14 בפברואר 2012

"נזקי" השביתה





 כלכלנים מתיימרים לעסוק במדע. מדע, בניגוד למשל לדת, עוסק בדברים מדידים. לכן כלכלנים מנמקים את דעתם בנתונים, בעוד אנשי דת מנמקים בצו אלוהי.


 כאשר ראש אגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים, רובי גינל, אומר שהשביתה גרמה לנזק במיליארדים, הוא מודד. איך? התפוקה הלאומית השנתית ידועה, כי היא נמדדת בלשכה לסטטיסטיקה. אפשר לחלק אותה למספר ימי העבודה, ולקבל את התפוקה היומית. מזה מקזזים את אומדן התפוקה של כל מי שאינו שובת (נניח שיודעים,(    - והגענו ל"נזקי השביתה." גינל העריך אותם בכ400 - מיליון שקל ליום, כלומר 1.2  מיליארד שקל בשלושה ימים.


 בעיני הכלכלן, לשביתה אין כל תועלת. הוא רואה רק את הנזק. בואו נניח, היפותטית, שמטרת השביתה הייתה להעביר חצי מהדיבידנד ששולם ב 2011- ממי שקיבלו את הכסף לכל מי שלא קיבלו את הכסף. סך כל הדיבידנד אחרי מס היה 50 מיליארד שקל. אנחנו משאירים למאון העליון 75) אלף איש, אישה וילד) 25 מיליארד, שיוכלו לגמור את החודש. 25 מיליארד אנחנו מחלקים שווה בשווה בין שאר 99 המאונים 7.4)  מיליון נפש.( כל נפש אומללה שכזו תקבל מענק של 3,300  שקל, בשיטה הקומוניסטית הזאת. האם יש תועלת בחלוקת ההכנסות המחודשת הזאת?


 ועתה נחזור מהחלום (או הסיוט) למציאות. האם יש תועלת בתוספת השכר שניתנה למאות אלפי עובדי הקבלן, מעתה ועד סוף הדורות? ואם כן, האם היא קטנה או גדולה מה"נזק" של השביתה, ואיך זה שהיא לא קוזזה מחישוב ה"נזק?"  אלא שאת זה לא מחשב הכלכלן.

14.2.2012