דנקנר טען שהוא מתקשה להבין על מה המהומה. התאגיד
הרי עומד בהתחייבויותיו. יש לו מיליארד בקופה כדי לשלם חובות. ולכן, כך הטייקון,
אין לפרש את המהלך אלא כניסיון של מישהו זר להשתלט על הצעצוע התאגידי שלו. ולמה שבית
המשפט יתייחס לעניין שכזה?
תוך כדי הדברים האלה הכחיש דנקנר כי הוא או מי מטעמו פנה לבנק לאומי בבקשה שימחוק חלק מהחוב שלו לבנק. כדי שנלמד כולנו, הבורים
וההדיוטות שמממנים את דנקנר בכספי הפנסיה והחסכונות שלנו, שהכל תקין וראוי שהעולם ינהג כמנהגו.
על מה הוויכוח?
מי שפנה לבית המשפט היו מחזיקים של אגרות חוב
שאי.די.בי מכרה. המיליארד שבקופה מתגמד לעומת החוב של ארבעה מיליארד שצברה אי.די.בי בהנפקת אגרות
החוב האלה. יש כלכלנים, ובהמלצותיהם של אלה לעולם ראוי להיזהר, שחישבו ומצאו כי
אי.די.בי לא תצליח לשלם חובותיה – גם אם כרגע אין "בעיית נזילות" בזכות המיליארד שבקופה.
לפיכך ביקשו
מחזיקי אגרות החוב מבית המשפט למנות למעשה מנהל חדש לתאגיד שבו השקיעו את כספם ולחייבו
ב"תכנית הבראה". את הבקשה הזו סרב השופט לקבל, השאיר המנהלים הקיימים
בתפקידם, ורק צרף עורך דין נאמן וחביב כמשקיף נטול סמכויות.
כאמור, חובה להיזהר בתחזיות של כלכלנים. ואפשר שהם
טועים בתחזית השחורה שלהם בדבר עתיד התאגיד. אבל מתברר שהטייקון מתרוצץ כבר כמה חודשים אחרי איזה
גביר מארגנטינה שאולי, תלוי בתנאים, יצטרף כשותף וישקיע 250 מיליון שקל. הסכום הזה, בפני עצמו, הוא
בדיחה מול החוב. אך העובדה שדנקנר רץ אחריו בתזזית - מלמדת אפילו הדיוטות
שיפוטיות – כי משהו רעוע בממלכת הטייקון.
והפתרון בטרם הפקעה
לכן לא צריך משקיף כדי לדעת שיש בעיות קשות. צריך
מה שקרוי – חשב מלווה.
מה זה? זה אדם שמקבל לידיו את הסמכות הבלעדית לחתום
על צ'קים. הוא זה שיושב על הקופה, ולא דנקנר ולא רעיו יכולים למשוך אגורה מהתאגיד
אלא בהסכמתו. ואם החשב המלווה הוא בעל תבונה הוא מודיע כי מהרגע הזה כל בעלי
התפקידים בתאגיד ובבנותיו לא מקבלים תמורה – בשכר, בבונוסים, בהחזרי הוצאות, בדמי
ניהול ובשאר תרגילים ניהוליים - בסכום שעולה על השכר הממוצע במשק.
לעשות דבר כזה עלול להיחשב כהפקעת הקניין הפרטי.
ואפשר להבין שופט שחושש מעניין כבד כל כך. לכן היתה לו, לשופט אורנשטיין, חלופה
אלגנטית. הנה היא לפניכם: לקרוא לטייקון ללשכתו ולהסביר לו שאם, כבעל שליטה, הוא מתנדב ומאמץ
את המדיניות הזו יוכל להחזיק בשליטה עם
המשקיף לצידו.
ולא – לוקחים ממנו את הניהול.
פסיביות שיפוטית ותוצאותיה
מה שמביא לתמיהה מדוע הוא לא עשה משהו כל כך
מינימלי. התשובה מונחת בדיונים ובסיפורים שהתנהלו באולמו של השופט. התברר לו כי
הבנקים נתנו לתאגיד מאות מיליונים "ללא בטחונות". מתברר כי יש שיטה:
דנקנר שולט באמצעות כסף שאינו שלו. אז אם יש שיטה כזו, למה שהוא השופט ירכב על סוס
וחמוש בכידון יצא לקרב נגד תחנות הכוח האלה? ובמיוחד כאשר הבוס שלו, נשיא בית
המשפט העליון, פסק כבר כמה פעמים שבית משפט לא אמור לשנות סדרי עולם.
השופט לא אידיוט. עתידו עדיין לפניו. רק כספי
הציבור בדרך לעוד ג'ורה שנכרתה בעמל טייקוני.
2.5.2013
