31 ביולי 2013

שעשועי כי"ל



ואנחנו, מתברר, לא ידענו. חשבנו, כלומר מי מאיתנו שנותן דעתו על עניינים שכאלה, שיש לנו "יתרון יחסי". ים מלא מלחים וחום אימים, חברה עיסקית שיודעת את מלאכתה, מתנהלת ביעילות ומרוויחה מאות מיליונים לשנה. משלמת מסים ככתוב, אבל קצת מתקמצנת בתמלוגים. מבחינה תעשייתית היא היתה אות ומופת. התחרתה בהצלחה בגדולי היצרנים בעולם ואחת מהמתחרות אף ביקשה לרכוש אותה במחיר טוב במיוחד, ואלמלא הקנאים – סוציאליסטים לשעה, ירוקים, פטריוטים מזוייפים ושאר חולירות מקומיות – אף היתה נמכרת. שכר עובדיה הקבועים (והרבה פחות מכך עובדי קבלניה המרובים) משתכרים שכר נאה. יש לשער כי בלי השכר הנאה הזה הן ערד והן דימונה היו בקטסטרופה נוסח דטרויט במקרה הרע וירוחם במקרה הטוב.

תנאי טבע מעולים והגניוס היהודי חברו יחד להצלחה עיסקית רבת שנים. עד שאיזה רוסי מנוול קילקל לנו את השורה.

מרוסיה באהבה

הרוסי המנוול הוא מנכ"ל חברת אורלקלי – יצרן אשלג ברוסיה. המנכ"ל הודיע כי אורלקלי פורשת  מקרטל האשלג העולמי.  מומחים לכלכלה חופשית העריכו כי מחיר האשלג יירד ובהרבה, ובשל כך  ירד ירידה חדה מחיר המניה   של תאגיד ישראלי – כימיקלים לישראל – יצרן האשלג המקומי שהישגו תוארו בפתח הדברים.

אף אחד בביצה הישראלית לא מיצמץ.  מה? כי"ל שלנו נהנתה ממחירים גבוהים שאותם יצר קארטל עולמי? מה? אין בעולם האשלג תחרות?  כל הרווחים לא היו תוצר של הגניוס היהודי ומתת אלוהים בצורת ים המלח?

יצרן אשלג קנדי אף הודיע בעקבות הודעת המנוול הרוסי כי הוא שוקל לבטל רכישה של מכרה מלחים גדול בעיסקה של מיליארדי דולרים. כלכלה חופשית, מתברר, היא לעיתים בלון (נאד) נפוח.

מתבלבלים בהבנת המושג

מעטים האנשים החושבים בכלל והכלכלנים בפרט שיחלקו על האמירה שתחרות כלכלית היא עניין רצוי. אלא שכמעט כל הכלכלנים מבלבלים בין הרצון לתחרות לבין "חופש כלכלי" ומכאן הביטוי "תחרות חופשית". לרוב נמצא כי אם המצב הוא "חופשי" עבור היצרנים, הרי שתחרות אמיתית ביניהם אינה מתקיימת.  הנה לפנינו עולם גדול וענק עם חופש אשלגי מוחלט – שמובל בידי קארטל שמנפח את המחיר.

כשקוקה פוגש את קולה

 הנה דוגמא לסבר את האוזן: איך זה, תשאלו, שבירדן מחיר בקבוק קוקה קולה הוא שקל, ובישראל 7 שקלים ובכל זאת אין יבוא של קוקה קולה מירדן לישראל? אתם חושבים שזה בגלל עלות ההובלה? ממש לא. אין אפילו יבוא קוקה קולה מרמאללה לירושלים – מרחק קטן יותר מאשר מבני ברק לירושלים.

אלה דוגמאות ל"כלכלה חופשית" שבה יש חופש ליצרן, במקרה הזה קוקה קולה, להחליט באופן חופשי לחלוטין כי בישראל יהיה רק ספק אחד של המוצר "שלו" – החברה המרכזית לייצור משקאות קלים- מבית מוזי ורטהיים. ולא יהיה לכאן יבוא של קוקה קולה מאף מדינה אחרת. ובאופן הכי "חופשי" בעולם הכלכלי יצרן קוקה קולה מפלסטין לא מוכר בישראל.

מדוע ממשלת ישראל מאפשרת למוזי ורטהיים לקיים בישראל מונופול על מוצרי קוקה קולה? בשם החופש הכלכלי של קוקה קולה לייצר בכל מדינה מונופול משלה. מדוע רק גורם אחד מוכר בישראל מכוניות פורד? וסיגריות מרלבורו? הכל בשם החופש הכלכלי.
בפעם הבאה שתשמעו כלכלן או פוליטיקאי מלהג בזכות "תחרות חופשית" תשלחו אותו לקארטל האשלג ושיחזור עם הסברים. או לפחות עם בקבוק קולה ירדני.
31.7.2013