לאחר שנחתם ההסכם כינס שר האוצר, יובל שטייניץ, מסיבת עיתונאים ובה הכריז על ניצחון. כדי להוכיח שניצח הביא נתונים שקריים. למחרת, משנתגלה השקר, הוציא משרדו הודעה כי נעשתה טעות בנתונים, אבל עדיין הניצחון מונח בכיס. הצד השני, שלכאורה הובס, אף הוא הביע באוזני עיתונאים את הדעה ששטייניץ ניצח ואף הציג מספרים גדולים יותר מאלה ששטייניץ עצמו התגאה בהם, עד שהתבררו כמוטעים.
שני הצדדים - ממשלת ישראל וחברת ים המלח - מודים שהממשלה ניצחה. איך זה שחברה ציבורית מודיעה כך לבעלי מניותיה ללא בושה? כי האמת נמצאת במקום אחר.
קרב נמשך כבר כמה חודשים והוא עוסק בשאלה כמה תקבל הממשלה ממפעלי ים המלח בגין כריית מחצבי הים המתייבש. כמו כן, היה ויכוח בשאלה מי ישלם עבור "קציר המלח" - ביטוי אומלל לפרי הבאושים של ייבוש הים בידי חברת הכימיקלים לצורך הפקת אשלג. וגם בוויכוח הזה, כך נראה, שטייניץ ניצח. עובדה, מפעלי ים המלח יממנו 80 אחוז מאיסוף הזבל המלוח שהם הטילו לתוך בריכה שהקימו במסגרת פועלם להפיק רווחים ממשאב הטבע הייחודי, בריכה מסכנת את המלונות שלאורך חוף הבריכה וששטחה נלקח מהים הנעלם לאיטו.
מנצחים ומפסידים
אם מפעלי ים המלח מודים שהממשלה ניצחה, איך זה שהם הסכימו להפסיד? כי שטייניץ איים עליהם שאם לא יסכימו למה שהסכימו הוא יקים ועדה שתמליץ שהם ישלמו יותר, ועדה נוסח זו שהקים לעניין התמלוגים מהפקת גז טבעי. וכך, בעקבות הניצחון הגדול יגדלו תמלוגי הממשלה מכשלושה אחוזים ל8-7- אחוזים. והקוראים מתבקשים שלא לשאול 7 עד 8 אחוזים ממה, כי התשובה נורא מסובכת, והיא טרם הוכרעה סופית ובטח שיהיה שם עוד ניצחון שטייניצי מובהק.
אם מפעלי ים המלח מודים שהממשלה ניצחה, איך זה שהם הסכימו להפסיד? כי שטייניץ איים עליהם שאם לא יסכימו למה שהסכימו הוא יקים ועדה שתמליץ שהם ישלמו יותר, ועדה נוסח זו שהקים לעניין התמלוגים מהפקת גז טבעי
רק מעטים שאלו מה יהיה על ים המלח. שניים מהם, שרי התיירות והגנת הסביבה, קיבלו תשובה לא מספקת, אך נשארו דבוקים למיניסטריותם. כשנותנים למשרד האוצר לנהל מו"מ עם חברה עסקית על משאבי טבע, ברור מה האינטרסים. יש ויכוח מי יקבל מה, אבל אין ויכוח שאת משאב הטבע יש לנצל, וככל שינצלו יותר - יהיה טוב יותר. זה טוב למפעלי ים המלח, כי ככל שיפיקו יותר אשלג כך ירוויחו יותר. וזה טוב לאוצר, כי מכל מכירה הוא יקבל את האחוזים הפעוטים שלו. וזה יימשך במרץ רב עד שים המלח ייגמר. אבל אז שטייניץ כבר יהיה בבית אבות, ומנהלי ים המלח יהיו שמנים מרווחים.
נניח שלא היו מפעלי ים המלח והיו שואלים את כולנו: מה אתם מעדיפים? שייבשו את הים ויפיקו אשלג ברווח של מיליארדים, או שלא ייגעו בים והוא יהיה אתר תיירות עם רווח של מיליונים? התשובה אינה חד-משמעית ולו מסיבה אחת פשוטה: נניח שפרויקט התיירות המקיף לא היה מצליח, אז בנקודת זמן עתידית אפשר יהיה תמיד לחזור לאופציה של ייבוש הים להפקת אשלג. עם טיפת היגיון מהסוג הזה ברור שההחלטה שהייתה מתקבלת היא לא להקים את מפעלי ים המלח ולא להפיק אשלג.
אבל אלה הוקמו, אז מה עכשיו? לפי אותו היגיון, התשובה הנוכחית היא למזער נזקים ולא להוסיף על הייבוש הקיים. כלומר לסגור כל הפקה נוספת, למעט שימוש באותם מלחים ששקעו בבריכת הענק שחומותיה גובלים במלונות. כן, פרט לאותו "קציר מלחים" יש מקום לעצור את המשך ייבוש הים והפקת האשלג. ואם זה בלתי אפשרי, כי יש זיכיון, אז מחוקקים את מה שהזיכיון לא מתיר. בשביל זה יש כנסת. ואם זה נורא קשה, אז המינימום המתבקש הוא לאסור יצוא של משאב הטבע, בשם הדורות הבאים שירצו ליהנות ממנו ולהפיק רק את האשלג שאנחנו צריכים לשימוש ישראלי פנימי.
אבל כאשר ניפנפו מול שטייניץ עם 175 מיליון שקל - כל מה שראוי נשכח. ואם צריך - אז משקרים
5.1.2012
5.1.2012
