פינה זו עוקבת בדאגה אחרי מעשיה של נילי ארד, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה. בשבוע שעבר הובא כאן פסק דינה המאשר אפליה נגד צעירים בני 21-18 בחיסכון לפנסיה, בשם "הזכות לשוויון. " היום מובא כאן פרק מפסק דינה העוסק ב"זכות השביתה. " אחרי שהיא קובעת כי "חירות השביתה הינה זכות חוקתית," מסבירה השופטת מדוע צריך לשלול את הזכות הזו. "מדיניות בית הדין לעבודה היא לעודד את הצדדים למחלוקת לבוא בדברים, לנהל מו"מ וליישב הסכסוך בהסכמה. "
באמת? למה יש לבית המשפט מדיניות? מאיפה זה צץ? יש לבית הדין גם מדיניות לגבי הסכסוך הישראליערבי? לגבי ייצור נשק גרעיני באיראן? מי שם אותה "לעודד את הצדדים?" במקרה שבו מדובר - סכסוך על מעמד עובדי הקבלן - היא מונעת את השביתה כבר כמה חודשים תוך תשלום מס שפתיים ל"זכות השביתה. "
גם מי שתומך במדיניות "לעודד את הצדדים," צריך לתמוה על המסקנה של ארד, ולפיה עידוד כזה מתבטא במניעת שביתה. מניעת שביתה היא עמדה חד-צדדית לטובת המעסיקים, שמסרבים להיענות לדרישת ארגון העובדים. אילו נהגה ארד בהתאם למדיניותה הקלוקלת, הייתה פוסקת שיש לנהל יום אחד מו"מ וגם שביתה, ויום אחד מו"מ ללא שביתה. יום עסל, יום בסל. אבל לא ארד: היא תקשור את ידי העובדים למען המעסיקים. מגיעה לה מדליה.
17. 1. 2012
