בימים
אלה מתנהל קרב אדירים בחזית הכדורגל הישראלי. מצד אחד שרת התרבות והספורט, לימור
לבנת וממולה יו"ר ההתאחדות לכדורגל,
אבי לוזון. לבנת הקימה ועדה, בראשות פרופ' ירון זליכה, שהמליצה להעביר את לוזון
מתפקידו. לוזון מצידו, הביא לכאן את ספ בלאטר, ה"בעל בית" של הכדורגל
העולמי, וזה הודיע כי אם לבנת תתערב באופן התנהלות הכדורגל – יעני פוליטיזציה – תעוף ישראל מפיפ"א – המסגרת הבינלאומית של הענף.
התקשורת
כמקובל,
המאבק הזה מתנהל בתוספת קללות, השמצות ואיומים, והארץ צהלה ושמחה. מה גם שמתברר שהתקשורת, לפחות
חלקה הגדול, מגוייס לאחד מהצדדים בוויכוח האידיוטי הזה. באופן הכי מביש שאפשר
לחשוב עליו לבנת ביקשה מהמאבטח שלה לסלק ממסיבת עיתונאים שנערכה בבית סוקולוב,
מושב אגודת העיתונאים, עיתונאי שעיצבן אותה (ומודה שהוא מ"מקורבי
לוזון") – ושאר העיתונאים שמרו על דממה.
לימור לבנת
פורמלית
אין ללבנת סמכות להתערב באופן ניהולה של ההתאחדות לכדורגל. אז מה היא עושה? ההתאחדות ממומנת גם על ידי
מועצת ההימורים בספורט - הטוטו - גוף שפועל
מכוח חוק ולממשלה יש יד במה שקורה שם. לבנת מאיימת שאם ההתאחדות לא תעיף את לוזון,
הטוטו לא יעביר כסף להתאחדות לכדורגל.
אבי לוזון
לוזון,
איך לא, מאיים שאם כך יהיה לא יהיו משחקי כדורגל
ואז לטוטו לא יהיו הימורים ובלי הימורים
אין הכנסות. בבחינת תמות נפשי (של לוזון) עם פלישתים (לבנת). אמנם הטוטו יכול, (ומדי
פעם עושה זאת) להכניס הימורים על משחקים בחו"ל, אך אלה אינם הימורים
פופולריים במיוחד וההכנסות מהם נמוכות יחסית.
בתווך
נמצאים בעלי קבוצות כדורגל. הם שהושיבו את לוזון על כס היו"ר, אבל עדיין הם
נזקקים מאוד להכנסות מהטוטו. אז באיזה צד הם תומכים?
מלחמת
כנופיות.
בזכות ההפרטה
כמו
בכמה תחומים אחרים בחברה מלחמת הכנופיות הזו מתאפשרת רק בגלל העירוב שבין הפרטי
והציבורי. בעלי קבוצות הכדורגל הם בעלים של (במקרה הטוב) חצי כדורגל. החצי השני מקורו
בכספי ציבור המהמרים שבלעדיהם לא היה בארץ כדורגל מקצועני. כלומר אולי היה, אבל אז
הוא היה כפי שראוי שיהיה – פרטי לחלוטין.
התמיכה הציבורית לא נעצרת רק בטוטו. כמעט כל
הרשויות המקומיות מממנות את הספורט המקצועני. הן, כמו הטוטו, לא מממנות אף עסק
אחר. אבל ספורט מקצועני זה הרי פאר התעסוקה. וגם המדינה מעניקה הקלות בשרות צבאי
למי שספורט הוא עיסוקו.
כל
עוד הספורט המקצועני הוא עסק פרטי הנסמך על כספי ציבור תתנהל מלחמת כנופיות כמו זו
המתנהלת עתה. מאחר ולציבור לא יכול להיות עניין לממן עיסקי כדורגל, יותר מאשר לממן
חנות ירקות. מה שמתבקש כאן הוא הפרטה על אמת: להוציא את כספי הציבור מהתועבה הזו.
שהצבא
יחדל לתת הקלות לספורטאים, שהרשויות המקומיות יפסיקו לשים כסף והטבות אחרות (שימוש
במתקני ציבוריים) בכדורגל. ושכספי הטוטו יילכו לתקציב המדינה או לספורט של חובבים.
18.7.2013
