21 במאי 2013

בריאות ועושר



מדי שלושה חודשים מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני ה"חשבונאות הלאומית". זהו אוסף  מפורט מאוד ומתיש מאוד של נתונים הנאספים באופן שוטף בתחומי הפעילות הכלכלית. מדובר בעשרות נתונים אבל הפוליטיקאים והתקשורת מתמקדים על פי רוב רק בנתון אחד: הצמיחה. צמיחה של מה? של התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). ואם כל זה סינית למרבית הקוראים  הרי שהצמיחה היא השינוי בהכנסה הלאומית.



למה זה חשוב? האמת היא שזה לא ממש חשוב. אין עניין מיוחד במדידת כלל ההכנסה הלאומית. מה שמעניין באמת הוא למשל, איך אותה הכנסה מתחלקת בין כל האזרחים. אבל את זה לא מודדים. תחשבו לרגע על הרחוב שאתם גרים בו. האם זה מעניין לדעת מה ההכנסה הכוללת של כל דיירי הרחוב ואיך היא משתנה? חוץ מרכילות, לעיתים עסיסית, זה מידע ממש לא חשוב.

איך מודדים מה

אלא שכלכלנים לא מתעסקים במה שחשוב. הם מתעסקים בעיקר במה שמדיד. ואת ההכנסה הלאומית קל למדוד, אבל לא בשיטה שאתם חושבים (אם אתם בכלל חושבים על עניינים שכאלה). לא מודדים את ההכנסה במישרין אלא בעקיפין.  החישוב מתבצע כך: ההכנסה הלאומית שווה לסך הצריכה של כל התושבים במדינה (הן בצריכה חברתית משותפת כמו צבא, או בתי חולים והן בצריכה של המשפחה), בתוספת כל מה שמשקיעים, כמו כביש חדש לדוגמא, וכל מה שמוכרים בחו"ל  - פחות סך כל היבוא . בסוף החשבון הזה מקבלים את התמ"ג. מחשבים את ההפרש בין מה שמצאנו למה שחישבנו בתקופות קודמות, והופ, יש לנו נתון ששמו צמיחה.


צמיחה, איך לא, זו מילה חיובית. יותר צמיחה, יותר טוב. או לפחות זה מה שמסבירים הכלכלנים, הפרשנים והפוליטיקאים. בעוד שלגבי "גירעון ממשלתי" יש מחלוקת (שלי יחימוביץ, אלי ישי, בנימין נתניהו ויובל שטייניץ חסידים של הגדלתו. לפיד משמיע קולות הפוכים), אין מחלוקת ביניהם שצמיחה זה טוב.

אבל בעולם יש החולקים על העניין. האו"ם שמום למשל.

כשמיליארדר מארה"ב מייעץ לדייג מלאוס

מכירים את הסיפור על המיליארד האמריקאי שהגיע ללאוס?

בטיוליו הגיע לכפר נידח. על גדות נחל פגש תושב מקומי שישב על כסא ובידו חכה. מה אתה עושה? שאל המיליארדר? דג, משיב האיש. ומה אתה עושה עם הדג? לוקח אותו הביתה, מבשל ואוכל, משיב המקומי שלא מבין מהחיים משלו.
המיליארדר מציע לו לא להסתפק בדג אחד, אלא לשבת עוד שעתיים ולדוג עוד דג. ומה אעשה עם הדג הנוסף? תמכור אותו, משיב המיליארדר, ובכסף תקנה רשת. ומה אעשה עם הרשת? תדוג במכה אחת הרבה דגים. אחד תאכל ואת השאר תמכור. ומה אעשה בתמורה? תקנה סירה ובאמצעותה תדוג עוד יותר דגים, משיב החכם האמריקאי. ואחר כך עוד סירה. ותקים צי של סירות. ומשאיות להובלת הדגים לשווקים.

ואחרי שאעשה כל זה, מה אעשה עוד? אז, משיב האמריקאי, תוכל לפרוש, לשבת על גדות הנחל לדוג דג ולנוח.

מה שלא מודדים

בדרך נעשתה הרבה צמיחה. אבל מה זה בכלל משנה אם לבסוף חזרנו להתחלה?
מכיוון שהתמ"ג לא מודד את ערך הפנאי של הדייג מלאוס הסטטיסטיקה הרשמית מראה שהוא התחיל מדג, צמח למיליון דגים וחזר לדג. מצבו לכאורה השתפר (צמיחה) ולבסוף חזר לנקודת המוצא. אבל הן הדייג והן יועצו הקפיטליסטי מבינים היטב שמצבו כלל לא השתנה כי יעד הצמיחה הוא להחזירו לצריכה של דג אחד עם הרבה פנאי – בדיוק נקודת המוצא.

התמ"ג לא מודד פנאי. הוא לא מודד עבודה בבית. הוא לא מודד בריאות. ועוד כמה עניינים שבגינם הקים האו"ם את מדד הפיתוח האנושי.

עכשיו תתארו לעצמכם מצב שבו צמיחה גדולה גורמת לתחלואה ולמוות מוקדם. אבל מכיוון שלא מודדים בריאות, גם התחלואה והמוות המוגברים כלל לא נמדדים. אנחנו מקבלים יותר כבישים (צמיחה) ויותר תאונות דרכים (תחלואה ומוות) אבל אנחנו מסתכלים רק על חצי הכוס הלכאורה מלאה.

מה עושה הצמיחה לבריאות

שלושה חוקרים מאוניברסיטת שיקגו בארצות הברית חושבים שזו טעות מצערת. הנה הספקולציה שלי: שיקגו היא אוניברסיטה שמרנית בכל האמור בהשקפה כלכלית. כלומר מרבית חוקריה לא אוהבים ממשלות. מתי ממשלות מתערבות? למשל כאשר יש מיתון. אז, וזה קורה כבר כמה שנים טובות בארצות הברית וכמה עשרות שנים ביפן, הממשלות מתערבות "לעודד צמיחה". וזה לעשות הרע בעיני האוניברסיטה של שיקגו.

מה עושים נגד זה? לדעת החוקרים אנחנו לא מודדים נכון את התמ"ג. אנחנו מתעלמים מהבריאות. אם נכניס לחישוב הצמיחה את הבריאות נמצא כי המיתונים שהיו (והצדיקו מעורבות ממשלתית) פחותים בהרבה  ממה שמדדו בצמיחה. יותר מזה: אם מודדים "נכון" אז כמה מהמיתונים בכלל לא היו קיימים אלא בחלומם של מודדי תמ"ג טועים, מוטעים ומטעים.

כשתמותה וצמיחה נפגשים

ואיך זה קורה? כי צמיחה מתואמת באופן חיובי עם תמותה. יותר צמיחה – יותר תמותה. ולכן אם נגרע מחישוב הצמיחה את  חישוב התמותה נמצא כי לא כצעקתה, ואין צורך במדיניות ממשלתית יזומה כדי לחלץ את המשק ממיתון שכלל לא היה.

יפה? לדעתי זה חביב מאוד. חביב שצמיחה ותמותה הולכים שלובי זרוע.

אחד הדברים המעניינים במחקר הוא שפרט לארה"ב הוא מדד גם 21 מדינות מפותחות אחרות בתקופה של 50 שנה שהחלה ב – 1950. אחת המדינות הנמדדות היא ישראל הקטנה. מתברר כי הפער בין הצמיחה המקולקלת והצמיחה המתוקנת בישראל הוא גדול במיוחד.
בריאות ואושר.
21.5.2013