על קו הטלפון היה ערן (שם בדוי) מחברת התקשורת
הוט. באדיבות ובהתלהבות הוא הציע לעבור לשרות ה"טריפל" של הוט. השרות כולל
בנוסף לכל ערוצי הטלוויזיה גם אינטרנט במהירות 100 מגה, ממיר מקליט וקו טלפון ללא
הגבלה במספר השיחות. כל זה בסכום חודשי שנראה סביר למדי.
הפיתוי קיים כי החסכון הכספי, בהשוואה לשרות
מקביל של בזק וחברת הטלוויזיה שלה – יס, משמעותי. אמנם המנוסים שבמינויי הוט
מספרים על זמני המתנה בלתי אפשריים כשנזקקים לשירות שלהם, אבל למה לא לתת צ'אנס למי שמשתדל? והרי תמיד
אפשר לחזור לשיטה הישנה.
זכות ההתאגדות?
ביקשתי מערן שישוב אלי למחרת. רציתי לשקול את
ההצעה. בכל זאת בזק היה בן זוג טוב יחסית. בינתיים שוטטתי באינטרנט לבדוק האם הוט
באמת כל כך חמה. מצאתי דעות לכאן ולכאן ו...סכסוך עבודה.
מתברר כי עובדים בהוט מבקשים להתאגד, אך ההנהלה
לא מכירה בהתאגדות. חשבתי שהסיפור מהסוג הזה הסתיים כשחברת פלאפון, כן, זו של בזק,
ניסתה למנוע התאגדות עובדים - וכשלה בבית הדין הארצי לעבודה. כמו במקרה של הוט
העובדים התאגדו והודיעו על כך להנהלה. הנהלת פלאפון התנגדה, העובדים פנו לבית הדין
לעבודה - וניצחו. ההנהלה עירערה בבית הדין הארצי לעבודה, וזה, בפסיקה מדהימה ובלתי צפוייה (למי שעוקב
אחרי המוסד הזה) קבע שלהנהלה אסור להתערב בהתארגנות עובדים. ובכלל דעתה של ההנהלה
כלל לא רלוונטית לעניין הזה. פסיקה מתבקשת לפחות במדינה דמוקרטית או שמתיימרת
להיות כזו.
אבל בהוט לא קראו את המפה ואת הפסיקה. ועל כן
פתחו העובדים שהתארגנו בעיצומים המתקיימים כבר כשבוע. אבל המאבק על זכות ההתארגנות כנראה
לא מעניין את עובדי השיווק. הם ימשיכו למכור לציבור סחורה גם אם כלל לא בטוח שאפשר לספק אותה
– בין השאר בגלל אותם עיצומים.
מי הישראלי שמוותר על דיל?
את החשש הזה, שהסחורה לא תסופק, ביטל ערן מכל
וכל. "אתן לך את הטלפון האישי שלי. אני אחראי, ויהיה בסדר". משהתעקש
אמרתי לו שלא זה העניין. העניין הוא ש"אשמח להתחבר לטריפל אם תכירו בהתאגדות
עובדים".
"אתה צוחק עלי" אמר איש השיווק הנאמן.
מה איכפת לך מזה? מציעים לך דיל נהדר, ואתה מדבר על ההתנהגות של ההנהלה מול
העובדים, תהה בקול רם שהפך פחות אדיב
ויותר עצבני.
באיזה שהוא שלב הציע ערן הפרדה בין האינטרס האישי
שלי (לקבל הצעה זולה) לבין האינטרס הציבורי שלי (שהנהלת הוט תכבד את החלטת העובדים
ואת פסקי הדין).
דילמה?
התגובה של נתניהו
בשנות ה – 70' היה חרם על קניית חסה בארה"ב
כי בעלי החוות לא הסכימו להתאגדות עובדי החקלאות. בשנות ה – 90' של המאה הקודמת כל
אדם נאור החרים תוצרת מדרום אפריקה בשל
מדיניות האפרטהייד שנהגה שם. לפני כשבועיים
הודיע האיחוד האירופי על חרם נגד יישובים ישראליים מעבר לקווי 67'. בנימין נתניהו
נבהל וניסה לבטל את הגזרה. ולדברי שרת המשפטים היה החרם הזה גורם מכריע בהחלטה
לחזור למו"מ על כל הויתורים המשתמעים מכך עם הרשות הפלסטינית.
חרם, מתברר, הוא לפעמים מהלך די אפקטיבי.
כפי שסביר שישראלי יחרים מוצרים של מדינה שנוהגת
באפלייה נגד יהודים, כך סביר שכל מי שחושב שמעללי הנהלת הוט ראויים לגנאי – יחרים
את הטריפל שלהם. עד שיכירו באירגון
העובדים.
20.7.2013
(המאמר התפרסם לראשונה ב"ידיעות
אחרונות" ביום 23.7.2013)
