מהו שמאל בפוליטיקה? זו טענה/אמונה/התכוונות כי
כל בני האדם שווים וראויים לשיוויון. בני אדם ללא קשר למעמדם, מוצאם, דתם, רכושם,
השכלתם, לאומיותם. על כך ישיבו בימין כי זו עמדה
נאיבית במקרה הטוב ומסוכנת במקרה הרע. יטענו אלה, במה שנחשב לשמאל רב תרבותי, שיש
מקופחים שמגיע להם תיקון, כלומר העדפה ולא שיוויון. כך או כך ברור, עובדתית,
שהשמאל בקושי קיים בהוויה הפוליטית. לא כאן לא במקום אחר.
ברק אובמה לדוגמא, נחשב שמאל במושגים אמריקאים - מה שכלל לא מפריע לו לחרחר מלחמה בנוסח
בושיסטי. כשמסתכלים על העולם הפוליטי הוא מורכב מזני ימין בשמות שונים (בישראל:
ליכוד ביתנו, הבית היהודי, עבודה, יש עתיד, ש"ס, התנועה האיסלמית ועוד) השמאל
הוא אולי רעיון. מעין מגדלור שרוב הזמן כבה ונכבה.
יהודית? דמוקרטית?
יש אנשים שקשה להם עם זה, וטוב שכך. כולנו ראויים
למשהו טוב בהרבה מהמיאוס החברתי שבו אנו חיים. ויש את הצבועים. בהיסטוריה הישראלית
ראשי הצבועים הם הציונים מה"שמאל". אלה שבימים אלה ממש, מקשקשים את
המנטרה "יהודית-דמוקרטית" כמשקל נגד להצעת הימין להפסיק את ההונאה
ולהמיר את המנטרה השיקרית באמת העובדתית: קודם כל וראשית לכל יהודים ואחר כך -
אולי ותלוי - דמוקרטים.
פרופ' חיים גנז מאוניברסיטת תל אביב פירסם השבוע
מאמר במוסף "הארץ" בכותרת "הצידוק המשולש לציונות". בעוד
הימין טוען ל"זכותנו (של היהודים) על ארץ ישראל" מכוח הבטחה אלוהית,
הכיבוש לפני 5000 שנה או כל עניין קנייני דומה, מביא גנז את גירסת
ה"שמאל" ולפיה מגיע לנו (היהודים, איך לא?) בגלל השואה, בגלל קשר
ההיסטורי ובגלל שכמו לכל אומה גם לנו היהודים מגיע. אבל המגיע הזה, ההצדקה הזו לציונות, נעצרת
בגבולות 67'. הכיבוש הנוסף שמאז, כך גנז, מערער את הזכות וההצדקה לציונות כי הוא
שולל מהזולת (סוף סוף יש פלסטינים) את זכויותיהם.
אם מישהו זקוק להסברים של מכוערי נפש, רבים מהם
מצביעי מרצ, המאמר של גנז מביא אותם. עמדה
מר"צית מזוקקת, גם כאשר המסקנה הפוליטית שלו – גבולות 67' – נראית סבירה.
צדק וגבול
אתחיל מהסוף. גבולות 67' נטולי כל הצדקה. עצם העובדה שאדם שמאלי מנסה להצדיק גבול
בנימוקים תיאולוגיים (עיון בשלוש ההצדקות של גנז ממחיש את העניין הזה) היא דוגמה
לחשיבה ימנית.
ההנמקה היחידה המתקבלת על הדעת לקבל את גבולות
67' אינה נובעת מהיותם,
גבולות "צודקים", אלא מהיותם
מקובלים על הקהילה הפוליטית העולמית. ישראל נמנית עם מספר זעיר של מדינות שהוקמו מכוח החלטה של האו"ם. ההתנכרות להחלטות הקהילה הבינלאומית
היא עניין מסוכן לישראל, ותעיד ההיסטריה שפרצה כאן בשל החלטת האיחוד האירופי להחרים אירגונים ישראליים
שפועלים מעבר לגבולות 67'. מאחר וגם כל המדינות השכנות לישראל כמו גם מדינות
ערביות שמעבר להן, מקבלות את הגבולות האלה – יש בגבולות הקו הירוק טעם. טעם, הנמקה אבל לא הצדקה.
המגורש שלא נכח
העניין הוא שה"שמאל הציוני" נזקק
להצדקה. ואם הגבול של 67' מוצדק אז התהליכים שקרו כאן מ – 1948 ועד 1967 היו בסדר
גמור. זה שפלסטיני אחד גורש (נניח שהיה רק אחד) זה בסדר. זה שלא נותנים לו לחזור –
זה גם בסדר. זה שלקחו לו את הבית בטענה המשפטית שהוא לא "נכח" כאן ואף
התגורר בארץ אויב (שאליה גרשנו אותו) זה אחלה, בסדר גמור למהדרין. כל זה לא מפריע לנו לתבוע מכל אירופי את הרכוש
שנגזל מהורינו או סבינו. אנחנו, בשמאל הציוני, ממש בכלל לא קנייניים כמו הימין. לנו יש רק קשר היסטורי ושואה להתהדר
בהם ולהצטדק בהם.
וזה מה שהשמאל הציוני עושה: כדי לשכנע שהוא לא
ימין הוא בונה מבנה-על שבו אין לנו זכות לשדוד את הארץ, אבל השוד בפועל מוצדק בהחלט כל עוד הוא קרה עד יוני
1967. על מה שהתרחש קודם יש התיישנות. למה גבולות 67' ולא גבולות
47'? לכך אין הסבר.
בהערת אגב לא זניחה ראוי לזכור כי אותו שמאל
ציוני הוא שחוקק את חוקי היסוד. והפלא ופלא יש חוק יסוד שמגן על הקניין. אך אין
חוק יסוד למען השיוויון. ואפילו אין חוק יסוד למינימום של זכויות אדם. מקרה? טעות?
האמת על גבולות 67'
אבל נלך את כברת הדרך הזו עם חובבי הפשרה
הטריטוריאלית שבמקומותינו. אנחנו בעד
גבולות 67' כי הם צודקים. ובמסגרת הצדק הזה גם שוד הקרקעות הגדול הוא בהחלט
לגיטימי. מדינת ישראל העבירה לבעלות הקרן הקיימת האוסרת העברת קרקע ללא יהודים - 2.5 מיליון דונם מתוך שוד הקרקעות הזה. ועוד נתן
לה (לקרן הקיימת) פטור ממס על רווחי רכוש. גם מי שחושב שכל זה היה בסדר גמור יכול
רק לתהות מדוע לא עשינו את הדבר הכי פשוט למי שאינו גנב או שודד: לשלם עבור הרכוש
הזה. אבל אנחנו בשמאל, בניגוד לימין, בכלל לא קנייניים ולכן מה פתאום שנשלם?
לבסוף אחזור לגבולות 67'. מתי חוזרים לגבולות האלה? זה אולי האולטרה בלוף
של השמאל הציוני. אנחנו נחזור לגבולות האלה לא אתמול, לא היום ולא מחר. אנחנו
נחזור לשם רק אם ה"פרטנר" יכיר בכך שכל מה שעשינו עד 1967 הוא יפה,
אצילי, נכון, צודק, מוסרי. ועד שהוא לא יחתום על נייר ויתחייב אז אנחנו נמשיך לשבת
לו על הצוואר כפי שעשינו מ 1967 ועד היום.
אם הגבולות האלה כל כך צודקים – אז למה לא נסיגה
חד צדדית יזומה אל הקו הירוק?
חס
ושלום.
31.8.2013
