27 ביולי 2013

הלך הכסף?


 "ידיעות אחרונות" דיווח השבוע על זיופים של מטבע ה – 10 שקלים. המטבעות המזוייפים קלים לזיהוי – הזיוף לא ממש מקצועי. אלא שמה שהיה מעניין בסיפור הזה הוא תגובת "גורם בבנק ישראל" שאמר "רוב האנשים שמקבלים מטבע מזויף ומגלים זאת, פשוט משתמשים בו לתשלום לאדם אחר". לשם השוואה: באנגליה שעד לפני 200 שנה תלו אנשים שזייפו כסף.

פעם לכסף היה ערך בפני עצמו. בסין שלפני מאות בשנים השתמשו במלח ככסף. באירופה היה ערך למטבעות בגלל סוג המתכת שממנו נוצקו. כשעברו לשימוש בשטרות התחייבו מנפיקי השטרות כי "מול" השטרות המונפקים תעמוד רזרבה של זהב, וכי כל מי שמחזיק דולר יוכל לקבל עבורו זהב בערך המתאים.

כמה שטרות מזיזות טריליון שקל?

גם מהעניין הזה נפרדה הכלכלה ולכסף של היום אין ערך בפני עצמו. רובנו מחזיקים מעט מאוד כסף (סך הכסף בישראל הוא בערך 6% מהתפוקה הלאומית השנתית) מה שמלמד שגם בתור אמצעי לביצוע עיסקות, הכסף הוא לא מה שהיה פעם. כשאומרים על מיליארדר שהוא מיליארדר אף אחד לא באמת חושב שיש לו מיליארד שטרות או מטבעות.  מה שאנחנו עושים זה להשתמש בכסף ככלי מדידה. יש לנו מדידה (בכסף) של הנדל"ן שמחזיק האיש. ויש לנו מדידה (בכסף) של המניות שהוא מחזיק ועוד כהנה וכהנה. את כל מיני הכסף הזה אנחנו מחברים ועושים כן באותו כלי מדידה. וכך מגיעים למיליארדים או, אצל תפרנים, לאלפים.

לרוב המספרים האלה חסרי כל אמינות. אם ביל גייטס ינסה לממש את כל מניות מייקרוסופט שבבעלותו סביר שהוא כבר לא יהיה מיליארדר כל כך גדול. הוא "שווה" את מה שמדדו רק בגלל שהוא לא מנסה להפוך נייר אחד (מניה) לנייר אחר (דולר). כלומר גם בתור כלי מדידה הכסף הוא לא ממש הכי יציב.

שורה במחשב

ולכן כלכלנים מתפרנסים, בין השאר, מהשוואות בין נייר אחד (דולר של היום) לנייר אחר (דולר של אתמול). ובעת ביצוע ההשוואה הם מתבססים בכלל על המצאה רעיונית הנקראת "מדד מחירים" שאפילו צורה של נייר אין לה.

יש לו, למדד, עם זאת שורה במחשב. וזה בערך מייצג את מה שיש לרובנו בתור כסף. האם יש לנו 5,000 שקל? אולי. אבל בינתיים יש לנו שורה במחשב ובה כתוב 5,000 מול השם שלנו. ויש מוסד, ושמו בנק, שמתייחס בהערכה לשורת המחשב הזו. ואנחנו מזיזים בינינו שורות מחשב של מספרים שכאלה והחיים הכלכליים מתנהלים למופת (לפחות מבחינת הכסף).

מזוייף או אמיתי

אז מה הסיפור עם מטבע מזוייף? המטבע המזוייף, הסביר הגורם בבנק מועבר הלאה לשביעות רצון כל המעורבים. כלל לא איכפת להם האם המטבע "אמיתי" (כלומר מוטבע על ידי בנק מרכזי) או "מזוייף" (מוטבע על ידי משה קלוץ במסגריה) ובלבד שבמכולת אפשר לקנות עם זה חלב. בעל המכולת מעביר את זה לתנובה בגין אותו ליטר חלב וכך הלאה. ויש פעמים נדירות, מי שעדיין משתמש במטבעות במכונה שמנפיקה תלושי חנייה, שהכסף המזוייף נתקע. אבל ממילא עוד מעט כולנו מנויים בפנגו, רב קו, כרטיס אשראי, חיוב בטלפון נייד ושאר דמויי מחשב שנפיקים שורות מחשב שרצות באיזה אינטרנט מלא וירוסים, האקרים וחיות אחרות.

ואכן כאשר אדם גילה יום אחד שורת מחשב ובה מספר חיובי בן 20 ספרות ב"חשבונו" הוא צהל ושמח עד שהשורה נמחקה כמה דקות לאחר מכן. למטבע מזוייף כל זה לא קורה.
האם עברנו מאמונה בזהב, דרך אמונה בשטרות לאמונה בשורות מחשב? אין לנו אלוהים פיננסי אחד יציב וקשוח נוסח יהווה?

במובן אחד הכסף של פעם והכסף של היום זהים. הם תוצר של מוסכמה חברתית. זו מוסכמה הרבה יותר חזקה ממוסכמה אחרת – צדק, למשל. או מוסר ובטח ממוסכמה הנקראת חוק. וכל זה היה יכול להיות קטע בסאטירה משעשעת אלמלא מדובר, בסופו של דבר, בשורת מחשב.
23.7.2013