האקדמיה ללשון
העברית בחרה במילה 'מטורלל' כמילת השנה. אני מניח שהאקדמיה לא שקלה את המילה "נאדג''',
שכמו המילים "בינג'', ו"ברידג'' מקורה באנגלית. "נאדג'' מככבת
במחקר חדש המשותף לחוקרות מהאוניברסיטה העברית ובנק ישראל.
החוקרות, מאיה
הרן רוזן ואורלי שדה, מתרגמות את המילה האנגלית ל-'תזכורת' בעברית. נראה לי שהמילה 'דחיפה' היא תרגום מדוייק יותר. ואילו המילה 'לְנַגֶ'ס'
היא המוסיקה שמאחורי ה-"נאדג''. מה למחקר כלכלי/חברתי ולניג'וס?
שלום לכם המשקיעים
ולכן המשקיעות. סוף השנה הגיע, שנה יוצאת דופן לכולנו, אסכם את מה שהיה ונראה ביחד
לאן תתפתח השנה הבאה.
2021 היתה שנה
שהתחילה עם תקווה גדולה למיגור הפנדמיה והסתיימה עם ואריאנט חדש שבינתיים טרם
נמצאה הדרך להימלט ממנו. היא התחילה עם אינפלציה אפסית ומסתיימת בקול אינפלציוני
רם מתמיד (לפחות בארה"ב כבר לא נשמע כמוהו זה כמעט 40 שנה). ובתוך כל המהומה
הזו השוק שלנו, שוק המשקיעים, חגג ובגדול. קולם של הפסימיסטים, שבתחילת השנה חזה
בועה, נדם. היום ברור לכולם כי סוף ההמראה לא נראה. פתיח נהדר ל-2022.
יש להניח שחלק מהקוראים של הבלוג הזה טרם עשו הכרה עם דיוויד פרוסט. אז תכירו: לורד פרוסט היה השר לענייני ברקזיט בממשלת בריטניה, והוא התפטר מתפקידו לפני כמה ימים. האיש נימק את התפטרותו בכמה סיבות. חרה לו שהממשלה בראשות בוריס ג'ונסון נסוגה מעמדתה להכיר בזכות התושבים שלא לעטות מסיכה לעת קורונה/אומיקרון ולא לשמור מרחק איש מרעהו. היא גם החליטה להעלות את דמי הביטוח הלאומי למימון ההוצאות התופחות לטיפול בחולי קורונה, והיא כנראה מתקפלת מעמדתה הקשוחה ולפיה לבית הדין האירופי לא תהיה סמכות במחלוקת על הסדרי הסחר בצפון אירלנד (שבריטניה התעקשה שהיא חלק בלתי נפרד הן מאנגליה והן מהאיחוד האירופי).
הנה תמונת המצב הגלובלית (א): בכשלושים השנה האחרונים הצטמצם אי השיוויון הכלכלי בין המדינות.
הנה תמונת המצב
הגלובלית (ב): באותה תקופה גדל אי השיוויון כמעט בכל מדינה.
ובתרגום: הפער
בהכנסה בין משה הישראלי לבין מוסה בבנגלדש הצטמצם. הפער בין נתנאל הישראלי (עשירון
10) לבין כל שאר הישראלים גדל.
נתנאל (עשירון
10) הישראלי אינו חריג בקרב דומיו בעולם. תומא פיקטי הוא כנראה הכלכלן הכי מפורסם
בעולם בעשרים השנה האחרונות. הוא ושותפיו עמלו לנבור במידע על אי שיוויון ומצאו
שהצמרת (אלפיון, מאון ועשירון) ברחה לא רק מהשורשים אלא גם מהגזע והענפים.
ישראל לא המציאה
את זה אבל ההחלטה החדשה כי מדי יום תפורסם רשימה של מדינות "אדומות" היא
המצאה של מדינת חלם.
לא מיותר
לציין: אף אדם לא נדבק ממדינה אדומה. אפילו אדום כהה, בורדו ודומיהם. ככל שידוע,
ואני לא מומחה, המגיפה נובעת מווירוסים ולא ממדינות. יכול גם להיות, בגלל ריכוז
גבוה של יהודים חרדים, שאלוהים מדביק במחלות. הרי הוא כל יכול, לא? אבל גם זה טרם
הוכח. בכל מקרה תנחומי לראש הממשלה שחזר ממדינה כתומה ועכשיו נמצא בבידוד של 3
ימים לפחות. מעניין שטס לשם על אף שהממשלה שלו פסקה כי "הנסיעה ליעד זה מותרת אך אינה מומלצת בגלל
רמת התחלואה בה."
התלמוד קובע שנבואה ניתנה רק לשוטים ולתינוקות, לפחות מאז שהמקדש בירושלים נהרס. אבל יש הטוענים כי גם לפני ההריסה מי שהתיימרו להיות נביאים לא היו חכמים במיוחד. השוטים הגדולים הם אלה שמקשיבים לנביאים.
שוטה הכפר החדש
הוא אביגדור ליברמן, שר האוצר. לא מכבר הוציא הודעה ולפיה "מפחיתים את מחירי
הגבינות ומוצרי החלב בעשרות אחוזים". איך ליברמן יודע שזה מה שיקרה? כי הוא
חתם על צו ולפיו מתבטל המכס על יבוא המוצרים האלה מאירופה. שם מחירו של קילוגרם
יוגורט הוא 8.5 שקלים – חצי מהמחיר בישראל. ועוד הודיע הנביא אביגדור כי מחירן של
גבינות צפוי לרדת ב – 25%.
"קראת"?
שאל אותי שותפי לחטא ההתמכרות לספרי ג'ון לה קארה בעודנו יושבים ביציע במשחק
הכדורגל. בוודאי, השבתי. "אז עבור מי הוא היה מרגל?"
שאל השותף/המתמכר.
נושא שיחתנו דאז
היה ספרו של לה קארה "המרגל המושלם". ו"הוא" שבשאלה היה הדמות
המרכזית בספר. הדעה המקובלת היא שלה קארה
כתב ספרי ריגול, כמי שבעצמו היה עובד השרות החשאי הבריטי. הייתי ונשארתי בדעה
שונה: הסופר הבריטי עטף בסיפורי ריגול ביקורת עוקצנית על האליטה הבריטית המנופחת בגינוני
נימוס וצביעות. העוקץ שכנגד לא היה המרגל הרוסי של המלחמה הקרה או הטייקון שלאחרי
סיומה של המלחמה. זו היתה נשמת המרגל.
כך אני מבין (או
שלא) את העניין: אלפרד אקירוב בן ה – 80 מבקש לתת מתנה לבנו ג'ורג'י בן 53. המתנה
היא תאגיד "כלל ביטוח" שערכו נמדד בכמה מיליארדים טובים. הבעייה היא
שלאלפרד אין את "כלל ביטוח". יש לו רק צ'ופצ'יק ממנו. אלפרד רוצה לקבל
שליטה על חברת הביטוח ולכן עליו לקבל אישור של רשות החסכון. ואפשר שבכלל הוא לא
יצטרך לאישור הזה – זו ג'ורה משפטית שאני מבין בה עוד פחות.
לצופה מהצד זה
היה משעשע. בערב מתכנסת הממשלה ומחליטה לאסור כניסה לישראל משש מדינות בדרומה של
אפריקה. בבוקר שלמחרת נודע כי וירוס ממשפחת אומיקרון בנה התנחלות בישראל. בצהריים
נמסר שיש עוד שבעה חשודים – שלושה מהם לא יצאו את ישראל זה זמן רב. אתמול מספר
החשודים עלה ל 13. בחישוב קל, ובהנחה שמחצית החשודים יורשעו, יש כאן מקדם הדבקה של +4 –
שיא ישראלי חדש.
מתברר שיש קטטה בעניין מחיר ליטר חלב גולמי שממנו נגזר מחיר ליטר חלב לצרכן. בצד אחד של הזירה נמצא משרד האוצר. בצד השני נמצאת מועצת החלב. מועצת החלב זה שם פומפוזי לגוף פרטי. מדוע הממשלה מנהלת משא ומתן עם גוף פרטי וקרטליסטי על המחיר שיקבלו בעלי הקרטל?
לינדה היא אישה
בת 31. היא בוגרת אוניברסיטה, וכאשר היתה סטודנטית הפגינה למען פירוז המזרח התיכון
מנשק גרעיני. עמדה במשמרת מחאה על אוזלת ידה של הממשלה בצמצום פליטות גזי חממה
וחתמה על עצומה שבבתי הספר לא יתירו להכניס גם בשר לצד בוטנים.
האם לינדה היא:
א.
פקידת בנק.
ב.
פקידת בנק פמיניסטית.
מה שנכתב לעיל
הוא וריאציה על סקר שאותו הזכיר פרופ' ישראל אומן בהרצאה שנשא לא מכבר באקדמיה
הלאומית למדעים. בסקר רב המשתתפים, יותר מ – 70% מהנשאלים השיבו כי לינדה היא
פקידת בנק פמיניסטית.
האם המשיבים
האלה הם אנשים רציונליים או מטורללים במידות שונות של טרלול.
אירוע שני
פלוני ואלמוני
לא מכירים זה את זה. פלוני מתקשר לאלמוני ומודיע שיש לו 1000 שקל והוא מבקש לחלוק
אותם עם אותו אלמוני. פלוני מסביר לאלמוני כי אם ישיב בחיוב להצעה הכספית שיגיש –
הוא יקבל את הכסף בלי שיידרש ממנו דבר. ואם יסרב – לא יקבל דבר. פלוני מסביר
לאלמוני כי מדובר באירוע חד פעמי ובין השניים לא יהיה קשר נוסף.
בהמשך, פלוני מציע
לאלמוני 200 שקל מתוך ה-1000, ואלמוני מסרב להצעה.
האם אלמוני הוא
אדם רציונלי או מטורלל?
הרציו של אומן
הטענה של אומן
היא שבשני המקרים המשיבים נהגו באופן רציונלי. בסיפור של לינדה יש סבירות גבוהה
שאקטיביסטית כמוה היא גם פמיניסטית. הסירוב של אלמוני אף הוא הגיוני כי חשש שיצא
לו שם של פרייר שנקנה בזול.
אומן הוא גם חתן
פרס נובל לכלכלה וגם חתן פרס ישראל. את שניהם הוא קיבל על תרומתו לתורת המשחקים,
שהיא ענף במתמטיקה בעל יישומים מגוונים – הרבה מהם בכלכלה, למשל באיך לבנות מכרז
ואיך לגשת למכרז. איך על תנובה להתחרות
בשטראוס ובטרה (שלושתם שולטים בשוק החלב ומוצריו). מה לו וללינדה, פלוני ואלמוני?
במודל המקובל הנלמד
בחוג לכלכלה, אחת מהנחות היסוד היא שהצרכנים הם רציונליים. למשל הם יעדיפו יותר על
פחות. תציע לצרכן ההגיוני מלפפון בשקל ושניים בשקל – הוא יבחר בשניים. על המודל
הכלכלי יש ביקורת רבה, בעיקר מצד השמאל. אלא שבארבעים השנה האחרונות התפתחה
ה"כלכלה ההתנהגותית" שבה, כך עולה מניסויים רבים, בני אדם רחוקים
מההגיון. אלמוני, אם היה הגיוני, היה עונה בחיוב להצעת ה-200 שקל, כי החלופה היא
אפס. לינדה יכולה להיות פקידת בנק מכל סוג שהוא כי אין מידע על דעותיה בהווה.
לפיכך, כך
טוענים כלכלני ה"התנהגותית", רבות מהטענות הכלכליות בנויות על ריצפת חול
ולא על ריצפת בטון. כאשר הבנק מעלה את הריבית בידיעה שנקנה פחות מלפפונים – הוא
מכשכש בזנב ומקשקש בראש.
אומן חולק על
"חוסר ההגיון" לכאורה. כפי שהוא ציין, יש דווקא הגיון רב בעמדות
ההפוכות. לפיכך אין בסיס לטענה שה"התנהגותית" מערערת את יסודות המודל
הכלכלי המקובל.
טרנספר לג'ינג'ים
מכיוון שאומן
הוא מתמטיקאי-כלכלי. מכיוון שהוא יהודי-דתי. מכיוון שהוא מכנה כל שפה שאינה עברית –
"שפת עם זר" אני מסיק שהוא ימני. לא סתם ימני –ארכי ימני. מה שהוא עושה
זה להצדיק שטיפת מוח. נניח שקם צורר באיזו מדינה ושוטף מוחם של המצביעים בצורך
לסלק מהמדינה את כל הג'ינג'ים. ואם אכן רוב המצביעים תומכים בו ומגרשים את אדומי
השיער – זה הגיוני לחלוטין. אם "פיליפ מוריס" מציגה פירסומת של גבר מעשן
"מרלבורו", והגברים אכן עושים כן – זה הגיוני, ולעזאזל הבריאות.
הרציו בשלייקס
לשבחו של אומן
הוא הביא אנקדוטה המפריכה את ההגיון שלו. הנין שלו, ילד קטן, שאל אותו "למה
נפוליון לבש שלייקס"? אומן בדק בזכרונו מה הוא יודע על נפוליון ועל אופנת
הלבוש במאה ה- 19 ולא מצא דבר. "לא יודע" פסק הרציונליסט לנינו.
"כדי להחזיק את המכנסיים שלא ייפלו" השיב הזאטוט.
כמובן שצריך.
עובדה: ברוב הערים הגדולות בעולם יש מטרו. רק פה אין. אז צריך ודחוף כי אנחנו
בפיגור. הנה סיכמתי בפחות מ 20 מילה את עמדת בנק ישראל, היועץ הכלכלי לממשלה, על
השקעה הנאמדת עתה ב 150 מיליארד שקל ומהיכרות עם תחזיות של פרוייקטים – מינימום
300 מיליארד שקל. יש בישראל כ 3 מיליון משקי בית. כל משפחה מתבקשת להפקיד בקופת
האוצר – במזומן או בקו אשראי - בין 50
למאה אלף שקל כדי שבגוש דן יקברו מטרו.
בפינלנד הועלתה הצעה ולפיה תהיה לכל עובד.ת הזכות לקבל מידע על השכר של חבריה.ו לעבודה. הניסוח הדו מגדרי הזה בא ללמד על כוונת המציעים. הטענה היא שיש אפליה לרעה בשכר נשים גם כאשר העבודה זהה לעבודת גברים באותו מקום עבודה. אם ההצעה תחוקק, המידע יהיה זמין ואפשר יהיה לתבוע בגין אפליה.
כצפוי אירגון
המעסיקים מתנגד להצעה. מאחר והממשלה הנוכחית בפינלנד היא קואליציה של המרכז והשמאל
ואישה עומדת בראשות הממשלה – יש מועד לחזון.
היה מי שאמר כי
הבעיה עם העליה בתוחלת החיים היא שהשנים הנוספות מגיעות בסוף כאשר אנו זקנים,
תשושים וחולים. ועל כל אלה נוספות צרות הפנסיה המתמעטת. רוב בני האדם לא מתעניינים
בנושא עד גיל 50 ואלה שמתעניינים, כמו פקידי משרד האוצר, עסוקים בהבלי האקטואריה
ובעיקר בשקרים. כך גם לאחרונה עת הציג האוצר שינוי ב"אגרות החוב
המיועדות".
מה זה?
יש סיבות נכונות לא לחבב את החרדים. הם מצביעים באופן גורף למדי למפלגות יהדות התורה וש"ס התומכות בעקביות בימין. אלה הפכו ממפלגות שעניינן הבלעדי כפייה דתית לחרד"לים וכשרות מהדרין לתומכים ושותפים נלהבים בהתנחלות ברחבי פלסטין ובכיבוש המאפשר את זה.
ויש סיבות
מטומטמות. הנה אחת מהן: לאחרונה התברר כי רשת שופרסל – הגדולה ברשתות השיווק
בישראל - מפעילה אתר אינטרנט "סודי"
לציבור החרדי שבו מחירי המוצרים נמוכים מאלה שבאתר הרשמי. המוסף הכלכלי של
"הארץ" הגדיל לעשות וטען כי בכך החילוניים מסבסדים את החרדים. פרט לכך
שהטענה מופרכת – כל אדם יכול לקנות באתר "החרדי" – מרוב טינה לחרדים
כולם פיספסו את הסיפור החברתי-כלכלי-פוליטי.
כל מי שעיניו
פקוחות ואזניו כרויות שם לב לפער שבין ההתחייבות של ראש הממשלה בוועידת האקלים
לבין מעשיה של ממשלתו. כאשר ממשלתו מקצה 12 קילומטר מרובע לחשמל סולארי, אפשר
לשכוח מהשגת היעד של אפס פליטת מזהמים בעוד 28 שנה. גם בצנרת החקיקתית אין דבר
משמעותי המתייחס לעניין. בקיצור, נפתלי בנט עובד עלינו ולא על פולטי הזיהום.
אפשר היה לצפות
את זה. הרי הוא למד כפל דיבור אצל מורו ורבו בנימין לבית נתניהו. מה גם שהאיש
מאמין אדוק ב"כלכלה חופשית" ושואב מדיניות מפורום קהלת שמטיף לחופש כלכלי,
כולל החופש לזהם.
בראיון לטלוויזיה בארצו אמר מפקד ההגנה האזרחית באיראן כי הוא בדעה שישראל וארה"ב הן שתקפו סייברית את מערכת חלוקת הדלק במדינה, מה שהביא לפגיעה בשגרת החיים של תושבי איראן. והוסיף האיש כי המומחים בטהרן עסוקים במציאת ההוכחה הנדרשת.
ללא קשר, אך באותו
הזמן, התברר ש"קבוצת ההאקרים black
shadow פרצה למחשבי תאגיד ישראלי
שבמחשביו משתמשים חברת הנסיעות דן, מכון לבדיקות רפואיות מור, האגודה למלחמה
בסרטן, ואתר ההכרויות אטרף". כזכור נפרצו מחשבי בית החולים הלל יפה בחדרה ועד
היום הצוות שם משתמש בנייר ועיפרון, אבל ההיסטוריה של המטופלים – כך נראה – טמונה
אצל הפורצים. ומי יודע? אולי גם הם ואריאנט של הצל השחור ש"מזוהה עם
איראן" (הציטוטים מ"הארץ").
רוח בלהות מרחפת
מעל הכלכלה העולמית: העלאה בשכר. זו, מסבירים כמה ממומחי הכלכלה, סכנה רצינית
הדורשת התייחסות מיידית. הנה על כן דיון בווריאנט הקורונה מסוג Wage Economics ובקיצור, EW, הפושה במקומותינו.
באופן מעט תמוה,
תחילת התופעה נרשמה בשנת הקורונה הראשונה שהיתה עמוסה בפיטורי עובדים, חופשות ללא
תשלום וסגרים על עסקים ותנועה. הכל דיברו על שפל, אבל השכר עלה.
נניח שאת/ה
יו"ר תאגיד תנובה או שטראוס. המשרד שלך הוא בשפיים ומנכ"ל הבנק מבקש
להיפגש בתל אביב. יש לך שתי אופציות נסיעה. בראשונה, את מבקשת מהנהג של האאודי
הצמודה להסיע אותך. בשנייה, המזכיר/ה שלך מזמין/ה מונית. מה עדיף?
מדד העדיפות הוא
זמן הנסיעה. והתשובה היא המונית ומסיבה פשוטה: היא יכולה לנוע על נתיב התחבורה
הציבורית (נת"צ).
שני משפטנים חברו לכתיבת מאמר שקל לסכמו בשני משפטים: חזון שתי המדינות מת. תחי הקונפדרציה ישראל-פלסטין.
המאמר הזה ראוי
לציון ולתגובה כי הוא משקף את "הישראלי הנאור" – במירעו.
הישראלי הנאור
הוא באמת בעד שתי מדינות. אבל מפעל ההתנחלות הקיים והנמשך עושה את זה בלתי אפשרי.
לפנות כל כך הרבה אנשים אי אפשר. ואם לא מפנים אותם – אז הגבול יהיה מאוד מפותל
וכלל לא ברור שאפילו שרטטן מדופלם יהיה מסוגל להעביר גבול.
כאשר מסתכלים על האנשים העשירים ביותר קל לזהות מהיכן הגיע הממון. בהסתברות גבוהה למדי התשובה היא: ירושה. נכון, יש אגדה אמריקאית ולפיה כל אחד יכול להתעשר. אני לא בא להרוס אגדות אלא להתעסק בעובדות: מימוש האגדה במציאות הוא נדיר למדי.
השאלה ההפוכה
דורכת על היבלת של "מדע הכלכלה". מדוע, בהרבה מאוד מקרים, גם עוני עובר
בירושה? התשובה המגחיכה היא "כי אין להם כסף". בנוסח הטאטולוגי הזה טמון
המוקש במחשבה הכלכלית. כי אם הבעיה היא שאין כסף – אז שהמדינה תיתן, והבעיה תיפתר.
לשם שינוי אתחיל את המאמר הזה מסופו. כך זה נראה: אני מגיש בזה תלונה אנונימית כנגד השר למודיעין, אלעזר שטרן, על כך שהתעלם מתלונה אנונימית ולפיה בצמרת המגזר הציבורי פועל מרגל – בכינוי "כוכב". כמו כן שטרן אשם, על פי עדותו, בגרימת נזק לרכוש המדינה.
ביני לביני
ניסיתי לנחש מהו הנורמלי החדש. אולי, החיים אחרי המגיפה שטרם הסתיימה. אבל מתברר
כי מדובר בקשיים באספקת מוצרים. הנורמלי החדש הוא העיכוב. לוחות הזמנים להספקה משתבשים,
הייקים סובלים מאולקוס והאנושות כולה אמורה להתרגל לכך שהתחייבות על מועד היא
חלום.
הגדרת הנורמלי
החדש פותחת נייר עבודה שחיברו שלושה כלכלנים שביקשו להבין מה קורה כאן. נשיא
ארה"ב אף הוציא צו ובו כמה מצוות עשה לצמצום נזקים.
תנחומי לגברת בלהה יהלום. בהינתן יחסי הכוח הפוליטים הנוכחיים היא תמשיך להיות שופטת שלום. אין לה סיכוי להתקדם. ויש לה סיכוי טוב שהיא תשפוט רק בסכסוכי שכנים. במובן של התאבדות הקריירה, הגברת יהלום היא לא מוגבלת בטיפשותה.
השופטת פסקה
השבוע כי במגבלות מסויימות רשאי יהודי להתפלל במתחם הקרוי על
ידי מוסלמים אל חרם א-שריף בירושלים, ועל ידי יהודים כהר הבית. המדינה ערערה ובתוך יומיים הפך בית המשפט המחוזי את
ההחלטה. תענוג לראות איך מערכת המשפט קשובה וזריזה לפעמים לבקשות השלטון.
לכותבי מאמרים יש בעיה. אחרי שנה של היכרות הקורא המתמיד שם לב שהכותב חוזר על עצמו. צריך, על כן, להפתיע מדי פעם. כאשר גדעון לוי מ"הארץ" כתב לא מכבר משהו שמשתמע ממנו כי בנימין נתניהו לא בוגד באנושות, המהומה היתה רבה. לוי, אני מעריך, חייך בהנאה. ההפתעה עשתה את שלה.
גם אני החלטתי
להפתיע ולהודיע על תמיכתי ברעיון שראוי להוריד את השכר של העובדים עם קביעות,
ובמיוחד את שכרם של הרופאים והאחיות.
בתחילת השבוע
האחרון היה איום ולפיו הפצצה הפיננסית העולמית תופעל במוצאי יום חמישי ה – 30
בספטמבר. משהפצצה לא התפוצצה התאריך האחרון והסופי הוא ה -19 לחודש. אז תוציאו את
כל הכסף שלכם מהמערכת הפיננסית, תנקו את הבוידם כדי לפנות לו מקום ותאגרו קופסאות
שעועית ברוטב עגבניות.
בעוד רבים מתושבי ישראל ניסו לנפוש באתרי התיירות ואגב כך להתפקק על הכביש, אני ניצלתי את ההזדמנות הזו, ואת החופשה של עובדי המדינה – כדי לתור את אתר האינטרנט הממשלתי. שם, למרבה הפלא לא מתנכלים ללא מחוסנים. לא נדרש תו ירוק. ואין פקקים. מטרת הטיול שלי היתה לבדוק כמה פליטות מזהמות נוצרות עת אני מטייל לגליל במכונית וכמה פליטות מזהמות נוצרות עת אני טס ללונדון.
יש בישראל שתי מפלגות בלבד: מפלגת מכחישי קורונה וסרבני החיסון, ומפלגת המחוסנים, שלשיטתם צריך לקרוע את הצורה למכחישים. האם המכחישים מגדילים את שיעורי התחלואה?
נניח שהחיסון
תופס ב – 100%, כלומר שמי שמחוסן לא חולה ולא יהיה חולה. אם כך, כל החולים שישנם
ושיהיו שייכים למכחישים, מפלגת המיעוט. בהנחה הזו אכן אפשר לקרוע להם את הצורה
ואפשר לחיות עם קורונה באותה שלווה שבה אנו חיים עם הבן דודה שלה – השפעת.
בעונת החגים הנוכחית, חודש תשרי של היהודים, הפוליטיקה במובנה הרחב צונחת. אלמלא הקורונה אפשר היה לסגור את השיח הציבורי. טוב, על כן, שיש את בנימין נתניהו שמשחק אותה קומיקאי עת הוא מגחך את בנט ו/או ביידן. גם הבלוג הזה החליט לצאת מהעולם הרציני אל הגיחוך. לפיכך אציג כאן כמה מהזוכים בפרס איג נובל ל – 2021 ואת המועמד שלי לפרס ל 2022.
במפגש של כמה אנשים בני 70+ סיפר אחד המשתתפים כי התבקש לשלם את דמי ועד הבית ב– 12 צ'קים, אחד לכל חודש. האיש קשיש אבל נאור דיגיטלית, והביע פליאה על "הנוהג המוזר הזה". הוא ביקש לבצע העברה בנקאית או לשלם באמצעות אחת האפליקציות מסוג ביט, פייבוקס, פיי וכו'. מקצת המשתתפים לא ידעו כלל במה מדובר. ולכן גם לא הבינו את הצרות הצפויות.
השיחה "הקשישה"
והלא-ממש חשובה הזו עלתה בראשי עת קראתי את מאמרו האחרון של דארון אסמוגלו (Daron Acemoglu). אבל תחילה
נעשה הכרות קצרה עם האיש.
כמו עמיתיו, גם
הפרופסור לכלכלה הזה מ MIT נמדד במספרם ואיכותם של מאמריו, ובמספר המצטטים
אותם. ציטוטים זו הגירסה המלומדת של ה"לייק" המטופש של פייסבוק. נכנסתי
לאתר שמודד את יכולותיו של אסמוגלו ומצאתי כי הוא צוטט כ – 180,000 פעם. נדמה לי
כי אם היה שחקן כדורסל הוא היה נכנס עם מספר קליעות כאלה ל"היכל
התהילה".
אגירת מידע
המאמר עוסק בבינה
מלאכותית (AI). בעוד הדוגמא דלעיל על העברת כסף באופן
דיגיטלי היא בבחינת הפטיש והמברג של עולם המיחשוב, הבינה המלאכותית היא, לעת עתה,
פסגת הישגיו: מכונה שלומדת ויודעת לעשות דברים. ויש המצפים למכונה שתוכל לייצר
דברים שאפילו בני אדם לא יצרו קודם לכן. על גבול המדע הבידיוני.
התזה של אסמוגלו
היא שיש סכנות חברתיות, פוליטיות וכלכליות בבינה מלאכותית. והסכנות האלה יתממשו
אלא אם המדינה תתערב ותקבע כללים – רגולציה – של מה ואיך מותר ובמיוחד אסור.
כולנו מודעים
לאגירת המידע באמצעים אלקטרונים ורבים אף נהנים מהיכולת הזו. למשל כאשר הטלפון שלנו
זוכר עבורנו את כל מספרי הטלפון של מכרינו. או כאשר הקשת אות אחת על מקש מנוע
החיפוש "מולידה" מיד את האופציה המבוקשת על ידינו. אלא שלצד הסכנה
לפרטיות, נולדת כאן בעיה כלכלית. המושג היסודי בכלכלה יעילה וטובה הוא מידע. מידע
שאין לכולם פוגע בתחרות. מכאן החוק הבורסאי האוסר שימוש ב"מידע
פנים". אלא שמידע הנצבר בידי תאגידים
כמו גוגל, אמזון, פייסבוק ואחרים אינו גלוי לכל ונמכר למי שמוכן לשלם, ולשלם יותר.
כך נוצרת תחרות לא שיוויונית ובעל המאה נהפך לבעל השליטה. מה שמאפשר גם לבעל המאה
לעשות מניפולציות במידע לטובתו או לטובת מי שמשלם לו.
פחות הכנסה לעובדים
אסמוגלו חושש
ששימוש יתר כנ"ל יפגע באנשים עובדים הן בהפעלת מנגנוני בילוש ופיקוח
דיגיטליים על העבודה, הן באמצעות פיטורין והן באמצעות הורדת שכר. נכון, לעיתים
עובד א' מפוטר (ראו סניפי בנקים שנסגרים) אבל מובטל ב' מועסק בהפעלת בינה
מלאכותית. אבל החשש הוא שכוח השוק של תאגידי המידע יביא לצמצום העבודה והפחתה
בהכנסה. ויש חשש נוסף: כבר עתה ניכרים ניצנים ששימושי הבינה המלאכותית באים להחליף
שיקול דעת של עובדים.
איפה הממשלה
ולבסוף הסכנה
למשטרים דמוקרטים כאשר אנשים מגלגלים מה שנראה כ"מידע" הלאה והלאה.
ייצור תיאוריות קונספירציה (זוכרים איך המשטרה "הרגה" חולה קורונה לא
מחוסן?). החלשת העבודה המאורגנת והגדלת חלקו של ההון בהכנסה הלאומית.
התשובה לשאלת
מניעת הסיכונים מצוייה, לדבריו, בידי הממשלה. ניקח לדוגמא את תאגיד NSO שפיתח תכנת ריגול ומכר
אותה – כך דווח - למשטרים דיקטטוריים ולאירגונים מפוקפקים. האם אני יכול לייצר רעל
ולהפיץ אותו – תמורת תשלום – למי שאני חפץ לתיתו? כמובן שלא. מהו רעל בבינה
מלאכותית? הנה עניין לממשלה לעסוק בו. המשטר הנוהג היום, זו המסקנה העיקרית, שבו
התחום הזה משולל כל פיקוח – הוא מסוכן לעתידנו.
אסמוגלו, על כן,
מצטרף לשורה קטנה מדי של כלכלנים הטוענים כי "התחרות החופשית" כמזור
לכלכלה היא בלוף שמכסה על האינטרסים של בעלי המאה. הוא חד משמעי: צריך פיקוח מוקפד
על הבינה המלאכותית.
מעניין אם יהיו
180,000 לייקים למאמר הפסימי הזה שקריאה בו לא מומלצת לאנשים נטולי תואר ראשון
ויותר במתמטיקה.
ידידי י"ב ידוע בקרב רעיו כמתנגד לנוהג ה"טיפ" – הלא הוא התשר, הנפוץ בעיקר במסעדות אך ידוע גם במספרות לנשים (אבל לא לגברים) בהן יש חפיפת שיער. כמה מחבריו בדעה שהתנגדותו מקורה בקמצנות, הניכרת גם בעובדה שהוא חובש בגדים שפג תוקפם מבחינה אופנתית וגם בדבקותו בפלאפל על אף שהערייס זוכה בשנים האחרונות בבכורה בתחרות הג'נק פוד הפופולרי.
באמצע השבוע
האחרון נכנס לתוקפו חוק באל סלוודור ולפיו הביטקוין הוא מעתה מטבע רשמי במדינה. יש
סיכוי שהמדינה תיכנס לספרי ההיסטוריה כמדינה הראשונה עם ה"מטבע" הזה.
ויש המנבאים שהיא תיכנס להיסטוריה גם כמדינה האחרונה.
עיתון "הארץ" סיפק למחרת כותרת משעשעת "תקלות בהשקת הביטקויון באל סלוודור הפילו את המטבע ב – 17%". מה שמשעשע הוא שהשערה האחרונה בזנב הפיננסי מזיזה את המטבע שנולד במטרה להיות הכי יציב בעולם, לפחות לדעת עורך הידיעה שמקורה בבלומברג וסוכנויות הידיעות.
"מעריב":
"סגר כללי יוטל על אזור יהודה ושומרון והמעברים ברצועת עזה במהלך חגי
תשרי".
שאלה: איזה
מהדיווחים האלה הוא אמת?
"הכנסת
אישרה אמש בקריאה ראשונה את הצעת תקציב המדינה לשנים 2021-2022. התקציב ל – 2021
יסתכם ב 432 מיליארד שקל ושל 2022 ב – 452 מיליארד שקל. הגירעון השנה יהיה 6.8%
ושל השנה הבאה 3.9% כך מוסרת כתבתנו יערה שפירא".
כך, עם שינויים קלים,
נמסר במהדורת השעה 6 בבוקר ביום שישי האחרון ברשת ב' של תאגיד השידור הציבורי. לא
משהו דרמטי. יהיו שיאמרו אזוטרי. ויש האומר: הונאה.
בשנה האחרונה
נדונו שתי בקשות למיזוג תאגידים המספקים שרות טלפון סלולרי. מה ראוי שייעשה עם בקשות שכאלה? לחסידי התחרות
התשובה ברורה: אסור לתת אישור כי התחרות היא בנפשנו הכלכלית.
אלא שזו, טוענים
בצד שכנגד, הסתכלות חד צדדית. כתוצאה ממיזוג נקבל תאגידים חזקים יותר, רווחיים
יותר. הרווחים הגדולים יעשירו את בעלי המניות מחד ואת קופת המדינה מאידך. מאחר
וכמעט כולנו מחזיקי מניות באמצעות קרנות השתלמות, קופות פנסיה ושאר ירקות פיננסים –
כדאי לנו להיות בעד מיזוג, כי ערך הרכוש שלנו יגדל.
איך מכריעים
במחלוקת כזו?
שתי ידיעות שהתפרסמו לאחרונה שופכות אור על התשובה לשאלה הבאה: האם ישראל תעמוד ביעדי ייצור אנרגיה נקייה (שלא משריפת דלק) כפי שהתחייבה לאו"ם?
בידיעה הראשונה מתוארים ההליכים הבירוקרטיים שעל יזם של אנרגיה נקייה לעבור בטרם יוכל להקים מתקן לייצור חשמל. בקצרה: רוב הקרקע של המדינה מנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל. זו פועלת כמונופול לכל דבר ועניין. ולענייננו היא מבקשת להביא למירב את המחיר שהיא תקבל עבור שימוש בקרקע הציבורית שאותה היא מנהלת. חלק מזה מעוגן בחוק: למשל חוק חובת מכרזים. אולם הידיעה מספרת שהרשות הזו מרבה בשטיקים נוספים, הנמשכים שנים, כדי להעצים ולהעמיק את קופתה.
בישראל מוכרת
התופעה שבה הימין תוקף את בית המשפט בטענה שהוא פוסק נגד שלטון הרוב. הרוב, טוענים
גדי טאוב וחבריו, קובע. אני תוהה מה היו אומרים אם הרוב בדרום אפריקה היה קובע שעל
הלבנים להיות משוללי זכויות ל – 100 השנים הקרובות.
איך יודעים מה
הרוב רוצה? כרגיל לא יודעים. כי אצלנו, שלא כמו בשוויץ ובארצות הברית, אין משאלי
עם בשאלות ספציפיות. כאשר הימין הישראלי מדבר בשם הרוב הוא מדבר על רוב המצביעים
או רוב חברי הכנסת. וזו הטעייה שנבלות בבסיסה.
בסוף השבוע
הודיעו בחדשות כאן 11 כי לדעת שירותי הכבאות "השריפה העצומה בהרי ירושלים
נגרמה מהצתה”. מי כבר יכול להיות אשם בהצתה? הערבים
כמובן. אני מאוד מעריך את היכולת של הטפסר לזהות אם הדלק ששאריותיו התגלו הוא
ממצית המנגל (של יהודים) או דלק ייעודי לשריפת יערות (בידי ערבים). שאפו לטפסר.
לא מכבר ביקש
ממני קורא להתנתק ממאמרי. הוא נימק בקשתו בגודש האופף את תיבת הדואר הנכנס שלו.
אני מניח שהוא היה מנומס: יש לו דברים חשובים יותר לקרוא.
אנחנו מכירים את
המושג גודש מתחבורה. כאשר מספר כלי תחבורה בתנועה עולה על יכולת הקליטה של כביש
נוצר הגודש שבא לביטוי בתנועה איטית. וכך כל נהג שנוסף לכביש לא רק מאט את מהירותו
שלו אלא פוגע גם בזולת. לפיכך בהרבה מקומות בעולם מונהג "מס גודש" כדי
לווסת את התנועה. יש האומרים כי המס הזה נועד להוריד את העניים מהכביש.
המוספים
הכלכליים מסכימים כי ביטול מכס על תוצרת חקלאית יניב הפחתה במחירי הפירות והירקות.
ובאותה רוח כתב השבוע איתן אבריאל מ"הארץ" כי אם בנק ישראל היה מפסיק
להגן על מחיר הדולר (במונחי שקל) ומאפשר למחיר הזה לרדת – נניח מ 3.2 שקל ל 3.0
שקל אז כלל מוצרי היבוא היו מוזלים. התרגיל הפיננסי הזה היה גם חוסך כסף ציבורי כי
בנק ישראל תומך במחיר דולר גבוה על ידי הדפסת כסף. ולפיכך היתה מוקטנת הסובסידיה
שההיי-טק הישראלי מקבל כאשר הוא מוכר תוכנת ריגול לסעודיה, למשל.
מה שמתחבא מאחורי
הטענות הכלכליות האלה הוא שמחיר מוצר נקבע על ידי העלות שלו. לומדים את זה בשיעור
הראשון בכלכלה. המחיר, לומדים, נקבע על ידי הביקוש וההיצע. אם נוריד את המכס
ונוזיל את הדולר אז ההיצע יגדל והמחיר יירד. פשוט ולעניין.
על הטנגו הזה
חוזרים מדי כמה שנים. הממשלה מבקשת להעלות את גיל הפרישה מעבודה של נשים. שדולת
הנשים והמפלגה הקומוניסטית (חד"ש) מתנגדות. הוויכוח מתלהט ולבסוף נמוג. נשאר
המצב בו אישה זכאית לפרוש מעבודה מגיל 62 ואילך ולקבל פנסיה וקיצבת זיקנה. ואילו
גבר זכאי לכך רק בגיל 67. יש כאן אי שיוויון משמעותי לטובת נשים.
ארגוני החקלאים
מעוצבנים על הממשלה, שאישרה לפתוח את היבוא של מוצרים חקלאיים טריים ולבטל את שיטת
המכסות לביצים. בינתיים נזרקו ביצים באחת ההפגנות ויש לקוות שישפכו מכלי ענבים
ברחוב ניקנור בירושלים, שם אני מכיר כמה נזקקים.
גילוי נאות: כאשר
אני שומע "חקלאים" אני תמיד נגדם. עוד בטרם שמעתי את הטיעונים. הסיבה
היא שנציגי ה"התיישבות" ממשיכים בבלוף הציוני שנשען בעבר ובהווה על גזל
אדמות.
סתיו שפיר, חברת
כנסת לשעבר ממפלגת העבודה, הציעה הצעה יוצאת מהכלל: תחבורה ציבורית בחינם. במאמר
שכתבה ב"הארץ" היא מראה שיש כדאיות כלכלית לרעיון. תחשיבים כלכליים הם
כחומר בידי היוצר. תגידי לי מה את חושבת – ואמצא תחשיב שיראה שאת צודקת. ההסבר
העיקרי לתועלת שבחינם היא במשפט הבא: "כל מכונית (פרטית – ג.ע.) שתחסך מהגודש
בכבישים תייצר רווח...". זה הסבר מדוייק אך אליה וקוץ בה: שפיר שכחה להסביר
איך מקטינים את מספר המכוניות הפרטיות, למעט הצעתה שהתחליף, לכאורה, בתחבורה
ציבורית יהיה במחיר אפס.
מעטים שמעו על איפסלנטי שבמדינת מישיגן בארצות הברית. בראשית שנות
השישים של המאה הקודמת נעשה בה ניסוי חינוכי מאוד לא מקובל באותם ימים.
123 ילדים קטנים, שחורים ו"טעוני טיפוח", הוכנסו לתוכנית
חינוכית ייחודית: למדו בה החל מגיל שלוש למשך כשעתיים וחצי בכל יום. ייחודה היה
בכך שעד אז איש לא חשב להשקיע בעוללים. זה היה ניסוי אקדמי לכל דבר: במקביל
לעוללים שנבחרו יצרו קבוצת ביקורת של עוללים שלא הוכנסו למסגרת חינוכית כלשהי.
התוכנית הייתה ייחודית גם, ואולי בעיקר, משום שאת העוללים לא הכניסו למכבש
השינון והציון המקובל בבתי ספר. העוללים למדו בעיקר איך לשתף פעולה. האבא של
הפרוייקט היה ג'יימס הקמן מאוניברסיטת שיקגו, הפרוייקט נקרא "פרי" על שם
בית הספר באיספלנטי.
אנחנו מתקרבים
למועד שבו הממשלה אמורה לדון ולהחליט על תקציבה לשנים 2022-2023. מפתיע, אבל כל
השרים רוצים יותר כסף. טרם נמצא השר שיודיע בישיבת הממשלה כי הוא מסתפק בתקציב
הקיים. לעומתם מתייצב שר האוצר ובפיו המשפט השגור "צריך לשמור על מסגרת
התקציב", כאילו שיש כזו מסגרת. לענייננו, אביגדור ליברמן הודיע בשבוע הראשון
לכהונתו כי לא יהיו העלאות מסים.
איך מגשרים על
הפער? לשם כך קיימת הפינה האינטרנטית הזו, ובה נלמד השבוע על חוק אמריקאי משנת
2005 שיצר קשר בין גביית מסים לבין דרכונים. החוק קובע כי הממשל יכול לשלול את
דרכונו של מי שיש לו חוב של יותר מחמישים אלף דולר למס הכנסה. אלא שמחקר שהתפרסם לאחרונה ובדק את האפקטיביות של החוק מצא כי הממשל האמריקאי מתייחס בסלחנות לחייבי
מס. בשנת 2008 הנפיק הממשל דרכונים ל- 224,000 אנשים שהיו באותה עת חייבים 5.8
מיליארד דולר. בכל אופן, הנה לנו שיטה לגבות מסים בלי להעלות את שיעורי המס.
היישום הישראלי
ארה"ב היא
מדינה גדולה, ואם אתה בעל חנות מכולת במישיגן עם חוב של 100,000 דולר למס הכנסה –
אתה יכול לחיות טוב גם בלי דרכון. בקולורדו כבר היית? על גשר הזהב בסן פרנסיסקו
כבר שרת?
אבל בישראל
התמונה הפוכה. בלי חו"ל אין כאן חיים. לכן המהלך המוצע צפוי להביא תועלת של
ממש לממשלה, והוא יפה כפליים משום שהוא פועל גם לצמצום האי-שיוויון בהכנסה.
אצל שכירים
בעיית החוב לא קיימת. הם "נהנים" מניכוי מס במקור ולכן לא יכולים לייצר
חוב למס הכנסה. איום שלילת הדרכון פועל רק על עצמאים. ככלל ובממוצע, עצמאים עשירים
משכירים. אבל הכסף הגדול נמצא אצל התאגידים ומנהליהם.
לכן מוצע כאן
להרחיב את החוק האמריקאי: כל תאגיד החייב לרשות המסים יותר ממאתיים אלף שקל –
מנהליו יישארו ללא דרכונים. מי הם המנהלים? מועצת המנהלים, המנכ"ל וכל סגניו,
וכן בעלי השליטה בתאגיד. אם, למשל, ל"מגדל
חברה לביטוח" יש חוב של מיליון לא רק מנהליה. גם בעל השליטה – שלמה אליהו
באמצעות "מגדל אחזקות" – יצטרך להסתפק במלון בראשית במצפה רמון.
צרת טייקון
המפקח על הבנקים הוציא לא מכבר טיוטת הוראות לבנקים
כיצד עליהם לטפל בגופים שקיבלו מהם אשראי אך לא פרעו אותו במועד. אגב, השיטה הזו –
לקבל הלוואה מבנק ולא להחזירה – היא השיטה העיקרית שבאמצעותה משקיע הופך לטייקון.
בין השאר, המפקח קובע שאם גוף לא שילם את חובו בזמן, ינוהל הטיפול בו ביחידה
מיוחדת בבנק, ולא ביחידה שנתנה לו את ההלוואה.
אלא שהמהלך הזה
לא צפוי להרתיע את הטייקונים לעתיד. במקום זאת, מומלץ להרחיב את חוק הפקעת הדרכון גם
למי שיש להם חוב לגופים ציבוריים ולא רק לממשלה. תארו לעצמכם איך אליעזר פישמן –
גדול פושטי הרגל – היה נוהג אם ברגע שלא
שילם חוב היה נלקח ממנו הדרכון. נכון, הוא לא היה נהפך לטייקון, הבנק לא היה מוחק את
חובותיו, ולציבור המשקיעים לא היו עושים תספורת. בקיצור: היה פה באמת אור לגויים.
אז קדימה,
ליברמן.
אחת הסיבות
שעובדי המינהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים שבתו בשבוע שעבר היתה בעניין התקן.
בינתיים המשך שביתתם נדחה אחרי ששר
הבריאות – שאין לו כל אחריות לנושא – הבטיח לפעול למענם בקרב מי שיש לו אחריות
לנושא – שר האוצר.
לכאורה עמדת שר
האוצר צודקת. במהלך המגיפה הוסיפו לבתי החולים 200 תקנים. עתה משהסתיימה המגיפה –
או שכך נדמה – מחזירים את התקנים לבוידם. כך נוהגת ממשלה אחראית.
כבר בראשית מאמר זה חובה לציין כי לדעת המחבר נבחרת אנגליה בכדורגל שיחקה רע לאורך אליפות אירופה שהסתיימה השבוע. זאת בניגוד גמור לכל הנאמר והנכתב בשיח הציבורי באי שממזרח לאירלנד. אלא שהמדינה רועשת וגועשת לא בגלל האמת הכדורגלנית אלא בגלל הברך.
צמד המילים
"גילוי נאות" נתפס כבר שנים כדבר ראוי בחברה מתורבתת. הצמד מבטא מושג
מוערך: "שקיפות". טרם מצאתי מישהו שטוען כי שקיפות וגילוי נאות כלל אינם
נאים וכי עכירות היא צו השעה, הכלכלה והחברה.
עד השבוע.
בחשבונאות יש יצור הנקרא מאזן. בצידו האחד נרשמים הנכסים ובצידו השני ההתחייבויות. שניהם אמורים להיות, בסופו של חשבון שווים. מכאן השם מאזן. המאמר דלהלן בא לחשב את המאזן של מרצ אחרי כחודש לממשלה החדשה.
"כפייה של
זכויות להט"ב היא איום"
(יאנז' ינשה,
ראש ממשלת סלובניה*)
למקרא הכותרת
הקוראים השפויים יעדיפו לצפות במשחק קריקט או אפילו לדון בהגותו של יעקב ליצמן.
אלא שדת חדשה-ישנה מתבססת בממשלה. שר האוצר, אביגדור ליברמן, אמר השבוע כי "מדובר בצעדים שיפחיתו את הרגולציה ... ויקדמו
חדשנות ותחרות אפקטיבית בשוק .... אנחנו נמשיך להוביל צעדים שיובילו לשיפור השירות
לצרכן, הפחתת עלויות וקידום התחרות בישראל".
אתם בטיול
קבוצתי בהונגריה והמדריך מודיע ברמקול שבאוטובוס כי קיבל הודעה ולפיה "זכינו
בכרטיסי חינם לתחרות איגרוף יוצאת דופן, הערב בבודפשט". בחוץ גשם סוחף, ואחרי
התחרות – 3 סיבובים בלבד – הארוחה המובטחת במסעדת "גולאש האווזים"
הנודעת בפשט.
הנה קושיה
פוליטית: מה את.ה מעדיפים: אבטלה בשיעור 0% או 5%? אני משער שהקורא.ת מנסה לנחש
משהו כזה: אם הוא שואל, סימן שיש כאן טריק. ובכל זאת?
יש טריק, והוא
נובע מהשימוש השגור במילה אבטלה. כולם מניחים שמדובר בבני אדם שמחפשים עבודה ולא
מוצאים. אלא, ובמבט רחב יותר, מצב האדם המובטל אינו שונה מהותית ממצב המסמר המונח
ב"טמבוריה" החביבה עליכם. אלא שלמסמר המובטל אנחנו קוראים מלאי. אבל
במהות הפוליטית-כלכלית אין הבדל ביניהם.
בימים אלה אנחנו
מצויים בדובדבן של עונת הכדורגל: אליפויות אירופה ואמריקה. מה שנותר הוא לנחש מי
המדינות הזוכות ומיהם 11 השחקנים הנבחרים לטובים ביותר. שני העניינים האלה יישכחו
במהרה כמו הדובדבנים מהשנה שעברה.
לשם השוואה, אם
נשאל בקרב בעלי תואר שני ויותר במדעי החברה מיהם חמשת הכלכלנים החשובים ביותר
בתולדות האנושות אני מהמר שכל המשתתפים יכללו ברשימה הזו את סר דייויד ריקרדו
האנגלי, ששמו מרמז על מוצא משפחתו – ספרד.
בימים שבישראל
היה שמאל היתה קבוצה שנקראה "מצפן". הקבוצה הזו שללה מכל וכל את
ההסתדרות כמייצגת אמיתית של העובדים. גם בגלל שההסתדרות של אז היתה אחד המעסיקים
הגדולים ביותר ולכן מצויה בניגוד עניינים, וגם בגלל היותה חלק מהממסד הציוני ולכן לא
ראתה ממטר עובדים שאינם כאלה.
"נצטרך לשמור על איפוק בהיבטים האידיאולוגיים" כך
אמר ראש הממשלה, נפתלי בנט, בישיבת הממשלה הראשונה, מן הסתם כדי שלא לריב יתר על
המידה. אלא שלא כמו בניינים, אוויר ובני אדם – אידאולוגיה לא ניתנת להריסה. השאלה,
בתחום האידיאולוגיה, אינה אם יש קצת או הרבה (מבחן האיפוק) אלא רק אחת: איזו אידיאולוגיה.
ידידי י"ב
הוא ציניקן מדופלם. לשיטתו רוב מה שנקרא פוליטיקה אינו אלא תחפושת. עניינים כמו
זיהום האוויר, המס הנמוך לעשירים על הכנסה מריבית, חינוך לא יוצלח, התחלואה
והתמותה גבוהים בקרב מי שהכנסתם נמוכה מהחציון, שלום עלי אדמות, כל העניינים האלה
מורכבים מדי, וכל פוליטיקאי שישבנו יקר לו יתרחק מהם. לכן צריכים הסחת דעת.
השולטים נדרשים לאויב כדי להפחיד ולייצר אחדות.
אם מחפשים מספר
שמציין יותר מכל את השבוע הרי זה 15. שבעה שרי אוצר המליצו, ו- 7 נשיאים וראשי ממשלה יאשרו הצעה ולפיה מס
חברות בכל מדינה יהיה לא פחות מ-15% וכי תאגידים ישלמו מס על פי הכנסותיהם בכל
מדינה. אם ההצעה תתקבל, ואם לא יכניסו בה חורים, ואם יענישו מדינות סרבניות כמו
שהענישו את בלרוס שחטפה מטוס - זה יהיה הישג מדהים. הנה לנו גלובליזציה במיטבה.
ג'וזף סטיגליץ רואה שחורות. ובל נקל ראש באיש. פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. חתן פרס נובל לכלכלה ואחד מהכלכלנים היותר ליברלים במונחים אמריקאים, כלומר שמאל במושגים ישראליים. בדברים שנשא בכנס Green Swan ודווחו ב South China Morning Post הסביר סטיגליץ את החיוניות בטיפול מהיר וחד בהפחתת הזיהום כפתרון לבעיות האקלים מחד ובבעיות הבריאות מאידך. אלא, וזה החידוש, המדיניות הירוקה עליה הוא ממליץ תצטרך לעבור כנראה דרך בור שחור.
יצחק בריק כתב
לא מכבר מאמר ב"הארץ" שבו קטל את היכולת הצבאית של ישראל. בריק הסביר כי
אם הצבא לא הצליח להביא בתוך שבוע להפסקת ירי הרקטות של ישראל, קל וחומר שלא יצליח
להתמודד עם ירי דומה אם המלחמה תהיה רחבה יותר – נניח כוללת את הגבול עם סוריה
ולבנון.
ישראל, אפשר
להבין מהמאמר, איבדה את יכולת ההרתעה. ולא יעזרו הדיבורים הנמלצים. לא יעזרו המשך
הסנקציות הכלכליות על עזה. לא יעזרו שהן יוחמרו אם לא יחזירו לישראל גופות חיילים
מתים ואזרחים שחצו את הגבול. ישראל איבדה את זה.
עכשיו כשיש סימנים במדינות מפותחות כלכלית - כאלה שביכולתן לרכוש חיסון לקורונה – לצמצום ממדי המגיפה, ליציאה מהמיתון הכלכלי ושאר סוכריות הטמונות עבורנו בעתיד, מתחילה העגמומיות לשרות על פני הכלכלנים. יש הרואים עליות במחירי חומרי הגלם. יש הטוענים כי העליות האלה יתגלגלו למחירים שמשלמים צרכנים. יש החוזים את שובה של האינפלציה.
ויש הטוענים כי
המצב יהיה חמור עוד יותר כאשר הממשלות יצטרכו להתמודד עם החוב הענק שהן יצרו לעת
מגיפה. מאיפה יהיה לממשלה, כל ממשלה, כסף כדי להחזיר את החובות האלה?
