שמעון
פרס היה ראש ממשלה ושר שלדעת רבים אחראי לדברים שליליים רבים שאירעו בישראל משנות
ה – 60 של המאה הקודמת ואילך. בשלהי הקריירה
שלו נבחר לנשיא ומאז סמכויותיו המוגבלות בישראל לא מותירות בידיו את הכח להזיק. אבל אין עוררין שבעניין אחד הוא באמת מספר אחת
במדינה: קופירייטר. לא רק שפרס הוא מהאחראים הראשיים לניצחון הקפיטליזם הברוטאלי
בישראל - הוא גם זה שהמציא לו תואר רב הדר: חזירי.
זה
לא קונץ גדול להתבונן היום בגווייתו הפיננסית של נוחי דנקנר או בתרגילים המסריחים
של יצחק תשובה, אילן בן דב, לב לבייב ועידן עופר כדי להבין את עומק תבונתו
הקופירייטרית של פרס. יותר מעניין להסתכל
על אלה שטרם נתפסו בחזירות - אבל, ככל הנראה, הם בדרך הנכונה.
בזק,
למשל.
בזק מפרסמת דו"ח
לאחרונה,
חגגו הפרשנים כשהתאגיד פירסם את
דו"חותיו הכספיים ליוני 2013. אמנם נמצאה ירידה בהכנסות ( בזק חולש גם על
פלאפון וחברת הטלוויזיה יס) אבל הרווח עלה, ותזרים המזומנים – מדד טוב ומקובל לאיכות
העסק – השתפר ללא הכר. באופן הכי טבעי החליט דירקטוריון התאגיד לחלק דיבידנד מכובד
– 1.5 מיליארד שקל - לבעלי המניות. עסקים
כרגיל.
האם
יש לבזק מיליארד וחצי שיושבים בקופה ואין מה לעשות איתם? ממש לא. להפך. ראשית, אין
לה מיליארד וחצי בקופה. נקודה. שנית, יש לה תכנית השקעות בסדר גודל של 2 מיליארד
שקל לשנה. אז אם אין מיליארד וחצי ויש לה צורך בהשקעות מאיפה יבוא הכסף?
בוקר טוב בבירוסה
התשובה
ברורה: חלק מהכסף יגיע מאותו רווח מדובר. זה החלק הקטן. החלק הגדול יבוא מהלוואות.
ואם לוקחים בחשבון שלבזק כבר יש חובות בסך 9.5 מיליארד שקל אפשר להתחיל לראות איך
נראה חזיר פיננסי מזן קפיטליסטי כשר למהדרין (למעוניינים, יש חזיר מעלה גירה
ומפריס פרסה ומשוסע למהדרין ושמו בבירוסה).
מה
חזירי בהתנהלות דירקטוריון בזק? תאגיד שיש לו חובות קודם כל מחזיר חובות ורק אחר
כך מחלק רווחים לבעלי מניות. מה שמנהלי בזק עושים זה להעמיס על התאגיד חוב נוסף
כדי לחלק מזומנים לבעלי מניות. וזו חזירות.
וכך
בדיוק מתנהל הקפיטליזם. לכאורה יש חומה
בין בעלי המניות לבין התאגיד. בעלי המניות אינם חשופים לנזקים ולהפסדים שיוצר
התאגיד, אבל הם אלה שממנים את המנהלים כלומר את הדירקטוריון והצמרת הניהולית. המנהלים
יודעים מאיפה משתין הבבירוסה: מכתב המינוי שלהם. והם מתנהגים בהתאם: מספקים מזון
לחזיר על חשבון התאגיד. והיו מקרים שבהם התאגיד שקע כתוצאה מעומק החובות שלקח
והדיבידנים שחילק. כך נפלה אי.די.בי (שבשליטת נוחי דנקנר) תוך כדי
"תספורת", כלומר קיצוץ בחובות, לנושים שהם הבנקים - אך בעיקר למי שקנו אגרות חוב של התאגיד – קרנות
הפנסיה וקופות הגמל שלנו.
אפשר אחרת
מה
שמתבקש הוא שינוי כללי המשחק. אם בעלי מניות – כרגיל המיעוט הנקרא "בעל
שליטה" - רוצים לשמור על זכותם למנות את המנהלים, יש להטיל חובה על כל תאגיד שלא לחלק דבידנד כל
עוד יש לו חובות. ואם בעלי המניות רוצים להשאיר את מדיניות חלוקת הדבידנד בידי
הדירקטוריון נדרש שיוותרו על הזכות למנות אותו.
אם
מישהו חושב שיש טעם בדברים האלה ותוהה מדוע לא כך הם פני הדברים – הוא יותר נאיבי
ממי שכותב בעיתון הצעות אנטי חזיריות שכאלה.
7.8.2013
(התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" ביום 13.8.2013)
