על עובדות היסוד אין מחלוקת. בחמישים השנים האחרונות
התחולל מהפך. נשים ככלל, יותר משכילות מגברים. מספר הילדים שיולדת כל אישה ירד. גדל הביקוש למקצועות עתירי נשים כמו רפואה,
סיעוד והוראה. תוסיפו לכך חקיקה להבטחת שיוויון ותמצאו את מכלול ההסברים לגידול
בשיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה. בישראל ב – 1970 היה שיעור הנשים בכוח העבודה 43% משיעור הגברים. היום השיעור הוא כ – 90%. גם פערי השכר בין גברים
לנשים הצטמצמו. עד כאן חצי הכוס המלאה.
בחצי הריק נמצאת עובדה מרכזית אחת: בשנים
האחרונות פערי השכר נתקעו אי שם בסביבות 25%-35% לטובת הגברים- תלוי במדינה הנמדדת
(ישראל בקצה העליון של הפער). מה שמעלה את השאלה למה זה קורה?
ההסבר המקובל
התשובה המקובלת כוללת שני הסברים. הראשון - נשים עדיין סובלות מהפליה בשוק העבודה בגלל
הריונות וטיפול בילדים על חשבון זמן העבודה. השני - עדיין מצופה מנשים שישאו ברוב הנטל של הטיפול
במשק הבית. תשאלו פעילה באירגון נשים כלשהו ותמצאו ששני ההסברים האלה מצדיקים
"אפלייה מתקנת" בשוק העבודה. למשל, הקדמת גיל הפנסיה לנשים, עניין ששר
האוצר החליט להשאיר על כנו למרות עמדת השיוויון בה מחזיקים פקידי האוצר ובנק
ישראל.
המחקר החדש
שלושה חוקרים, שני אמריקאים וסינגפורית, חברו
למחקר שמגיע למסקנה מסוג שונה לחלוטין. הפרובוקציה שלהם כל כך מעניינת שראוי
לפרסמה. ההשערה של מריאן ברטרנד, ג'סיקה
פאן ואמיר קמיניצ'ה היא שהגורם בבסיס פערי
השכר הוא המוסכמה החברתית שגברים לא רוצים
שנשותיהם ישתכרו יותר מהם, וכי גם הנשים "קונות" את הכלל הזה.
הנה ההוכחות המתבססות על הממצאים הסטטיסטיים בארצות הברית.
1. ככל שמתקרבים לשיוויון בשכר בין גברים ונשים יש
ירידה חדה במספר הזוגות הנשואים.
2. שיעור הנישואין בקרב גברים ונשים המשתכרים שכר
דומה, יורד בהשוואה לזוגות אחרים. שיעור
הנישואין בקרב נשים בגילים 25-39 ירד מ – 81% ב – 1970 ל – 51% ב – 2010.
3. כאשר מסתכלים על זוגות שנישאו בשנות ה – 70' של
המאה הקודמת ומחשבים הכנסה פוטנציאלית לאישה (על פי מאפינייה הדמגורפיים) מוצאים
שככל שההכנסה הפוטנציאלית יותר גבוהה, כך גדל הסיכוי שהאישה הקטינה את היקף המשרה
במקום עבודתה.
4. אצל 26% מהמשפחות נמצא כי האישה משתכרת יותר
מהגבר. אבל במשפחות האלה נמצא גם שהנשים מאושרות פחות מנשים במשפחות אחרות, שיש
להן יותר סכסוכים עם בני הזוג וכי הן בהסתברות גבוהה יותר לגירושין.
5. נשים שמשתכרות יותר מבני זוגן משקיעות יותר שעות
במשק הבית מנשים עם הכנסה יחסית הפוכה. זה מנוגד לחלוטין לתיאוריה הכלכלית
המקובלת.
תיקון עוול
מדוע נשים שמשתכרות יותר מבני זוגן משקיעות,
יחסית, יותר במשק הבית המשותף? כי אם מקבלים את ההשערה ולפיה הגבר אמור להשתכר
יותר מהאישה, המצב ההפוך דורש מהאישה לפצות אותו על ה"עוול" שנגרם. איך?
בעבודה יתרה במשק הבית. אלא, וזו שוב סטטיסטיקה אמריקאית, לרבות מהנשים האלה נמאס
מהמצב שבו הן פחות מאושרות, יותר מסוכסכות ויותר משקיעות במשק הבית – והן קמות
ועוזבות.
אולי, אם נקבל את הממצאים וההסברים הנלווים, נגלה
שמקצתן אף מוצאות בני זוג שמשתכרים יותר. בבחינת כסף מוצא כסף, וגם אושר. אבל זה
סתם ניחוש משעשע שלי.
המצב הישראלי ופתרונו
בישראל, המצב חמור יותר מאשר בארצות הברית. אם בוחנים את
שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של בעלי השכלה של 13 ויותר שנות לימוד נמצא כי שיעור
ההשתתפות של נשים גדול מזה של גברים. וכידוע יש קשר בין השכלה ושכר. ואם כל זה
נכון אפשר היה לצפות כי פער השכר בישראל יהיה קטן יותר. אבל במציאות זה לא קורה. למה?
ההסבר מעניין. במיוחד בחברה פטריאכלית כמו זו
הישראלית שבה גם הדת ("כבוד בת מלך פנימה") כופה אי שיוויון. ההסבר
הסוציולוגי (גבר לא רוצה שזוגתו תשתכר יותר ממנו) מצביע על כך שההסדרים הכלכליים להעדפת
נשים מיותרים לחלוטין. האשם הוא באמונות השוביניסטיות שמשותפות כנראה גם לגברים
וגם לנשים. שאצל גברים הגודל קובע בתחום השכר. אם הוא משתכר פחות מאשתו הוא נמושה.
ואישה מוכנה להקריב את עצמה ואת רמת השכר שלה כדי למנוע שיבוש זוגיות על רקע גובה
השכר היחסי.
אי לכך:
1. מעסיקים חביבים, אם אתם רוצים לשמור על שלום בית
ועל אושרן של הנשים המוכשרות שאתם מעסיקים, תדאגו שהן ישתכרו פחות מבני זוגן.
2. כדאי שאירגוני הנשים יתחילו לטפל בתודעה המזוייפת
הפושה בחברה הישראלית, ולא בתוצאות של התודעה הזו בשוק העבודה והפנסיה.
14.5.2013
