30 במאי 2013

האוטו שלנו גדול ושחור


אתם מבקשים לקנות מכונית חדשה. כמה נשואי פנים, מקושרים, מטוייקנים, מצויידים בהמלצה חמה של הוד נשיאותו מציעים לכם מכונית מאוד מרווחת, במחיר 120,000 שקל ובשני הבדלים ממכוניות אחרות: היא מונעת בפחם ומיכל הדלק שלה מספיק ל – 120 קילומטר. קונים?



 כ – 1000 ישראלים נפלו בפח וכמה מיליארדי שקל התאיידו באחד הפרויקטים המגלומניים שהתפתחו בארץ הקודש שבו עורבבו שקרים, הון, ושלטון.

אמרו שזו מכונית חשמלית. פורמלית זה נכון. היא מונעת באמצעות סוללה. אלא שאת הסוללה טוענים בלילה. בלילה מייצרים חשמל מפחם. לכן, למעשה, המכונית שורפת פחם. לא ירוק. שחור. לא נקי. מזהם.

כשהסולר עושה סיבוב

אבל עטפו את המכונית ששיווקה כאן בטר פלייס בעטיפה ירוקה. גאולה לאנושות (ולנו, הראשונים) מנטל ההתמכרות לבנזין וסולר. שומרת ומגנה על איכות האוויר. בשנה שעברה, חלק ניכר מהחשמל בארץ יוצר בדרך של  שריפת סולר. אז שרפנו סולר לייצור חשמל כדי לחסוך בסולר לתדלוק מכוניות. נ-ה-ד-ר.

אבל שיווק המכונית היה רק כסות לתרגיל האמיתי. אצל שי אגסי (שבינתיים הודח) ועידן עופר (שאכל לא מעט מרורים) המכונית היתה בעצם כלי למכירת חשמל. התרגיל היה לשכנע אתכם לקנות את המכונית  כדי שתקנו אצלם חשמל. הם קנו חשמל זול מחברת חשמל וקיוו למכור אותו לכם ביוקר כדלק לסוללה הלא מוצלחת שהרכיבו במכונית.

מסדרים תקן שהוא חוקן

שמעון פרס ועוזי לנדאו, שני פוליטיקאים שהצטיינו תמיד בגרימת נזקים , התגייסו לעזור. סידרו לבטר פלייס תקן. בפעם הבאה שתסעו ללונדון תקדישו כמה דקות להתבונן במכוניות. אחת לאלף תראו חשמלית. קטנה, זריזה. ואם תעקבו אחריה תראו שכשהיא מגיע הביתה או למשרד, הנהג מחבר אותה לשקע הביתי.

לא אצלנו. אצלנו השלטון סידר להון תקן שקובע שאת החשמל לטעינת הסוללה, אפשר לקנות רק מההון. קבעו שהשקע הביתי לא מתאים. טעינת המכונית צורכת חשמל כמו מזגן שכדי להפעילו לא נדרש אישור. אבל ההון רצה מונופול למכור חשמל יקר. ועוזי (שלטון) לנדאו עזר.  וכך מי שקנה את המכונית  החשמלית נדרש להשקיע במתקן, סוג של שקע חשמלי, שאותו נאלץ לקנות מבעלי ההון. מכרו כאן פנטזיה יקרה.

עניין טכנולוגי פעוט

למה מגלומני? גם אם נתעלם מכך שהשימוש במכונית הזו אינו מפחית  את זיהום האוויר - כאמור היא נטענת מחשמל שמיוצר מפחם – הרי הפעלתה תלויה בסוללה.  ומה לעשות? בייצור סוללות  העולם עדיין בחיתולים. זה נכון לסוללה שבטלפון הנייד שלכם (ותראו איך מוכרים היום שיטות הטענה שונות ומשונות). וזה  נכון עוד יותר למכונית. האנושות טרם פיתחה סוללה שמסוגלת להניע מכונית שמשקלה טון לנסיעה של  יותר מ – 120 קילומטר מבלי שתהיה גדולה וכבדה יותר מהמכונית עצמה.  אולי זה יקרה יום אחד. זה עדיין לא קרה.

באו המגלומנים ואמרו: אין סוללה מתאימה? לא צריך! נחליף. אחרי נסיעה של 120 קילומטר נחליף סוללה תוך חמש דקות. השבוע, התברר, יש בישראל שלושים ומשהו תחנות להחלפת סוללות. מציאה.

הישראלים מטומטמים. לפחות לפי תוצאות הבחירות  הם מתעקשים לבחור באופן קבוע במזיקים למיניהם. אבל, לשבחם נציין, שהטמטום שלהם הוא רק בפוליטיקה.  כשמדובר במכונית שלהם, בבת כיסם, הם זהירים יותר. את השטיק של אגסי ועופר הם לא קנו. מה שמסביר את הבקשה לפירוק הפרוייקט המגלומני.
25.3.2013
(פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" ביום 28.5.2013)