, ולא בכמויות ממש כמו ליטרים או מטרים מעוקבים.
גם במשחק המכור הזה, אפשר היה
להחליט, למשל, שקודם לכל יפיקו את ה – 60% (לפי הכמות עליה דיווחו הזכיינים)
המיועדים לישראל - ורק אחרי שהכמות הזאת 540 מיליארד קוב – תופק
ותימכר כאן – יוכלו למכור בחו"ל את הנתח לייצוא – 460 מיליארד. במקרה הזה
באמת פחות חשוב אם טעו או לא בהערכת הכמות שיש. אבל גם את זה לא עשו. למה? כי
הטייקונים החביבים רוצים כסף היום ולא כסף מחר. וזה חשוב. הכי חשוב.
מצב השכנים
אבל זה לא סוף הסיפור. מה יקרה אם
מצרים תרצה גז טבעי? נראה לכם אבסורד? זה לא. מצרים הפסיקה למכור גז לישראל לא
בגלל פוליטיקה איסלמיסטית אלא בגלל שלא היה לה די גז. ונניח כי הממשלה האמריקאית
תרצה שלממשלת מצרים יהיה גז. מה יהיה? היא תלחץ על ישראל למכור. אלא שהטייקונים
כבר חתמו הסכמי יצוא עם כל העולם ובנותיו ולא יהיה להם גז. לכן בהחלטה נאמר כי
מותר יהיה לייצא גז למדינות עם גבול משותף מתוך המכסה הישראלית. ומה על פלסטין?
ומה על ירדן?הלכו ה – 60%.
וקפריסין, מה? טוב, לה בינתיים אין
גבול עם ישראל. אבל יש לה ממשלה שמבקשת להקים בתחומה מתקן להנזלת גז טבעי.
כדי להוליך גז טבעי למרחקים גדולים
הדרך המקובלת היא להפוך אותו לנוזל. בישראל יש כמה אתרים מתוכננים אך יש גם
התנגדות תקיפה של תושבים באזורים המיועדים (בין עכו וחדרה) להקמת מתקן (בתוך שלוש
שנים) שאם הוא חוטף איזו קטיושה חיזבאללאית/סורית הוא מפוצץ איתו רבע מדינה. לכן,
לפעמים יש הגיון בשיטה, ישראל תסכים לבסוף שהמתקן יוקם בקפריסין. ומי שחושב
שקפריסין לא תיקח איזה מעשר או שניים – מהמכסה הישראלית, כמובן – שיקום.
לכן יש הסתברות לא קטנה שגם אין את
הכמות שהבטיחו. נתח היצוא מובטח. הנתח לישראל יצטמצם וממנו גם ימכרו גז לשכנים.
חוץ מזה נחלה במחלה ההולנדית – אבל מה? יצחק תשובה יהיה מבסוט.
20.6.2013
