סטנלי פישר הצליח להפתיע את מומחי שוק ההון והפיננסים כאשר הוועדה המוניטרית שבראשותו הפחיתה את ריבית בנק ישראל ברבע אחוז. עוד החלטה שזכתה לתגובה חיובית. בנק ישראל מזהה המשך ההאטה הכלכלית, ומגיב בהורדת ריבית כדי לעכב את ההאטה ולשפר את סיכויי הצמיחה. השאלה: צמיחה של מה?
הריבית של בנק ישראל היא ריבית לטווח קצר. השפעתה על הפעילות הכלכלית הריאלית - הייצור והצריכה - קרובה לאפס. אני לא אקנה בפברואר יותר שניצלים רק מפני שפישר הוריד את הריבית ויש סיכוי שבעוד כמה חודשים יעלה אותה. ואם יש לי מפעל לייצור שניצלים, לא אשקיע בעוד קו ייצור רק בגלל הריבית הזו - שאינה רלוונטית להחלטה שלי.
אבל הריבית הזו רלוונטית מאוד לשני שווקים שאינם ריאליים: שוק המט"ח ושוק ההון. קרן פנסיה אירלנדית לא תמהר להזרים מט"ח לישראל כאשר הריבית לטווח קצר - שהיא זו שמעניינת אותה - יורדת. ואם קרן הפנסיה האירלנדית לא תביא לכאן מט"ח, יש סיכוי גדול יותר שמחיר המט"ח יעלה. פיחות קוראים לזה. ואם יהיה פיחות, יהיה יותר כדאי לי, יצרן השניצלים, למכור לאירלנדים, שנמצאים במיתון עמוק. וכך הפחתת הריבית כאן מקזזת עבור יצרן השניצלים הישראלי את ההפסד הצפוי לו מהמיתון שם. עד כאן זה מובן.
הריבית והבורסה
ומה עם שוק ההון? כאן זה עובד מיד וכמו אש. בחודשים האחרונים היינו עדים לתחרות חביבה בין הבנקים על שיעור הריבית שהם משלמים על פקדונות בשקלים. בתחרות, שלא באמת סחפה המונים, ניצח כנראה בנק ירושלים, שהבטיח ריבית גבוהה אך צמודה לסטנלי פישר. משהוריד פישר את הריבית, מי שהפקידו בבנק ירושלים "אכלו אותה. "
ומה הם יעשו עם הכסף? ירוצו איתו לבורסה. וזו האמת המרה: הפחתת הריבית פועלת בעיקר לניפוח מחירים בבורסה. תרומתה לשאר הכלכלה היא אפסית.
והמסקנה? על הוועדה המוניטרית להפסיק את המשחק המקלקל הזה, כל עוד הממשלה לא מאפשרת לבנק המרכזי להטיל מס מוניטרי, שתפקידו העיקרי לנטרל את מחירי ניירות הערך מהשפעת ההחלטות על הריבית. בלי מס כזה, כל הפחתת ריבית רק מציתה את הבורסה ויוצרת אשליה כאילו קורה כאן משהו טוב.
31.1.2012
