ב,2003- עת מונה, היו רבים שהאמינו כי הנה, סוף-סוף, יש לנו שר אוצר מהימין. הוא קיצץ בקצבאות ילדים, קיצץ בקצבאות להבטחת הכנסה, ניסה לצמצם הגירעון בתקציב, חתך בתקציב הביטחון ובעיקר דיבר על השמנים - הנתמכים למיניהם - והרזים - היצרנים והעובדים. הוא אמנם הלאים את קרנות הפנסיה הוותיקות, אך קיצץ בדרמטיות בפנסיות. רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר - שני מנהיגים ימניים למהדרין - היו גאים בבנימין נתניהו.
ימים עברו והיום יש לנו ראש ממשלה שימניותו הכלכלית - חברתית נעלמה לחלוטין. הוא נשאר עם טינת השכנים, הוא מקפיד על צמצום זכויות אדם, הוא מגדיל תקציבים לצבא ול"חוק וסדר," הכל בהתאם למסורת הימין. אבל כאשר זה מגיע לכלכלה ולחברה – הוא מטפח כאן את מדינת הקצבאות.
ראו את עז השבוע. תחילה מודיע שר השיכון (אגף הקצבאות) כי תינתן העדפה בדיור הציבורי לפי ותק בנישואין. זו העז. בא ראש הממשלה ותיקן. ואחרי התיקון שעזר קצת לחיילים, אגף השמנים עדיין זוכה בהעדפה על פני אגף הרזים.
החרדים והארנונה
לא מכבר הועלתה הצעה לחלק את בית-שמש. בית-שמש הישנה תהיה עיר בפני עצמה ורמת בית-שמש - החרדית – תהיה עיר לעצמה, וכך ייפסק העימות בין החרדים לאחרים. מששמע על כך שר הפנים הוא ביטל את הרעיון מכל וכל: מי ישלם את הארנונה ברמת בית-שמש? תהה המיניסטר מאגף הקצבאות.
הארנונה, אמרה מרגרט תאצ'ר, היא הסיפור. באנגליה שלפניה נהגה השיטה הישראלית, ולפיה הארנונה היא מעין מס רכוש עירוני. מי שגר בדירה יקרה הוא מן הסתם עשיר ולכן ראוי שישלם יותר ממי שגר במשכנות עוני. למען "הצדק החברתי," כמובן.
תאצ'ר חשבה אחרת. הארנונה אינה מס. זהו תשלום עבור שירות שמספק השלטון המקומי. השירות הזה כולל אספקת מים, פינוי ביוב, ניקוי היישוב, הוצאת אשפה. כולם מוצרים ציבוריים שאילו אפשר היה לפצלם ולספקם באופן אינדיווידואלי - היו נמכרים תמורת תשלום. אך לכל השירותים האלה אין כל קשר לערך הנכס. בית של עשיר לא מייצר יותר אשפה מבית של אחר. ילד של עני לא צורך פחות שירותי חינוך מילד ממשפחה בעלת הכנסה גבוהה. ואם זה כך - מדוע שהתשלום יהיה שונה? כלום מחיר הלחם תלוי במעמדו הכלכלי של הקונה? אז למה שמחיר פינוי האשפה יימדד לפי ערך הרכוש?
וכך נולד "מס הגולגולת ." הימין של תאצ'ר טען, כי השירות העירוני שווה לכל נפש. כל התושבים מייצרים אשפה בכמות פחות או יותר שווה לנפש. הנפש היא אמת המידה הנאותה, כך בימין, למדידת השימוש בשירות העירוני. ולכן התשלום צריך להיות שווה לכל נפש - מה שקרוי מס גולגולת. היו צעקות. השמאל צעק, המרכז צעק, אבל איש ימין נחוש לא מתקפל כשהאידיאולוגיה עומדת למבחן. רק משנזרקה תאצ'ר ממשרתה והוחלפה ביורש מהסוג של חצי-תה חצי-קפה הוחזרה השיטה הישנה עם תיקון חשוב: אדם בודד שילם 25% פחות ארנונה ממשפחה עם אותו בית. מדד הנפש הוקטן, אבל נשאר עד היום.
ומה אצל נתניהו? שר הפנים שלו התקין תקנה העושה בדיוק את ההפך. והגדיל מכולם שר האוצר, שהחליט שהדרך הנאותה לטפל בעובדים בשכר נמוך היא לא - חס ושלום - באמצעות העלאת שכר, כי אם במתן קצבה. הנה כי כן ממשלת הימין הפכה לממשלת הקצבאות. אולי כדי לטשטש את ההבדל בין הרוב הרזה והעובד והמיעוט השמן והמגרגר בישיבה. איפה ביבי מודל ?2003
2. 2. 2012
