נחום
ברנע, עיתונאי מהטובים במקומותינו, סבור שגם אם יעקב פרנקל גנב בקבוק בושם מהדיוטי
פרי בהונג קונג לפני 7 שנים – העובדה הזו לכשעצמה לא פוסלת אותו לתפקיד נגיד בנק ישראל.
הרי סיפורי גניבות ואי סדרים נקשרו בשמם של בן גוריון, משה דיין וגם שמעון פרס. ובעצם
מי לא? כל רבותינו גנבים ואנחנו נטפלים דווקא לרב פרנקל?
ברנע
בדעה שפרנקל לא ראוי להיות נגיד בגלל הכלכלה, לא בגלל הגניבה (שהיתה או לא
היתה). פרנקל כבר יודע שאם יקבל את התפקיד,
לשכתו תוצף בבקבוקי בושם. יזכירו לו את זה יום ולילה. אולי בגלל שאנחנו, הישראלים,
קטנוניים. אבל, לפי הדיווח של אמיר אורן ב"הארץ", פרנקל טען לפני השלטון
בהונג קונג כי הוא דיפלומט חסין מתביעות וממעצרים. ואכן הקונסול הישראלי שם נרתם
למען הדיפלומט העצור. מה שמעלה את השאלה איך נגיד לשעבר עדיין מצוייד בחסינות
דיפלומטית. אבל כל זה, כאמור, אי הבנה מצערת מספר 1.
אי הבנה מצערת מספר 2
גם פרשת
פדיון ימי החופשה וקבלת רבע מיליון שקל בתום כהונתו, מקורם באי הבנה ובטעות –
מצערת, כמובן - שנעשתה בתום לב. הכסף הוחזר לקופת המדינה, אבל לא לפני שמבקר
המדינה חקר ובדק ומצא.
אחד
מקוראי הפינה הזו הפנה את תשומת ליבי לעוד אי הבנה מצערת בהיסטוריה של פרנקל. זו
תוארה במאמר שפירסמתי ב"ידיעות אחרונות" ב 22 ליוני 1993 ועסקה במעללי
הנגיד פרנקל שנה וחצי קודם לכן. הנה עוד סיפור מצער.
ראש הממשלה שמיר ממנה את פרנקל לניהול שיחות
הממשלה
של אז היא ממשלת ליכוד ובראשה יצחק שמיר. ישראל פונה לממשלת ארה"ב ומבקשת לקבל
ערבויות לגיוס הון של ישראל. הנשיא האמריקאי היה ג'ורג' בוש (האבא של) ושר החוץ שלו היה ג'יימס בייקר. בישראל שר האוצר הוא יצחק מודעי
חבר מפלגתו של ראש הממשלה.
שמיר
ממנה את פרנקל (ולא את מודעי) לנהל את המו"מ עם האמריקאים. לפי עדויות שהגיעו
לידי באותם ימים, פרנקל הגיש לסטייט
דפרטמנט מסמך מפורט ובו שורה של התחייבויות כלכליות שמקבלת עליה ממשלת ישראל, אם
וכאשר יסכים הממשל האמריקאי לתת את הערבויות המבוקשות.
היה מסמך?
פרנקל
הכחיש אז מכל וכל שניתן מסמך כזה. אך בממשלת רבין שהוקמה לאחר ממשלת שמיר ב – 1992-3 נמסר כי ישראל משכה את מסמך פרנקל.
גם הסטייט דפרטמנט מאשר שהיה מסמך כזה. הנה שוב אי הבנה מצערת.
אז
פרנקל הגיש או לא הגיש מסמך. מה העניין?
העניין
הוא שהמסמך המדובר כלל התחייבויות מרחיקות לכת לביצוע מדיניות כלכלית שבה צידד
פרנקל, אבל חלקן כלל לא אושרו בממשלה. הרושם שנוצר, הן אצל כמה ישראלים והן אצל פקיד
אמריקאי שעימו שוחחתי, הוא שפרנקל ניסה לעשות תרגיל: לחייב את ישראל במדיניות
כלכלית התואמת את השקפתו, אך לא בהכרח את רצון ממשלת ישראל.
עוד אי הבנה מצערת
פוטש
כלכלי?
פרנקל
כאמור הכחיש. בסופו של עניין הערבויות לא ניתנו לממשלת שמיר בגלל סירובה להקפיא
התנחלויות. ממשלת רבין הסכימה להקפאה וקיבלה את הערבויות ללא התניות כלכליות של
ממש. העובדה שההתנחלויות מאז משגשגות ופורחות מלמדת יותר על הממשל האמריקאי מאשר
על התיחמון הישראלי. אבל, מתברר לימים, כי
לפרנקל יש בעיה מתמשכת עם אי הבנות מצערות.
15.7.2013
