לפני כ־20 שנה פגשתי את הסטטיסטיקן הממשלתי דאז והפרופסור לכלכלה שלמה יצחקי בכנס שעסק בהתחלקות ההכנסה ובעוני. ישבנו בקצה האולם, וכשהתחיל להיות משעמם יצחקי לחש באוזני "בשיטה שבה אנחנו מודדים עוני תמיד יהיו בישראל 20% עניים".
בהתחלה
חשבתי שהוא מקנא בכלכלני הביטוח הלאומי על כך שהם, ולא הסטטיסטיקן הממשלתי, מחשבים
את ממדי העוני. אבל השבוע פורסם דו"ח העוני ל־2023, והתברר שיצחקי צדק.
משתמו הקרבות בין סרביה וקרואטיה, לפני יותר מעשרים שנה, נסע י.ב. לדוברובניק שבקרואטיה. שם, לחשו לו יודעי ח"ן, יש מסעדת דגים שופרא דשופרא. בין הארוחות טייל לאורך החוף, והנה ראה קיוסק. התיישב י.ב. והחל לשוחח עם הבעלים על כל מה שעוללה מלחמת האזרחים.
מתי שהוא שאל הישראלי: "אנחנו, בישראל,
יודעים לזהות ערבים, בטח בשפה ולרוב במראה. אתם, קרואטים וסרבים, מדברים אותה שפה
ונראים אותו הדבר. אז איך ידעת את מי להרוג?"
מרבית הכלכלנים הקלאסיים, החל במאה ה-18, תמכו בתחרות חופשית. אבל הם לא טענו, כמו הניאו־ליברלים של המאה ה־20 ואילך, שהשיטה יוצרת "שיווי משקל", כלומר נרוונה של פעילות כלכלית מסודרת, נטולת חיכוכים, המניבה יעילות ורמת חיים מיטבית.
להיפך, רובם לא האמינו שהשיטה הזו יציבה. יוזף שומפטר כתב על מחזוריות בתנודות כלכליות, קרל מרקס בנה קריירה מתיאור הקפיטליזם המתמוטט אל תוך עצמו (וטעה).
בסדרת הטלוויזיה "סיינפלד" מודיע רופא השיניים על כוונתו להתגייר. "למה?" שואל סיינפלד והתשובה היא "כי רק ליהודים מותר לספר בדיחות אנטישמיות".
ברוח זו תכירו את מ' שאני מכנה אותו שונא ערבים בגין ההכללות שהוא עושה על התרבות הפוליטית של הערבים המוסלמים. אבל מותר לו כי הוא ערבי.
כאשר לפני יומיים פתחתי בבוקר את העיתון מצאתי את הכותרת "ישראל מתרסקת". מרוב פחד זרקתי את העיתון, יצאתי מהדירה לרחוב לראות במו עיני איך נראה רסק ישראל.
הכל נראה כתמול שלשום.
רגוע חזרתי לעיתון והתברר כי מדובר
ב"ישראל מתרסקת במבחני המתמטיקה והמדעים TIMSS".
פתחתי עיתון אחר ושם בכותרת היתה "הידרדרות
חדה בהישגי התלמידים".
היועצת המשפטית לממשלה נתפסת אצל מתנגדי מדיניות הממשלה כמחסום האחרון בפני הדיקטטורה הזוחלת. אף יותר מבתי המשפט המגלים רפיסות – ראו התמשכות משפטו של עובד ציבור בשם בנג'מין ניתאי ש"חטאו" הוא קבלת מתנות ואי הפקדתן במחסני מקום העבודה שלו – דבר האסור על פי חוק.
מה אתם מעדיפים? שוקולד או ממרח קקאו שמטעמי תחפושת מתקרא "ממרח שוקולד"? כמי שמכור לשוקולד מריר ומוציא מדי חודש רבע אחוז מהכנסתי נטו על תחליף החשיש הזה, נפגעתי מהודעתו של שר הכלכלה, ניר ברקת, כי בכוונתו להטיל סוג של פיקוח מחירים דווקא על "ממרח שוקולד" אך לא על שוקולד. מכיוון שברקת הוא חבר בחמישון (20%) העליון חשדתי שהעשירים אוכלים ממרח נוטלה, סוויטאנגו, השחר העולה, קידי ועוד (נטולי שוקולד) בארוחת בוקר. לפיכך פניתי ללוח 1.1 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וממנו למדתי כי הם לא חובבי הממרח ומוציאים עליו עשירית מההוצאה על שוקולד.
ועל אף זאת הודיע השר כי ממרח שוקולד
הוא יעד מיידי לפיקוח מחיר.
לא מכבר קראתי כי ב"סעיף הסיעוד של הביטוח הלאומי יש גירעון אקטוארי של 170 מיליארד שקל". האם ב- 1 לינואר 2025 יעצרו את הכסף לכ- 350,000 מקבלי קיצבת הסיעוד?
קיצבת סיעוד משולמת לזכאים על ידי
הביטוח הלאומי מכוח חוק. לעומת זה, ביטוח סיעודי הוא ביטוח פרטי מרצון שבו הכסף
נגבה על ידי קופות החולים אך הביטוח מופעל בידי חברות ביטוח פרטיות.
היו ימים שבהם קופות החולים גם גבו
את הכסף וגם סיפקו את השרות. הממשלה החליטה שנדרשת הפרדה וכי קופות חולים יעסקו
בטיפול ולא בביטוח. ניחא. הקופות לא התלוננו כי, אני מנחש, הן גובות עמלה מהעברת
הכסף לחברות הביטוח.
"הכללית" שמבטחת כמחצית
ממבקשי הביטוח הזה ערכה בקיץ מכרז בין חברות הביטוח להפעלת השרות מינואר 2025. אף
חברת ביטוח לא הגישה הצעה והמשמעות היא שמינואר הקרוב לא יתקבלו מבוטחים חדשים. אלה שבידם פוליסת ביטוח "ייהנו"
מקיצוץ דראסטי בזכאות לשרות, עד שייגמר הכסף.
האופציות הטיפוליות
לפי התקדים הזה, בתנאים הנוכחיים
שבהם יש גידול מתמיד ב"זכאים", אף חברת ביטוח לא תסכים לתת שרות במכרזים
עתידיים גם בשאר הקופות.
בהשקפה הכלכלית המקובלת תחת שלטון
הימין מה שפרטי הוא פרטי ואל לה לממשלה להתערב בעניין. האם הממשלה תתערב בשוק
הקולרבי אם, מסיבה כלשהיא, לא יהיה קולרבי בשווקים – ויש יותר אוכלי קולרבי
מסיעודיים?
הממשלה כפתה את ההפרדה על קופות
החולים כי לא רצתה לשאת בנטל. מאחר והקופות ניזונות מתקציב המדינה – השארת הביטוח
הסיעודי אצלן היתה מחייבת את הממשלה לשלם על זה, כמו שהיא משלמת עבור תרופה לטיפול
בבלוטת התריס.
העניין הוא שיש יותר מחמישה מיליון איש
עם ביטוח סיעודי וזה מספר מעט יותר כבד ממפגיני קפלן. אז מה עושים?
יש שלוש אפשרויות:
א. לתת לעסק למות מוות "טבעי"
במגזר העיסקי.
ב. להלאים את כספי הביטוח המשלים בחברות
הביטוח. להגדיל את קיצבת הסיעוד למשולם בביטוח המשלים. להעלות דמי הביטוח הלאומי תוך ביטול התקרה ולתת
למבוטחים קיימים הנחה בדמי הביטוח לפי הוותק שלהם בביטוח המשלים.
ג.
לחייב
את הקופות להרע את התנאי הביטוח כלומר להעלות את התשלומים החודשיים ו/או לקצץ
בתשלומים לזכאים. זה מה שהממשלה מעדיפה. סביר שיכנו זאת "תכנית הבראה".
מסע בין כוכבים
יש עוד אופציה שכלל לא נשקלת והיא
הזולה ביותר והשוויונית ביותר. היא הוצגה
לראשונה בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים". ספינת החלל אנטרפרייז נתבקשה
לטוס לכוכב א' ולאסוף את המדען היחיד ביקום שיודע איך למנוע את פיצוצו של כוכב ב'
שיגרום למותם של מיליונים. המדען המדובר היה בן 84 שנים ו 364 ימים.
משהגיעה הספינה לכוכב א' התברר כי
בחוקה שם יש סעיף ולפיו בהגיע אדם לגיל 85 עושים לו "מסיבת סיום" ובסופה
הוא לוקח כדור – ומת. מדוע? בגלל שנטל תקציבי הסיעוד לקשישים היה גבוה מדי, והחוק
פתר את הבעיה, ברובה.
איזו חלופה את/ה מעדיפים?
תבלין בענייני אקטואריה: לממשלת
ישראל יש חוב של כ־ 1.4 טריליון שקל. זה שווה ל־140 אלף שקל לכל תושב כולל ילדים
וסיעודיים. נניח שקטאר מוכנה לשלם את הסכום הזה (= גירעון אקטוארי אפס) ובלבד שכולם
יעזבו.
נשארים עם החוב או מקבלים את היוזמה
הקטארית?
אני מבקש לעשות לכם הכרות עם מיודעי, האזרח מ'. אמנם הוא לא מפורסם כמו האזרח ק' פרי דמיונו של פרנץ קפקא, אבל הוא חי וקיים, ולענייננו השבוע, הוא הישראלי היחיד שאני מכיר שהודה בביצוע פשעי מלחמה והוא נכון לעמוד למשפט בבית הדין שבהאג, הולנד.
במלחמת לבנון הראשונה – 1982 - בחרה ממשלת הליכוד של אותם ימים לחבור לכוח הצבאי של הנוצרים בלבנון - הפלנגות. בהעלמת עין של ישראל נעשה טבח בפלסטינים בידי הפלנגות הנ"ל, ותחת חסותה הוקם "צבא דרום לבנון", שאמור היה להגן על ישראל מפני המוסלמים המרושעים.
השבוע למדתי כי אנחנו עומדים בפני סכנה חדשה ובלתי צפוייה: ההסכם ל"שיתוף פעולה" בין סלקום לבין HOT. זו עליית מדרגה במצבנו הטלוויזיוני אחרי שביולי נחתם הסכם דומה בין פרטנר לבין YESהשייכת לבזק שהוגדר "מדאיג". שני הסכמים זו כבר סכנה.
הפרופסור לכלכלה שאל את הסטודנטים: מדוע במלחמת האזרחים בארצות הברית (1861-1865), "הדרום" (הקונפדרציה) הפסיד ל"איחוד" (הצפון). מצער שבכיתה לא נכח הסטודנט גיורא איילנד, שמיד היה משיב "כי הדרום לא הרעיב את הצפון", כפי שהגנרל בדימוס מציע עתה כמתכון לנצחון מוחלט במלחמה בעזה. או אז היה לומד שהצפון ניצח בלי להרעיב אף אחד.
הנה המשמעות שנותנת האקדמיה ללשון העברית למילה שול: "קצה הבגד, מקום פנוי בעמוד, צידי הכביש, מחוץ לסדרי החברה" ובפשטות משהו לא חשוב, זניח.
אבל יש מקום אחד שהשולי הוא העיקר. אלפי
תלמידי כלכלה באוניברסיטאות ובמכללות "דוגרים" על השולי.
ב"מדע" הכלכלה השולי הוא החשוב. ויש אפילו "חוק התפוקה השולית
הפוחתת" שהוא אבן יסוד בהשגת "שווי משקל כלכלי אופטימלי". לצערם של
הסטודנטים הם לא יתקלו בחוק הזה לכשיעבדו, אלא אם כן הם יהיו מורים לכלכלה
באוניברסיטה. בחיים הממשיים אין לחוק שימוש והשולי חוזר למקומו המילולי: לא חשוב.
א-שאראפה הוא ההר הידוע ביותר בישראל. ב־1949 נקבר שם תיאודור הרצל ומאז ההר נקרא על שמו. על שיפולי ההר הצפוניים והמזרחיים נמצא בית הקברות הצבאי ולידו קבורים ראשי ממשלה ונשיאים. על שיפוליו הדרומיים – מוזיאון יד ושם. מי שמטפס להר מכיוון מערב מגיע לשורה של גדרות אבן ובורות מים – מה שנשאר מחירבת חמאמה – ישוב קדום שקצהו העליון מתחבר למזבלה של יד ושם. העובר את המזבלה מגיע לחלקת חסידי אומות העולם. על החסידים האלה, ובעיקר אלה שנעדרים מהרשימה, נסוב המאמר הזה.
מי שמסתובב בשכונות החרדיות בירושלים נתקל במודעות שלא נמצאות באזורים אחרים: "תרופות גדילה" לטיפול בילדים נמוכים מדי לדעת הוריהם. משועשע שתפילה להגדלת גובה הילד לא מועילה דיה, הלכתי לדיור המוגן הקרוב וחיפשתי מודעות ל"תרופות צניחה" שטיפול בהן מוריד את גיל הקשיש כך שיוכל להשתתף במרוץ חצי מרתון.
השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת והפינה האינטרנטית הזו באה הפעם לסייע לממשלה לממש את תכניותיה. הסיבה לכך היא שאם להודות על אמת, מצבה של הקואליציה לא מזהיר אף על פי שיש לה 68 תומכים מתוך 120.
ראש ממשלת בריטניה רמז השבוע כי צפוייה העלאה במיסים על נכסים והון. אם זה יקרה יהיו תושבי הממלכה חבים תודה בין השאר לגבריאל זוקמן.
זוקמן נבחר לשמש פרופסור על ידי בית הספר
לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד שבמצ'וסטס
ארה"ב. אך נשיא האוניברסיטה הטיל וטו על מי שהוגדר בידי כלכלנים מהזרם השמרני
כ־"קוץ בתחת". והתחת המדובר הוא של בעלי הון ונכסים, בהם התורמים
הגדולים לאוניברסיטה היוקרתית.
רוברט קוטנר מאוניברסיטת ברנדייס בדעה שבחירת שלישיית הזוכים השנה בפרס האקדמיה השבדית לכלכלה (המכונה בטעות "פרס נובל") אפשר ומסמן תפנית בשיגרה הניאו־ליברלית שאופפת את מקבלי הפרס זה הרבה שנים. חתן הפרס, ג'יימס רובינסון, מדווח קוטנר, היה מצדיק בשעתו את מעמדה של אוניברסיטת שיקגו כגרעין הקשה של התפיסה בדבר חיסול מעורבות ממשלתית בכלכלה. והנה הוא פירסם ספר עם ביקורת נוקבת על תיפקוד הבנק המרכזי האמריקאי במשבר 2008 בטענה שבמקום לסייע לבנקים היה מקום לסייע ל....לוקחי משכנתאות ולהימנע מהאבטלה שנולדה בעת ההיא. ואם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.
בסוף השבוע היו מי שטענו שהושג
הניצחון המוחלט עם הריגתו של מר יחיא סינואר. המקפידים טענו – מוחלט כפול אם
מוסיפים את מר איסמעיל הנייה, פי שלושה עם מר חסן נסראללה ופי ארבעה עם חיסולו של
מפקד כוח קרמבו של משמרות המהפכה של באיראן. וכמובן, לאחר ניצחון מוחלט, אין עוד
איום קיומי. המלעיזים טוענים שמחשבי החשבון הזה הם מתנגדיו של נתניהו (שחולצות
עטורות בדמותו ובתוארו כמלך, למעוניינים, נמכרות בשוק מחנה יהודה בירושלים).
אלא שיש שני איומים קיומיים שהגיע
העת לטפל בהם. בלי חיסולם אין ניצחון.
ג'יימס הקמן הוא בעיני מהכלכלנים היותר מעניינים שקראתי. הפרופסור מאוניברסיטת שיקגו גם נדיר בכך שהוא מתעסק בבני אדם ולא ביצירות דימיוניות שבהן משחקים כלכלנים מהזן המקובל. יוזמתו מלפני עשרות שנים לחקור את התועלת בהשקעה בילדים בני 2-6, במסגרת פרוייקט פרי הראתה, בתרגום שלי, כי כל שקל שמשקיעים בילדים בגיל הזה מניב תשואה פרטית וציבורית פי עשר מִשִקל שמושקע בהשכלה גבוהה. הקמן עוקב אחרי הילדים האלה יותר מחמישים שנה. בהשוואה לילדים שלא זכו להיות בפרוייקט נמצאה הכנסה גבוהה יותר לא רק להם אלא גם לילדיהם, פשיעה נמוכה בהרבה ותועלות נוספות.
אתמול חגגנו (או שלא) שנה למלחמה. הגנרל בדימוס יצחק בריק בדעה שהצבא של ישראל הוא לא מה שחשבנו. נכון, הוא יודע לעשות טריק פה, טריק שם ולפוצץ בכל מקום. אבל גם הם יודעים. החיזבאללה שכל ראשיו נקטלו שיגר אמש טילים לטבריה, כרמיאל, דיר אל אסד וחיפה. החמאס שיגר רקטות לגוש דן מעזה. מה שמלמד שניצחון "מוחלט" מהסוג שהבטיח ראש ממשלתנו, הקופירייטר שגם המציא את "מלחמת התקומה", טרם הושג. ויש הטוענים שלא יושג כי מר נתניהו ושותפיו לא מעוניינים. המצב הזה מכונה תיקו.
"קיימים פערים משמעותיים בתוצאות החינוכיות של תלמידים הן בין מדינות, והן בין מחוזות. ...מאחר שהאיכות של המורים היא גורם מרכזי בהתפתחות ההון האנושי של התלמידים מספר מדינות הטמיעו מערכות לבחור מורים חדשים בהתבסס על מערך מידע הכולל לרוב ציוני מבחנים בכישורי הוראה.
ההצלחה
של מערכות גיוס המורים תלויה בשאלה אם המידע שבו משתמשים לסינון המועמדים מנבא
בצורה מדויקת את איכות המורים. עם זאת רבות מהתכונות הניתנות להבחנה של מי
שמתכוננים להיות מורים אינן מצליחות לנבא את היעילות שלהם בהוראת תלמידים. לכן,
בתי ספר עשויים להתקשות לקבוע קריטריוני בחירה שיבדילו את הפוטנציאל של מועמדים
להוראה, לשפר את איכות המורים ולבסוף לשפר את תוצאות הלמידה של התלמידים. מערכות
גיוס שמעניקות משקל רב לאינדיקטורים ספציפיים – כגון דרישות רישוי, השגת השכלה או
ביצועים במבחנים סטנדרטיים – עלולות להיות לא פרודוקטיביות, ובעלות השפעה שלילית
על התלמידים".
כך נפתח
מחקר שהתפרסם לאחרונה ובדק רפורמה שנעשתה בקולומביה שבה הועלה שכר המורים ומורים
עברו מבחנים כדי להתקבל למקצוע. המורים החדשים היו בעלי ציונים טובים, היו משכילים
יותר, צעירים יותר וכאמור הצליחו יותר במבחני ההוראה.
יפה?
מבחני תלמידים
נחזור
מעט לאחור. איך יודעים מי הוא המורה הטוב במבחן התוצאה החינוכית? התשובה המקובלת
היא שהמורה הטוב נבחן, אובייקטיבית, לפי הישגי תלמידיו במבחנים כמו פיס"ה
בבתי ספר יסודיים וחטיבת ביניים, במבחני בגרות בתיכון כאשר השיא הוא המבחן
הפסיכומטרי לכניסה למוסד להשכלה גבוהה.
בשיטה
הזו מודדים את הציון הממוצע שמקבלים תלמידים במבחנים. בפלורידה שבארה"ב
האמינו באמונה שלמה שזה המבחן האובייקטיבי הנכון והודיעו למורים שהם יקבלו בונוס
כספי על פי הצלחת תלמידיהם במבחנים. מה עשו מורים רבים? ביקשו מתלמידיהם הפחות
מוצלחים לא להופיע למבחנים הקובעים או לבחור במבחן קובע ברמה נמוכה יותר (מתמטיקה
3 יחידות במקום 5). וכך ללא כל השקעה "חינוכית", הציון הממוצע עלה ועימו
הבונוס המיוחל.
והתלמידים?
אצלם לא השתנה דבר.
אורי
גניזי, חוקר בכלכלה התנהגותית, לקח קבוצה של תלמידים בטקסס – מהמדינות הכושלות
במבחני פיס"ה – וערך מבחן דומה בשינוי קל: תלמיד שישפר ציונים יקבל בונוס
כספי. התוצאה: הציון השתפר. התלמיד הוא אותו תלמיד - רק עשיר יותר.
מבחני מורים
מבחנים
הם השיטה המקובלת לביצוע סלקציה. יש משרה פנוייה? מפרסמים מודעה ומי שמעוניין עובר
מבחן. כאשר הציון גבוה יותר – הסיכוי להתקבל משתפר פלאים.
עכשיו נתאר
לעצמנו מצב שבו גם מורים נבחרים לפי ציונים במבחנים להוראה. והם גם מתוגמלים בהתאם
לציוני תלמידיהם במבחנים בתי ספר.
מה
התוצאה?
זה בדיוק מה שעשו בניסוי בקולומביה. והתברר
שהתוצאה – באמצעות ציוני התלמידים – של השקעה בציוני המורים היתה טעות. "אנו
מוצאים שהכנסת שיטת העסקת המורים הקטינה את סך הכל ביצועים של תלמידי בתי ספר
ציבוריים במבחני יציאה מתיכון ובמכללה ...ב־15 השנים שלאחר הרפורמה, ממוצע
התלמידים הציונים ירדו ב-8.2 אחוזים."
מה
שאולי מלמד ש"זיונים (סליחה, ציונים) זה לא הכל" כמאמרו של דן בן אמוץ.
ציון טוב במבחן מעיד בעיקר על יכולת להצליח במבחן אך לא על יכולת כללית.
ניסיון אישי
חמש
שנים אני לומד גרמנית באפליקציה דואולינגו. כאן יש מבחן יומי כאשר חמש תשובות לא
נכונות נפסק ציון נכשל. בשנה הראשונה נכשלתי כמעט מדי יום. היום אני נכשל אחת למאה
ימים. אני עדיין לא יודע לחבר משפט אחד בגרמנית. אבל יודע איך להצליח במבחן מבלי
לדעת את השפה.
אני מבקש לברך אותך בשם כל הפוליטיקאים הישראליים מהזרם הציוני ובשם לפחות 80% מתושבי ישראל, על הצטרפותך למקהלה ששרה בהתלהבות את הוצאתו להורג של חסאן נסראללה. ממליץ לך להציע לסגניתך, קמלה, שלא תשתמש בשירותיו של היועץ שלך לענייני המזרח התיכון. הוא הטעה אותך, ואתה זה שישלם את המחיר, כפי שיוסבר להלן.
לא מכבר קראתי מחקר שמצא, במדגם של כמה עשרות מדינות, כי כולן מטעות באשר לגודל החוב שלהן. כמובן כלפי מטה. דוד קליין, שהיה נגיד בנק ישראל מצא שמשרד האוצר מטעה את הכנסת באשר לגירעון התקציבי כאשר כלל בהוצאות רק חלק מהריבית שעליו לשלם בגין החוב.
לא מכבר פירסם החשב הכללי במדינת קו־קו־רי־קו אי־שם במדבר במזרח התיכון פנייה לציבור להגיש הערות לשני מסמכים ממשלתיים העוסקים בעתיד ייצור החשמל בלול. זאת על רקע תלונות מתושבי הלול שקר להם בחורף וחם מדי בקיץ. המסמכים עסקו בחלופות הבאות: ייצור חשמל באמצעות שריפת גז טבעי, שיביא למחיר חשמל לצרכן של 50 אגורות לקילווט, ולחילופין, ייצור חשמל באמצעות שריפת פחם שיביא למחיר של 20 אגורות לקילווט. ממשלת קוקוריקו מינתה צוות כלכלי וצוות סביבתי־תיכנוני ואלה המליצו חצי־חצי, כאשר על הפחם יוטל מס שיביא את מחיר החשמל ל־40 אגורות מה שיעזור להגדיל יצוא ביצים וגם את הכנסות ממשלת הלול שינוצלו לטובת התרנגולות.
יש לכם
הערה?
הנה
הנוסח המדוייק: "ביום 31 במרץ 2030 יסתיים
הזיכיון שהוענק בשנת 1961 לחברת מפעלי ים המלח להפקת המחצבים והכימיקלים שבים
המלח. לקראת מועד זה, נערכים משרדי הממשלה לגבש המלצות לתשתית רגולטורית עדכנית
במישור הכלכלי והסביבתי אשר תייצר תנאים משופרים שיהוו את הבסיס למכרז העתידי
להפקת משאבים מים המלח, וזאת בהמשך לדו"ח שפרסם הצוות לעניין "פעולות
הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח" בראשות הכלכלן הראשי במשרד
האוצר דאז, יואל נווה, שהתפרסם בחודש ינואר 2019 . טיוטה זו המפורסמת להערות
הציבור היא תוצר עבודתם של צוותי עבודה בין-משרדיים בהובלת החשב הכללי אשר עסקו
בהיערכות נרחבת בנושא. צוותי העבודה כללו צוות סביבתי- תכנוני וצוות כלכלי."
כן,
משל קוקוריקו דומה להפליא לנמשל ישראל עם יתרון קל לממשלת התרנגולות.
חשב צר אופקים
המסמך
שפירסם יהלי רוטנברג החשב הכללי במשרד האוצר מניח שהציבור, כמו ממשלתו, רוצים
להמשיך להפיק אשלג, ברום ומלחים אחרים מים המלח. הוא לא שקל, והצוותים כמותו,
שאולי רצוי לא להפיק את מחצבים וכימיקלים. זאת אף על פי שאפשר להרוויח כסף רב
בפרוייקט חלופי לטובת התרנגולות המתגוררות בישראל.
באנגלית
שם המקום הוא ים המוות, ולא ים המלח. מה שישראל עשתה עם הים הזה הוא לא סתם מוות
כפי שהיה בעבר אלא מוות מתמשך. זה החל עם ההחלטה לעצור זרימת מי הירדן לים המוות.
כי לא היו די מים עבור תושבי ישראל (אבל ראה זה פלא שכאשר נחתם הסכם השלום עם ירדן
התברר שיש בישראל די מים ועשרות מיליוני מ"ק נמכרים מדי שנה, במחיר מוזל,
לירדן. למען שכנות טובה, וממילא לים המוות אין זכות הצבעה). וזה נמשך עם כריית
המחצבים.
כך
הורגים עוד ועוד את הים.
כלכלת ים המלח
פעם
היה לישראל חסרון כיס במטבע חוץ והאשלג הכניס כסף טוב. היום ישראל
"סובלת" מעודפי מטבע זר ויכולה לחיות בלי היצוא הזה. לכן, כלכלית, אף
אחד לא צריך מכרז להמשיך להרוג את ים המלח, מלבד כי"ל (כימיקלים לישראל),
בעלת זכות סירוב במכרז חדש, או כל זוכת מכרז עתידית אחרת.
אפשר להרוויח גם מזה. את ים המלח ראוי לכסות כדי לצמצם ככל האפשר את התאדות המים.
מהו הכיסוי הטוב ביותר? מצופים שיחזיקו פאנלים של קולטי שמש ומתחתם בטריות שהופכות
את החום של השמש לחשמל. מחיר החשמל הזה הוא בערך 7 אגורות לקילווט.
הפוליטיקה של ים המלח
הנה
עוד רווח אפשרי. הים נמצא בריבונות ירדן, ישראל ופלסטין (שטח C מעין גדי ועד לשפך הירדן בצפון הים).מה בדבר מפעל משותף לייצור
חשמל עבור שלוש הישויות האלה?
אם זה
כל כך פשוט וראוי אז מה המכשול?
אולי
כי הממשלה מבקשת להקים שתי תחנות כוח לייצור חשמל משריפת גז ב"יהודה
ושומרון" שלא מסוגלות להתחרות כלכלית ואקולוגית בחשמל מים המוות. אבל הן בהחלט התנחלות אנרגטית מזהמת.
מדינת הרווחה שהחלה דרכה עם תום מלחמת העולם השנייה נשאה דגל של שיוויון. אלא שחתירה לשיוויון כרוכה במעורבות ממשלתית, וזאת יכולה להתנגש עם האינטרסים של המגזר העיסקי שמטרתו להשיג את מירב הרווחים. והמירב הזה צריך להישאר ברובו אצל היזמים ולא העובדים והצרכנים.
עם תום מלחמת העולם השנייה התגבשה התקווה למשטר חברתי שמצד אחד דוחה את הדיקטטורה שיצר סטאלין בברית המועצות, ומצד שני דוחה את הקפיטליזם נוסח ארצות הברית שמרוב כלכלה חופשית נקלע למשבר אבטלה ענק. כך נולדה מדינת הרווחה.
מדינת
הרווחה העניקה חיים טובים, מעושרים ומאושרים במשך כ־50 שנה. כיום קל לזהות את
הפשיזם הנולד מחדש ומתעצם פוליטית החל בארה"ב של טראמפ, עבור דרך הונגריה,
ישראל ומשטרים נוסח סין שהם, למעשה, דיקטטורה קפיטליסטית.
הבה נעשה את התרגיל המחשבתי הבא: מיד לאחר הבחירות של 2022 מבין ראש הממשלה כי טעה בתמיכתו בממשל הדיקטטורי של החמאס בעזה. הוא גם תפס שהאמנה של החמאס היא תמונת ראי למצע הקואליציה שלו. את הזרמת הכסף לחמאס הוא לא עוצר כי הוא מחבב של המשטר הדמוקרטי בקטאר. אבל הוא מחליט להגדיל את צבא הקבע ב־300,000 חיילים כאשר כל התוספת הולכת למקצועות קרביים.
איך
המהלך הזה היה משפיע על המצב הכלכלי?
השבוע, במיני מרקט השכונתי, נמכר קילוגרם של עגבניות שרי ב־ 47.90 שקל ואילו מחיר עגבניה "רגילה" – חצי מזה. 10 דקות הליכה/נסיעה במכונית למיני מרקט אחר מחיר שני הסוגים היה נמוך ב־50%. בין שניהם יש שני סופרמרקטים ובהם המחיר היה אי שם באמצע.
אחד
ההסברים לתופעה הזו הוא שאיכות העגבניה שונה בין המוכרים. יש המוסיפים כי רוב הקונים
מעדיפים שלא לנוע בין חנויות למחיר הזול ביותר ומוכנים לשלם יותר ובלבד שיעשו קניה
אחת לכלל המוצרים.
אחד המהלכים שהציע שר האוצר השבוע במטרה לצמצם את הגירעון התקציבי בשנה הבאה הוא הקפאת שכר לעובדי המגזר הציבורי והקפאת שכר המינימום. המאמר הזה יעסוק במוסריותה ובתבונתה של ההצעה, על אף שהמציע לא טרח להביאה לממשלה לאישור.
לאגף התקציבים במשרד האוצר יש מסורת
ארוכה של "הקפאת שכר במגזר הציבורי". בשנה האחרונה מתקוטט שר האוצר עם
עובדי האגף סביב העניין והנה, לפתע, הוא מאמץ את המלצתם. וזאת דווקא כשמדובר בהצעה
בלתי מוסרית ונטולת תבונה של פקידי האגף, כפי שנראה בהמשך.
שר האוצר לא יכול היה להתאפק ובישר לאומה בנאום כי נגיד בנק ישראל טועה במדיניותו וגורם נזק.
ועל זה נאמר (בסרט 'הטוב, הרע והמכוער') When
you have to shoot, shoot – don’t talk!.
בצלאל סמוטריץ' בדעה שעל בנק ישראל להוריד
את הריבית. למה? כי יש אינפלציה ירוקה (שמקורה בספקים), והריבית הנוכחית מתאימה
לאינפלציה אדומה (שמקורה בצרכנים). איך יודעים לזהות? נכון, לפי הצבע.
מחר, 1 לספטמבר 2024, תתחיל שנת הלימודים החדשה. או שלא. זה מזכיר לי שבין העוסקים בזיהוי הזמן הקצר ביותר יש שתי אסכולות. האחת טוענת כי הזמן הקצר ביותר הוא הזמן שבין החלפת האור ברמזור בישראל לירוק והצפצוף של נהג המכונית שמאחוריך. האסכולה השניה טוענת כי הזמן הקצר ביותר הוא בין הערב שלפני תחילת שנת הלימודים להסכם שכר חדש למורים.
אני מציע כאן שלא יהיה הסכם וכן תהיה
שביתת מורים, תלמידים, מנהלים וכל מי שעיסוקם בתחום. וככל שתארך כך ייטב. שלא כמו
במלחמה בעזה, בחינוך יש צורך ב"ניצחון מוחלט" שבו שיחרור החונכים ותלמידיהם ממערכת הלחצים המעיקה על מה
שראוי שיהיה חינוך.
ההורים
יש לקבוע בחוק שעל הורים לא להתקרב
לטווח 200 מטר מגני ילדים ובתי ספר. אסור להם לטלפן למורים. אסור להם לדבר עם
מורים אלא אחת לחצי שנה וביוזמת המורה. אסור להם לטלפן לילדיהם בעת שהם שוהים בבתי
ספר.
היחס של הורים לחינוך צריך שיהיה זהה
ליחס שלהם לאוכל שבו הם מזינים את הילדים. יש להם בעיה עם היוגורט שהם קנו? הם לא
נכנסים למחלבה לצעוק על.... הם כותבים מכתב. או פונים למשרד הבריאות. או למשרד
החקלאות.
כשהייתי בתנועת נוער המקביל של מבחן
פיס"ה (מבחן בינלאומי אחיד למדידת טיב החינוך) היה מתנהל כך: קבוצת בנים
נעמדת בשורה והמבחן הוא מי משתין רחוק יותר. הזוכה היה מקבל תואר מלך הקבוצה
שמחזיק עד המבחן הבא, כרגיל אחרי שבוע.
האם יש חשיבות איזו שהיא למרחק
ההשתנה? בדיוק כמו החשיבות של פתרון משוואות עם שני נעלמים. כמו החשיבות מי אמר
למי בתנ"כ – קפוץ לי. כמו החשיבות לתשובה לשאלה מה עשו האנגלים בווטרלו ואיפה
בכלל זה ווטורלו.
הכסף
אין מספיק כסף במערכת החינוך? אולי.
אבל מה שברור שהכסף שישנו מתחלק באופן בלתי סביר. פרוייקט פרי שנעשה בארה"ב
הראה כי התשואה הטובה ביותר לכסף חינוכי היא בגיל 2-8. התשואה נמדדה, איך לא,
בהכנסה העתידית של הילדים, אבל גם בשיעורי פשיעה ובעיקר במצבם של הילדים של הילדים
שהשתתפו בפרויקט לפני 58 שנה. כל שקל שמושקע במורה המלמד חמש יחידות מתמטיקה שווה עשרה
שקלים בגיל הרך ובגני ילדים. כמה מהבוגרים שאנחנו מכירים שלמדו במגמה ריאלית
השתמשו ביכולתם שרכשו בגזירת פונקציה מעריכית? ואם נדרשו לכך, הם פנו למחשב כפי
שההדיוט שכותב כאן משתמש במחשבון כדי לדעת כמה זה 5 כפול 17.
הציונים
המומחה החינוכי של "הארץ"
בדעה שיש מחסור במורים מקצועיים. מה זה מורה מקצועי? מה זה מורה טוב? בארה"ב
היו מדינות שעלו על רעיון נפלא: מורה טוב הוא מי שתלמידיו מוציאים ציונים טובים יותר.
בניסוי בפלורידה זה הוכח חד משמעית. איך בתוך תקופה קצרה הצליחו מורי פלורידה לשפר
את ציוני תלמידיהם וקיבלו את הבונוס המיוחל? הבונוס ניתן לפי הציון הממוצע בכיתה.
המורים העדיפו את השיטה הבאה: הם הורו לתלמידים המתקשים במבחנים לא להגיע למבחן.
וכך הציון הממוצע עלה.
הגדיל לעשות פרופ' אורי גניזי. הוא ושותפיו לקחו קבוצה של תלמידים מטקסס (מדינה כושלת במבחני פיס"ה) והבטיח למי שמשפר ציונים כסף. זה עבד נפלא.
האם ציונים במבחנים הם מדד טוב
ליכולת של תלמיד? יש ספק גדול. האם תחרות על ציונים עוזרת? בערך כמו תחרות השתנה
למרחק. האם עידוד שיתופי פעולה בין תלמידים עדיפה על תחרותיות? ראוי לבדיקה.
הממשלה
לה ייוחדו המשימות הבאות: לבנות
כיתות כך שבתוך חמש שנים בכיתה יהיו 20 תלמידים מה שיתרום גם לשיפור האווירה מצמצום
ההתעסקות של מורים בענייני משמעת.
לפעול להגדלת הצע המורים למשל באמצעות
הצמדת שכרם לזה של משרתי צבא קבע.
לבטל את אזורי הרישום לבתי ספר
ולחייב רשויות מקומיות בהגרלה בין הנרשמים, מה שיצמצם את ההעדפה הקיימת, בסלקציית
התלמידים, לבתי ספר באזורים בהם מתגוררים בעלי הכנסה גבוהה.
שר האנרגיה מבקש אישור ממשלה לדחות סגירה של כמה תחנות כוח לייצור חשמל המופעלות באמצעות שריפת פחם. הסיבה: בלי התחנות האלה יהיה מחסור בחשמל. התוצאה תהיה עודף פליטה של מזהמים לאוויר וזאת כדי שתהיה תעסוקה מלאה לבתי חולים וקופות חולים.
היה היו ימים של מאבק בין קפיטליזם וקומוניזם. לפחות מאבק אידיאולוגי. למאבק הזה נולדה הסוציאל־דמוקרטיה – אדוארד ברנשטיין נחשב לאבי הרעיון – שניסתה לחבר בין קפיטליזם כשיטה כלכלית מתוקנת לרעיון הסוציאליסטי "מכל אדם כפי יכולתו לכל אדם לכפי צרכיו". זו מדינת הרווחה המודרנית, שמתגלמת באופן המזוקק ביותר בסקנדינביה ובעיקר בשבדיה.
איזה צורת משטר עדיפה: דיקטטורה ימנית נטו או פסבדו דמוקרטיה בהתפוררות לכאוס כאשר הימין מחזיק בנשק?
חסידי לנין מזכירים את אמרתו ש"ככל שיהיה
יותר רע כך יהיה יותר טוב" (או משהו ברוח זו) וחסידי אגדות התנ"ך היהודי
מזכירים את "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן
יפרוץ" מספר שמות. מכאן שכדאי להעדיף דיקטטורה.
בשנים האחרונות לעבודתי ב"ידיעות אחרונות" התנדבתי לעבוד גם כעורך זוטר במוסף הכלכלי של העיתון. עורך זוטר הוא בעיקר טכנאי: משכתב, מביא תמונות ואיורים, מסדר את העמודים והשיא: כתיבת כותרות. די משמים.
יום אחד הניח העורך הבכיר במוסף – זה שמחליט
מה נכנס לעיתון – על שולחני את קובץ הכתבות לעמודים 6,7 במוסף. ביניהן היתה ידיעה על רשת שיווק רהיטים
שהכניסה "ליין חדש" של שולחנות אוכל. לכתבה נלוותה תמונה.
הנה ארבע הוכחות המלמדות שבכייני הכלכלה – כולם מתנגדי הממשלה – טועים והמצב טוב ויציב על אף המלחמה.
הוכחה מס' 1: בספטמבר 2023, כלומר ערב
המלחמה, הסתכמו יתרות מטבע חוץ שבידי בנק ישראל ב־199 מיליארד דולר. בסוף חודש
יולי 2024, המועד האחרון שפורסם, הסתכמו היתרות ב־213 מיליארד דולר.
המשמעות: אין בריחה של כסף לחו"ל.
הוכחה מס' 2: מחירו של דולר אמריקאי היה
לפני המלחמה 3.7 שקלים. מחירו הנוכחי – זהה.
המשמעות: בנק ישראל אמנם התערב פה ושם התערב
במחיר הדולר, אבל המעורבות היתה קטנה בהתחשב במצב הכללי שבו נתונה המדינה.
הוכחה מס' 3: שיעור האבטלה בספטמבר 2023 היה
3.2% מכוח העבודה. שיעור האבטלה הנוכחי – זהה.
המשמעות: אמנם המגויסים למילואים נספרים
כ"עובדים" אבל היו כבר כמה מחזורי גיוס, מה שמלמד שמי שסיימו מילואים
חזרו כנראה לעבוד.
הוכחה מס' 4: האינפלציה ערב המלחמה היתה קצת
פחות מ־3% בשנה. כלומר, דומה לשיעור הנוכחי.
המשמעות: כמות הדיווחים על יוקר המחיה המאמיר
אמנם ענקית אבל בעובדה, ההתייקרות אינה בשיעור חריג בהשוואה לשנים קודמות.
הסתייגות:
כל העובדות המתוארות מבוססות על פרסומי הממשלה ובנק ישראל. במידה שהביביזם יוצר עכשיו
פייק-מידע-סטטיסטי העובדות אינן עובדות וכל מה שנכתב דלעיל הוא הבל.
אבל
בהנחה שהעובדות נכונות, הרי המצב הנוכחי דומה למצב בזמן הקורונה. אז הגיע הווירוס,
הוכרז סגר והמצב היה על הפנים, עד שהמציאו חיסון שחיסל את המגיפה והחזיר את החיים
למעין נורמליות.
המשמעות:
אם בתוך חודשים ספורים תסתיים המלחמה בהסדר שיניח את דעת כל הצדדים לא תהיה סיבה
לחשוש – מבחינה כלכלית – משיבוש מסיבי.
אבל,
כך מזהיר מחקר שפרסמה קרן המטבע הבינלאומית, רוב המדינות המפותחות, וישראל ביניהן,
לא הסיקו את המסקנות הראויות מהקורונה ולכן קיים חשש להתפתחות משבר כלכלי
בינלאומי.
בישראל,
בגלל המלחמה, המצב עלול להיות מסובך הרבה יותר.
הלוואות
בריבית קצוצה
הכל
נובע מהחלטת הממשלה, דה פקטו, לממן את המלחמה וכל הקשור בה באמצעות הלוואות.
הבעיה
הגדולה עם הלוואות היא שככל שנזקקים ליותר מהן כך מחירן עולה. זו הבעיה של הטווח
הקצר. בטווח היותר ארוך הבעיה היותר גדולה היא שצריך להחזיר את הכסף למלווים.
זה
בדיוק מה שיקרה, והמשמעות היא עושק צעירים.
אני
מעריך שכל מי שגילו 65 ויותר לא צריך להיות מודאג . בני ובנות ה-25 והלאה צריכים
להיות מודאגים מאוד.
כשהחלה
המלחמה והתבררו ממדי ההוצאה הוחלט להעלות את שיעור המע"מ מ־17% ל־18% החל
מהחודש שעבר. הגיע החודש שעבר והמס לא הועלה. זה שווה ערך לבערך 10 מיליארד שקל בשנה
– 10% מהוצאות המלחמה.
מדוע
הממשלה ויתרה על הכסף הזה? כי החכם במומחי הכלכלה, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, פרופ'
אבי שמחון, אמר שיש גידול בהכנסות המדינה. הוא צדק, אלא שהגידול הזה מתגמד בהשוואה
לגידול בהוצאות. התוצאה: כמות ההלוואות עולה.
כאשר
זה קורה הממשלה נדרשת לשלם מחיר יותר גבוה עבור הכסף. מי יחזיר את הכסף? הצעירים.
זו הזווית הלא־מוסרית של מימון ממשלה באמצעות חוב. המבוגרים נהנים מהכסף, הצעירים
משלמים עליו.
תזכורת:
גם מלחמת לבנון הראשונה מומנה בהלוואות. אלא שהממשלה – גם אז הליכוד היה בשלטון –
הטילה מלווה חובה "מרצון" בריבית שלילית. גם זו יכולה להיות אופציה
לממשלה הנוכחית במידה שהמצב יחריף.
העניין
מחמיר אם מקבלים את התחזית של המחקר דלעיל ולפיו כל העולם בצרות. זה מהלך שיכול
להוביל להעלאות ריבית מסיביות. וכפי שצוין, כל העלאת ריבית זה נטל נוסף על
הצעירים.
זה
מה שהסביר בנימין נתניהו כשהיה שר האוצר ב-2003 והציג את תכניתו הכלכלית. מי יודע
מה קרה לו מאז, בגופו או בנפשו. אולי הוא מזדהה עכשיו עם הזקנים. מכל מקום, תשובה
של ממש אין.
ובהתחשב
בזה שהממשלה מתנגדת לכל הסדר ממשי של המלחמה והסכסוך, לא ברור מאין יוכל, אם יוכל,
להגיע החיסון הכלכלי הנדרש.
בין כל פרסומי הממשלה אני הכי מכור לפרק 4 של דו"ח מנהל הכנסות המדינה, גוף של משרד האוצר. כותרת הפרק היא "מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי על יחידים". זהו מקור המידע היחידי המחבר בין הכנסתו הידועה של אדם למס ההכנסה ולביטוח הלאומי. מה שמעניין בעיקר בפרק הוא החלוקה לעשירונים שמוצגת בו ודיווח מיוחד על המאיון העליון, כלומר 1% הכי עשירים במדינה.
מאז המבצע המוצלח לשחרור נשמתו של איסמעיל הנייה מגופו יש עדויות לסתימת צינור החמצן של המדינה – הטיסות מישראל ואליה. חברות התעופה מפחיתות טיסות ואף מבטלות אותן מחשש למלחמה קרובה. וכנראה, אף מדוייק יותר, חברות הביטוח דורשות פרמיות ענק בתנאי מלחמה. מכיוון שכל החברות הזרות אנטישמיות בהגדרתן נוצר מצב שבו כמעט רק שלוש החברות הישראליות מפעילות טיסות והן מצומצמות בהשוואה לביקוש. כך נראית סתימה בהיווצרות.
ביום רביעי השבוע במהלך הליכה באזור
שומם למדי הגיע מולי אדם מניף ידיים בצהלה וחיוך גדול על פניו. כשהגיע קרוב אלי
אמר בקול שכולו עונג "הרגנו את איסמעיל הנייה".
סביר שרוב תושבי ישראל בדעה שמדובר
בניצחון גדול על החמאס. בעובדה: רוב האופוזיציה הפרלמנטרית לא בדעה שאפשר שזה מהלך
לא נבון, לא רצוי, מסוכן, בבחינת הימור. משנתם: ערבי מת זה ערבי טוב. והנייה מת,
בכל זאת מעין ראש ממשלה, הוא ערבי מת טוב מאוד. אולי אפילו מצויין.
אם מצרפים לשמחה הזו את מעללי הימין
בשבוע האחרון קשה למצוא הבדל בין מה שקורה כאן למה שקרה שם בשנים 1933 ואילך.
ישראל בדרך הנכונה.
"סמוטריץ' נעלם" זעקה השבוע כותרת בעיתון. אבל כמה עמודים הלאה דווח על החלטה של שר האוצר. ולא יאומן כי ידווח, סמוטריץ' עשה מעשה מועיל.
מאז שהחלתי לעסוק בענייני חברה וכלכלה
התנגדתי להטבות מס מכל סוג שהוא. רוצה הממשלה לתת הטבה כלשהי, שתתכבד ותתקצב את
הכסף ותמסור אותו לידי המוטבים. כך יידעו הכל מי מקבל, כמה מקבל ואפשר גם לשאול את
חבר הכנסת החביב עליך – למה?
עכשיו, כשמתקיימים המשחקים האולימפיים, הוא הזמן המתאים לדון בטיבה של התחרות בחיינו הציבוריים. האם הציבור צריך להפעיל ולממן תחרויות? במה ראוי מקצוע הכדורסל למימון ציבורי יותר מאשר מקצוע החשמלאות? מדוע כועסים אצלנו על פטור מגיוס לתלמידי תורה אבל מתייחסים באהדה להקלות בגיוס לספורטאים שמצליחים בתחרויות? ואם ספורט זה עניין ציבורי חשוב, מדוע ההעדפה ניתנת רק למצטיינים? מדוע כספי הימורים מושקעים בקבוצות של מקצוענים ולא של חובבים? מדוע קבוצת כדורסל רשאית לייבא עובדים זרים ונגריה לא?
הנה קושיה שרק עתה נמצא פתרונה: מי יותר עשיר? האם זה שיש לו יותר כסף או זה שיש לו פחות כסף? מי שיש לו יותר נכסים או מי שיש לו פחות נכסים? על פי מחקר משותף לחוקרים מנורווגיה ומארה"ב, עד לא מכבר התשובה לא היתה ברורה. עתה היא נמצאה והיא בכלל לא טריוויאלית כפי שעשויים לחשוב מביני דבר.
בבריטניה יש חוק המאפשר הסכמי "אפס שעות עבודה". בהסכם כזה המעסיק לא מחוייב להעסיק עובד במספר קבוע של שעות והעובד מסכים לשיטה שבה הוא חי בחוסר וודאות. המעסיק מחוייב לשלם שכר מינימום, חופשה שנתית וחופשת לידה באופן יחסי לשעות העבודה שהעובד נדרש לעבוד.
לפי מה
שלמדתי בחודש האחרון מצבו של העובד האנגלי בהסכם "אפס שעות עבודה" טוב מזה
של עמיתו בישראל. כאן מתפתחים יחסי עבודה בין עובד ומעסיק שבהם העובד הוא...."עצמאי".
ביום שישי הקרוב יפרסם בית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעתו האם ישראל כובשת את פלסטין ואם הכיבוש הזה הוא חוקי. חוות הדעת היא לבקשת האו"ם, כמובן בהתנגדות ישראל.
הנה מבחר כותרות שמצאתי ב"דה מרקר", המוסף הכלכלי של "הארץ":
* פריון העבודה
בארה"ב ברצף הנפילות החד מאז 1947
זו התשובה הכלכלנית לשאלה מדוע מצבה הכלכלי של ישראל כל כך גרוע: פריון עבודה נמוך. זאת על אף שפיריון הילודה בישראל גבוה בהשוואה למדינות דומות ברמה הכלכלית ועל אף שבישראל גיל העובדים הממוצע צעיר יותר מאשר אירופה הזקנה.
על פי סקרי דעת קהל שעורכים כמה כלי תקשורת, אם היו נערכות עתה בחירות, הקואליציה הנוכחית היתה מחליפה מקומות עם האופוזיציה הנוכחית. לתומך של הימין זו לא נראית תוצאה מפחידה כי, בכל זאת, אין הבדל במדיניות בין גדעון סער, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ובני גנץ לבין בנימין נתניהו, יריב לוין ובן גביר. הימין, על כן ימשיך לשלוט, ותודה לבורא עולם.
OPC הוא תאגיד הפועל בתחום האנרגיה ולאחרונה זכה במכרז של רשות מקרקעי ישראל לחכירת קרקע לצורך הקמת מתקן לייצור חשמל סולארי תמורת 890 מיליון שקל. ברכות לגירעון בתקציב המדינה שזכה לזריקת עידוד תמורת טמטום.
"יסודות - למדיניות ציבורית ולציונות מעשית הוא מכון לעיצוב מדיניות, העוסק באתגריה של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה והחברה.... פעילות יסודות נטועה בציונות המעשית - ההתיישבות החקלאית".
חגיגת השבוע בזירה הציבורית החלה לאחר שפורסם פסק דין בית הדין הגבוה לצדק (בג"צ) בעניין גיוס תלמידי ישיבה, מימון ישיבות וייצוג הממשלה באמצעות עורכי דין פרטיים.
רוממות השיוויון היא במרכז פסק הדין.
חוק שרות הביטחון מעניק לשר הביטחון סמכות לקבוע מי מגוייס. הממשלה השתמשה בסעיף
הזה לטעון ששר הביטחון החליט לא לגייס תלמידי ישיבה – וזו זכותו.
ראשית לדבר המפרסם: "ביום חמישי הקרוב בשעה 17:00 נעמוד במשמרת מחאה ברחוב דיזינגוף פינת קינג ג'ורג', תל אביב...בדרישה לטיפול אמיתי ביוקר המחייה...".
כך
במנשר של החזית הדמוקרטית לשלום ושיוויון (חד"ש) שתוקף את מדיניות
"התחרות" של הממשלה ומדיניות ההקלות ביבוא מוצרי מזון ש"מועילות אך
ורק לשורת הרווח של היבואנים ורשתות השיווק".
מהיכרות
עם חד"ש המנשר הזה היה נכתב גם לפני ארבעים, חמישים ושבעים שנה.
שלום לכם, שגרירי רוסיה, האיחוד האירופי, סין, ארה"ב
המצב
הגיאופוליטי כאן מוכר לכם. גם הויכוחים הפנימיים בישראל, מעטים ככל שיהיו, מוכרים
לכם היטב. מה שלא מוכר לכם זה ממצאי הסקר המדגמי שערכתי, שנראים לי חשובים, גם אם שום
סטטיסטיקאי לא ייתן בהם אמון מטעמים מתודולוגים קטנוניים.
"לאור זאת, אנו – כלכלנים וכלכלניות ישראלים – מתריעים בצורה הברורה והנחרצת ביותר, כי השילוב בין מדיניות ממשלות ישראל לבין קצב הגידול הגבוה של האוכלוסייה החרדית מוביל את המדינה לעבר תהום ומסכן בצורה ממשית וקשה את המשק והחברה הישראלית, כולל את החברה החרדית עצמה.”
לבדיקת הנושא שבכותרת עיינתי השבוע באתרי המפלגות חד"ש ומרצ וחיפשתי מה עמדתן באשר למלחמה בעזה ובצפון. באתר מרצ אין מילה. באתר חד"ש מצאתי "מלכתחילה היה ברור שרק הסכם בדרום, במסגרתו גם ישוחררו החטופים, יפסיק את האש גם בצפון, וזו עדיין הדרך היחידה להפסקת הסיוט."
"בעת מלחמה אין זה הזמן להעלות מיסים". כך פסק הפרה"ג (הפרופסור הגאון) שליט"א אבי שמחון, יו"ר המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה בראיון ל־YNET. כמקובל במשרד ראש הממשלה זה מתחיל ונגמר בבלוף.
ידידי י"ב עבר לפני כמה חודשים צינתור
לב ובמכתב השחרור מבית החולים הומלץ להכפיל את מינון תרופת הסטטין להורדת
הכולסטרול כל עוד הכולסטרול "הרע" (HDL) גבוה מ־55. למה 55? תהה ופנה לייעוץ אינטרנטי שבו מצא כי
בארה"ב ההמלצה היא פחות מ־100 והמחמירים ממליצים על פחות מ־70. קופת חולים
הכללית מצאה כי אצל "נורמלי" זה אמור להיות פחות מ־100.
